גדרי האיסור
פת עכו"ם נזכרת במשנה ברשימת האיסורים שאסורים באכילה בלבד אך אין איסור ליהנות מהם:
<*>
"ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו והפת..."
היתרים
בימי התנאים כבר נזכרות הסתייגויות לאיסור פת עכו"ם. בתלמוד נזכר שרבי יהודה הנשיא תמה באוזני תלמידיו מדוע לאסור פת עכו"ם במצבים בהם אין חשש קרבה לגוי. ולאורך הדורות מתקופת המשנה ועד לתקופת הראשונים מצאנו שינויים בהיקף האיסור בהתאם לצורך וליכולת.
בשולחן ערוך, נפסק שפת בעל הבית (כלומר, פת שאפה נכרי בביתו) אסור, ואילו פת פלטר מותר אם לא מצוי פת ישראל, ולדעת הרמ"א מותר אפילו במקום שפת ישראל מצוי.
האיסור תקף גם במקומות שבהם נראה שאין חשש של נישואין, כך, לדוגמה, גם כאשר לגוי אין בת, איתה קיימת אפשרות שיבוא היהודי להינשא.
על פי הרבנות הראשית היתר זה הוא קולא בעת הצורך בלבד ולכן בארץ ישראל אין סיבה להתיר פת עכו"ם והרבנות אינה מאשרת יבוא כזה, גם אם נאפה בכשרות מוסמכת בחו"ל, שהרי בארץ ישראל יש שפע של פת ישראל.
פת ישראל
פת שנאפתה על ידי יהודי מכונה
פת ישראל. כדי שתוגדר ככזו על פי ההלכה, מספיק שיהודי ידליק את התנור שבאמצעותו אופים את הפת, יכניס את הפת לתנור או יבצע כל פעולה שתגדיל את האש כמו הכנסת קיסם לתנור (בתנור המוסק באמצעות עץ, בתנור גז מספיק שיהודי יגביר קצת את הלהבות כדי שהפת תיקרא פת ישראל). הגברת האש על ידי יהודי מועילה רק בפת פלטר שאפה נחתום נכרי, ולא בלחם ביתי של גוי
