בס"ד
יתומים שאין להם אפשרות כלכלית? בד"כ עושים התרמה לזוג אך לא פוגעים בנורמה המקובלת.
ברור שגבר עם שכל בקודקודו עושה השתדלות לחסוך, במקום הוריו ומתחתן בכבוד,כמו כל חבריו ולא כמו מסכן ברחוב
ולא דיברתי על יותר.בד"כ ההורים מתחלקים חצי-חצי...
אם הבחור מבוסס?אז חושבת שאם הוא אוהב אותי אין לו מה לחסוך עלי,אלא ההיפך;)
הרעיון הוא ששני בני הזוג רוצים לעשות טוב אחד לשניה ולשמח אחד את השניה!
אם ה' יחליט שזיווגי יהיה גבר שאין לו אפשרות כלכלית וגם אירגוני החסד לא יעזרו לו?והוא יכבוש גם את לב הורי במידותיו הנעלות?
למרות הקושי הורי יממנו בעז"ה את כל החתונה.(כמובן שגם אני אשתדל לעזור כמה שאוכל ואף אצפה שהבחור יעשה השתדלות אמיתית לעבוד רציני,כדי לסייע להורים...)
אבל אני בעיקר מצפה ממנו רק לדבר אחד שיהיה לו בעיניים: רצון כנה ואמיתי לעשות הכל כדי שאהיה שמחה ומאושרת!
אם אין כסף לבר קינוחים?
אז שישמח ליסוע ולקנות מוצרים ויכין איתי ביחד את כל הקינוחים(ישלי ידע נרחב בנושא
)
אין כסף לעיצוב פרחים באולם? אז שנינו נלך לקנות פרחים ממשי/פלסטיק ונשזור ביחד על מצע ספוג... (ישלי גם ידע בזה)והוא ישמח לארגן חברים שיעצבו את האולם(/גן אירועים פתוח), בדיוק כמו שאני אוהבת...
אין כסף להזמנות? אחותי(שיש לה ידע בגרפיקה)תעזור. והוא ילך בשמחה לקנות את הדפים המיוחדים...
נדפיס ונעצב ביחד את ההזמנות ונקשור עם סרט אדום...
וכנ"ל אני...אם לא יהיה לו כסף לקנות חליפה,חולצה ועניבה וכו'? אני מוכנה אפילו למכור את תכשיטי הזהב שלי.(אפילו שחלקם זה מסב/סבתא,שהלכו לעולמם וזה חשוב עבורי מאד!)העיקר שיהיה שמח ומאושר ביום החתונה...(אם יגמר לי ח"ו הכסף...(;)
הגישה שאני רוצה היא: שכל אחד יעשה את המקסימום כדי לשמח את הצד השני!מתוך אהבה וכבוד הדדי!
אך למי שיש אפשרות?אני רואה את הרצון לחסוך עלי, כזילזול בי וברגשותיי וחוסר אהבה.ותאמין לי שאני מזהה למי אין באמת אפשרות ומי עולה על הגל(;
ישלי חוש ריח מפותח מאד
אני לא רואה כל בעיה לחלום להתחתן בחתונה נורמלית ומושקעת...
ומאידך אין זה סותר שאני מאד אעריך את הוריי ואת הורי הבחור/הבחור,על כל נתינה
לא יודעת , לי זה נראה ממש עצוב .... 
