בס"ד
אדם...מה קרה לחוש ההומור המיוחד שלך
אני חושבת שלכל אדם יש זכות קיום ביקום
ומכבדת כל בן אדם והחלטתו האישית ואף מבינה לגמרי את מי שבוחר לחיות בצורה כזו...
אך אני חושבת שיותר בריא לאדם/לבת אדם(במיוחד למי שחולם/ת להנשא בעתיד)
לחיות עם עוד מישהו תחת קורת גג אחת ...
"כי לא טוב האדם להיות לבדו" ואם האדם לא מצא לו עזר כנגדו...
אז שימצא לו חבר כנגדו(בחדר נפרד)/חיית מחמד נעימה...
כשכמובן עדיף בן אדם.
ולמה?
כי כשחיים עם עוד מישהו,זה מתכון טוב לעבודת המידות,לוויתור,נתינה,תקשורת,הכלה ובעיקר עוזר לאדם "לצאת" מהבועה של עצמו ולראות את השני...
דבר זה לדעתי מאד יכול לתרום לבן אדם/בת אדם, להשתלב בעתיד תחת קורת גג אחת ולחיות בזוגיות מאושרת...
אז נכון שיותר קל ונעים לחיות לבד מאשר להסתדר עם שותף...אך בראייה אסטרטגית?חכם יותר לוותר על הנוחות ולהתמודד בחיים ולחיות תמיד עם מישהו.
ואם זה ממש קשה?אז לפחות שיהיה חיית מחמד.
זה יכול להיות תוכי/ארנבת,שיותר מקובל במגזר החרדי...
זה גם לדעתי מפיג בדידות.מוציא מ"הבועה" וגורם לאדם לדאוג לעוד מישהו חוץ מעצמו ומתרגל את האדם לתת מתוך כיף והנאה
וכמובן חשוב לדעתי, ליצור חיי חברה של לפחות פעם בשבוע מפגש עם חבר/אח/שיעור תורה,כדי לא לשקוע לתוך בועה,שלפעמים גם מסוכנת רגשית לאדם
(מה גם שחבר טוב יכול לעזור לאדם להשמר ולא ליפול ברוחניות
)
עשו מחקר וגילו שבכפרים באירופה שאין חיי חברה ואנשים חיים בבתים רחוקים אחד מהשני,רבים מהם נוטים להכנס לדיכאון ואף להתאבד יותר.
כך שמכל הסיבות חשוב לחיות עם שותף/חיית מחמד וליצור קשר עם חבר/אח אהוב למפגש קבוע
ולא כי אין לאנשים רווקים/בודדים,זכות קיום.אלא כי לאדם עצמו חשוב לחיות באיכות חיים טובה ובאסטרטגייה חכמה לעתיד
...
אז התמודדות תהיה כאן או כאן, אבל מזה להסיק שבן אדם צריך להביא על עצמו התמודדויות בשם האידיאל של "להיות טוב יותר"? (שגם זה לא בטוח, אולי ההתמודדויות האלה יוציאו ממנו צדדים לא טובים) 
