פאדיחות ודברים מצחיקים שקרו בחיינו(:

בס"ד



שבוע טוב


סוף סוף מוצאת זמן לספר עוד דברים

הפעם זה על משהו שהיה בקטנותי...(אמי סיפרה זאת)



אימי היקרה נהגה לאחר הלידה,לקחת חופשה ארוכה,כדי לגדל,לטפח ולתת תשומת לב לכל ילד במשך שנתיים...וכך היה גם איתי


הגיע היום ואמי ואני צעדנו יחדיו לגן-מעון,בפעם הראשונה בחיי...(כשאני בת שנתיים ומשו(;)

אמי?התכוננה רגשית לפרוייקט ה"פרידה",שכמו יתר הילדים,בטח אצטרך זמן הסתגלות ואבכה המון בהתחלה...

כשהגענו למפתן דלת הגן,אמי שוחחה עם הגננת ואני עמדתי ליד אמי...

אמי התכוננה להכנס לגן כדי להשאר יחד איתי...

אך במקום לצעוד יחדיו, אמרתי לה בקול ילדותי "אמא...להתראות" ונופפתי בידי לשלום...

אמי הייתה בהלם ושאלה שוב ושוב "את בטוחה שאת לא פוחדת? רוצה שאכנס איתך ביחד לגן?"

"לא...אני אוהבת גן...להתראות אמא"אמרתי בחיוך...

אימי צעדה כמה פסיעות לאחור צוחקת על המחזה...שאני ילדונת קטנטונת,מביטה בה במבט בוטח ונפרדת ממנה...



היא חשבה שאשבר וארוץ אחריה ואבכה אך במקום זאת המשכתי לנופף בידי לשלום...

ונכנסתי לגן בביטחון,כשהיא צופה בי מרחוק בחיוך ובפליאה...


היא חשבה שבטוח אשבר והייתה בטוחה שהגננת תתקשר ותבקש שתגיע להרגיע...והייתה בהיכון...
(לאחר היסטורייה משפחתית "מפוארת",שכל אחי הקודמים בכו והיה להם קשה הפרידה...כמה שבועות)


אך זלא קרה...וכך היה יום אחרי יום,דמעה אחת לא הייתה ורצתי לגן בחיוך...


היא רק קיבלה דיווחים שאני נהנית עם החברות בגן...שמחה ורוקדת לי



אני באמת לא יודעת איך הייתי כזו...אבל זה נשמע לגמרי מתוק ומצחיק לשמוע שכך הייתי

בס"ד



בן או בת?----




היינו קבוצת אחים קטנים ומגובשים...

יום אחד גילנו שאמי בהריון


ואז?החלו ויכוחים עד לב השמים בבית...

כשהאח?זועק שהוא רוצה בן כי אין לו אח...

ואנחנו הבנות?זועקות שרוצות בת כי בא לנו תינוקת קטנה ומתוקה לגדל...


רק כשאמי באה להציל את המצב ,להרגיע את הרוחות ולהזכיר שהכל נקבע מעלה ואם נתווכח,זלא יעזור ולא ישנה את מה שנקבע בשמים...נרגענו מעט


אך מילותיה עזרו בקושי למשך שבוע/שבועיים ואז שוב הוויכוחים חזרו...ושוב אמי באה להציל את המצב...
כך זה נמשך חודשים ארוכים



יום אחד אמי הלכה לבדיקה רפואית שיגרתית...
היא שאלה מי רוצה לבוא לבדיקה איתה ואני?כמובן רציתי


נכנסנו לחדר אולטראסאונד...הרופא החל לבדוק שהכל תקין...

פתאום אני שומעת...

"הכל תקין...אבל רגע...אני רואה פה משהו מוזר"

"מה מוזר"?אמי נלחצה...

"יש לך...תאומים" הוא בישר לה, בהפתעה

"מהההה?" אמי היתה בהלם.

"אני רק באתי לבדוק בדיקה שגרתית שהכל תקין...הייתי בטוחה שיש לי רק אחד כמו תמיד" היא אמרה בפליאה...

"תבדוק שוב" היא ביקשה...

הוא בדק שוב..

"כן כן זה המצב...יש לך תאומים" הוא בישר לה...

אני הייתי מאושרת...

וישר שאלתי אותו בלחץ

"התאומים...הם בנים או בנות?"

הוא בדק במיוחד עבורי...

"זה...ב-ן ו...ב-ת" הוא ענה באיטיות תוך כדי בדיקה...


"יש... איזה כיף"זעקתי בשמחה וקפצתי באושר...


כל הדרך חזור הייתי בעננים...חושבת איך לספר לאחיי את הבשורה



כשהגעתי, מקודם עשיתי כינוס לאחיותיי כדי להרגיע שבצד הבנות יהיה לנו תינוקת חדשה...וגם תינוק...
כולן היו בהלם ושמחו...

ואז הגעתי לאחי וסיפרתי לו בהתרגשות שיהיה לנו סוף סוף תינוקת חדשה...

"מה תינוקת"?הוא התבאס ולא הסתיר את עצבותו שנחל הפסד בוויכוח...

"כן.אבל יהיה לנו גם תינוק" אמרתי בשמחה...

"איך זה יכול להיות?אז יש תינוקת או תינוק?" שאל בפליאה...

"גם וגם"

והוא התבלבל לגמרי

ורץ לאמי כדי להבין מה קורה כאן

"כן זה נכון יש לנו גם בן וגם בת..." אמרה בחיוך ואישרה את דברי...

"


הוא היה מאושר עד הגג ואף אנחנו האחיות...

היינו בטוחים ב100% שה' שמע את הוויכוחים שלנו והם נשאו פרי...


וחיכנו לפרי הזה בכליון עיניים...

ביום שהתבשרנו שהם מגיעים הביתה מבית הרפואה?

היינו אצל קרובת משפחה שהשגיחה עלינו...
אך מרוב התלהבות ורצון כבר לראותם...ישר לאחר השמועה רצנו כולנו בטירוף לעבר הדלת פתחנו אותה בצהלות שמחה ורצנו במדרכות במהירות מטורפת...חצינו כבישים סואנים...ורק בניסי ניסים נשארנו חיים


חשבנו שנראה תינוקות מפותחים וכבר נוכל לשחק איתם


הגענו מתנשפים וצוהלים לראותם...

התבאסנו שלבסוף אחרי אזהרות רבות..."לא לגעת"

נגלה לעיננו 2 תינוקות שקטים ו"משעממים" עם פרצוף אדמדם שוכבים בשקט ב2 לולים קטנים...