בס"ד
האיש עם הקרחת והקוקו-
-
-
-
אני צועדת לי ברוגע...אחרי יום עבודה נעים
מביטה על השמים התכולים,על עצי התפוז בצידי הכביש ועל ערוגת הפרחים הקסומים ונהנית מיופי הבריאה
לפתע אני מבחינה באדם הצועד מלפני...
המראה שלו היה גס,מכנסיים עם חוט מתכת דמוי שלשלאות ברזל שהשתרך לו,זרועות עם קעקועים לרוב...
קרחת חלקה,כשבאמצע שיער שאסוף לקוקו קטן...
"בטח הוא מהלא דתיים שכל יום יוצאים עם בחורה אחרת" חשבתי לעצמי
המשכתי ללכת ועקפתי אותו...כשהוא פונה לרחוב צדדי...
סובבתי את הראש בסקרנות...
סוקרת אותו שוב מהזווית החדשה(;עד שהמבט שלנו הצטלב...
"את אוהבת את הלבוש שלי?"הוא פנה אלי בקול רם...
אני הסמקתי ממבוכה.והנהנתי בראשי מרוב בילבול
"אני מארגן מסיבות...עם מוזיקה אלטרנטיבית,חבר'ה לעניין,את רוצה להשתתף?ממש יהיה לך כיף איתנו" אמר בקול רם לעברי שוב...
קפאתי על מקומי לרגע-
-
-
הוא המתין לתשובה...
"מה את אומרת?" אמר בקולי קולות תוך כדי חיוך קל...
כשכמה עוברי אורח מביטים בפליאה ולא מבינים מה הקשר ביני לבינו
"לא.תודה.כל טוב לך" מלמלתי במבוכה והפנתי את גבי בחדות...וברחתי משם במהירות
גם להסתקרן ולהביט במוצגים חיים, מהמוזיאון הלאומי של החיים כבר לא ניתן לעשות היום בלי שהמוצג מדבר
