ילדים חרדים בארה"ב, בריטניה ובלגיה לומדים ליבה - אז למה לא בישראל?

תנועות של צעירים חרדים בעולם תובעות מהשלטונות לאכוף את חובת לימודי הליבה ■ בישראל, בתי המשפט מגלגלים את האחריות למחוקק, שמיישר קו עם הזרם הקיצוני ביותר ■ הגיע הזמן שהחרדים יקבלו את חופש החינוך שמגיע להם, כדי שיוכלו ללמוד ולהתפרנס

שתפו בפייסבוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

 

מעבר לטוקבקים62כתוב תגובה

 

קריאת זן

הדפיסו כתבה

 

עברו לתצוגת גלריה

בית ספר חרדי בירושלים. המצולמים אינם קשורים לכתבהצילום: איל ורשבסקי

מירב ארלוזורוב

קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מהתראות במייל

פורסם ב-06:34

"חוק רע לתפארת מדינת ישראל", כתב ב-2014 שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, על החוק שפטר את התיכונים החרדיים לבנים (הישיבות הקטנות) מחובת לימודי ליבה. זה לא מנע ממנו, במסגרת הרכב מורחב של תשעה שופטים, לדחות את העתירה נגד החוק. טענת העותרים, בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, כי היעדר לימודי ליבה שולל מהבנים החרדים את היכולת להשתלב בשוק העבודה, ובכך המדינה פוגעת בחופש העיסוק שלהם, נדחתה בידי בית המשפט העליון. "המחוקק עשה את בחירתו, ולא על בית המשפט המלאכה להוציא לחברה הישראלית את הערמונים מהאש", כתב עמית בפסק הדין.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2017, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים תביעה שהוגשה בידי 52 יוצאים בשאלה, כי על המדינה לפצות אותם בגין הנזק שנגרם להם מכך שהם לא למדו ליבה. התביעה, שהוגשה בידי עמותת "יוצאים לשינוי" התומכת ביוצאים בשאלה, נדחתה בעילה מטופשת של התיישנות: מרבית התובעים עברו את גיל 25, ולדעת בית המשפט חלף זמן רב מדי מאז סיום לימודיהם בתיכון מכדי שתהיה להם זכות לפיצוי מהמדינה. בית המשפט אמנם הותיר מקום להגשת תביעה חדשה, הפעם בידי יוצאים בשאלה צעירים יותר, אבל התחושה היתה שאין לו כוונה לדון בתביעת הפיצויים הזאת ברצינות.

בכך, בניגוד גמור לטענות מימין על כך ש"בית המשפט חותר תחת סמכות הממשלה והכנסת", בתי המשפט בישראל דווקא מצטיירים כשמרניים וזהירים, שלא לומר כנועים לרוח המפקד. ובעוד אלה נזהרים מלהזיז את הגבינה החרדית ולפעול נגד הדיל הפוליטי המסריח שבו המפלגות החרדיות מקבלות את הזכות להרוס את העתיד של חמישית מילדי ישראל, בתמורה לתמיכתן בקואליציה - במקומות אחרים בעולם, נושבת מבתי המשפט רוח שונה לחלוטין. שם, הזכות לאוטונומיה ולהגדרה עצמית של מיעוטים אינה מקודשת באופן שגובר על החובה של המדינה להעניק חינוך שווה לכל הילדים בה, ללא קשר לאמונתם הדתית.

ד"ר לטם פרי-חזן מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה חקרה את שאלת לימודי הליבה בבתי ספר חרדיים בארה"ב, בריטניה ובלגיה - שלוש מדינות שבהן יש קהילות חרדיות אדוקות וחזקות. על אף השוני בין שלוש המדינות, ועל אף שבכולן מכירים בזכות לחינוך נבדל ואוטונומי של מיעוטים דתיים, בשלושתן תמונת לימודי הליבה היא זהה: חובת ליבה, ולו מינימלית, וזאת גם כאשר מדובר בבתי ספר פרטיים אשר אינם מקבלים מימון מהמדינה.

עברו לתצוגת גלריה

בארה"ב, שבה יש הפרדת דת ומדינה, כל בתי הספר החרדיים הם פרטיים לחלוטין (אסור למדינה לממן אותם). בהיותם פרטיים, יש להם זכות למערכת חינוך נבדלת ומופרדת, ובתי המשפט בארה"ב מקדשים את חופש החינוך. אלא שהזכות הזאת אינה בלתי-מוגבלת: בתי המשפט בארה"ב, החל בבית המשפט העליון בעצמו, הגנו גם על זכותה של המדינה לקבוע סטנדרטים מינימליים בחינוך - וזאת לשם קידום מטרות של "קיום עצמאי והשתתפות דמוקרטית".

במדינת ניו יורק מוטלת החובה על בתי ספר פרטיים לקיים תוכנית לימודים דומה מהותית לתוכנית הלימודים הציבורית. בפועל, בגלל כוחם הפוליטי של החרדים, התחמקה מדינת ניו יורק כל השנים מפיקוח ואכיפה בנושא זה בבתי ספר חרדיים - עד שתנועת Yaffed - תנועה של צעירים חסידים הפועלים למען הזכות לחינוך שווה - הגישה תביעה לאכיפת חוק החינוך בבתי ספר חרדיים לבנים. בעקבות התביעה, משרד החינוך בניו יורק נאלץ לפתוח בחקירה נגד בתי ספר חרדיים בגין אי-קיום תוכנית הלימודים המוסכמת.

בבריטניה יש מגוון של בתי ספר חרדיים, כאלה שמקבלים מימון מהמדינה ומלמדים ליבה מלאה, לצד בתי ספר עצמאיים-פרטיים, שאינם מקבלים מימון. עם זאת, גם שם בתי הספר מחויבים בלימודי ליבה, ובית המשפט העליון בבריטניה אפילו פסק בעבר נגד תלמוד תורה מקומי, שאסור לו למנוע מבוגריו את היכולת להשתלב בחיים מחוץ לקהילה החרדית.

למרות זאת, גם בבריטניה הממשלה לא אכפה את חובת הליבה באופן הדוק, עד שב-2016 נסגר תלמוד תורה מאחר שלא לימדו בו את מקצועות הליבה. העיתונות הבריטית פירשה זאת כשינוי מדיניות לחומרה, שנובע מהרצון של הבריטים להילחם בהתבדלות של בתי הספר המוסלמיים - ועל דרך השוויון, גם בתי הספר החרדיים נדרשו ליישר קו עם דרישות החוק. כמו תנועת Yaffed בניו יורק, בבריטניה פועלת תנועת Pikuach - ראש החץ במאבק הפנים-חרדי להגברת לימודי הליבה ולהשתלבות בחיים המודרניים.

עברו לתצוגת גלריה

ישיבה בבני ברקצילום: עופר וקנין

גם בחו"ל הפוליטיקאים לא ששים להתעמת עם החברה החרדית - אך שם בתי המשפט אוכפים את החוק ואת החובה להעניק לילדים זכות להשתלב בחברה

בבלגיה, חלק מבתי הספר החרדיים מקבלים מימון ציבורי ומלמדים את כל מקצועות הליבה, וחלק הם פרטיים - אך גם הם מחויבים בהקניית השכלה מינימלית. בית המשפט בבלגיה קבע כי הזכות לאוטונומיה אינה גוברת על הזכות של הילדים לחינוך מיטבי. מאז 2013 נאכפת בבלגיה חובת הליבה בקפדנות בידי משרד החינוך, בתמיכת הקהילה החרדית המקומית.

השינוי מגיע מתוך הקהילה החרדית

בארה"ב, בבריטניה ובבלגיה - למרות האדיקות הרבה של הקהילות החרדיות בהן - בתי הספר החרדיים הם מגוונים מבחינת היקף לימודי הליבה בהם, ובכל שלוש המדינות דווקא הקהילה החרדית היא שתובעת את הגיוון ואת הגדלת רכיב לימודי הליבה.

פרי-חזן מציינת את יוקר המחיה בניו יורק, את העלות העצומה של בתי הספר החרדיים הפרטיים בבריטניה ואת דעיכת תעשיית היהלומים בבלגיה, כלחצים כלכליים שמאלצים את החרדים להיפתח להשכלה מודרנית. ערך הלימודים התורניים הוא בעל חשיבות סמלית עצומה, אך בפועל - ערך הפרנסה גובר עליו.

עברו לתצוגת גלריה

אף שבשלוש המדינות האלה הפוליטיקאים אינם ששים להתעמת עם החברה החרדית, ובחלק מהמקרים גם מנסים לחמוק מאכיפת לימודי ליבה, בתי המשפט אוכפים את מרות החוק - ואת החובה להעניק לילדים זכות שווה להשתלבות בחברה, אך בישראל, בתי המשפט מתבררים כשמרניים יותר מהחרדים.

כיום, הורים נאלצים להילחם ברשויות המקומיות החרדיות כדי שאלה יאפשרו פתיחה של בתי ספר מהזרם הממלכתי-חרדי (זרם רשמי של משרד החינוך, שבו לומדים ליבה מלאה); וסטודנטים חרדים תובעים מהמדינה מלגות קיום, משום שכדי להגיע לרף הקבלה האקדמי עליהם לעבור שתי מכינות (קדם-מכינה ומכינה רגילה), וזאת במקביל להיותם בעלי משפחות.

הקושי ללמוד ולפרנס הוא אחד ההסברים לשיעורי הנשירה העצומים (76%) של הגברים החרדים בדרך לתואר ראשון. מלגת קיום עשויה להקל ולצמצם את שיעורי הנשירה, ולטענת סטודנטים חרדים - זה המעט שהמדינה חייבת להם, אחרי שמנעה מהם ללמוד ליבה.

אבל בניגוד לנעשה בקהילות האדוקות בחו"ל - בישראל אין לרוחות האלה השפעה ממשית. בכניעתם המוחלטת לעסקונה הפוליטית החרדית, הממשלה ובתי המשפט משליטים זרם יחיד בתוך החברה החרדית - הזרם השמרני והקיצוני ביותר - תוך שהם דורסים זרמים אחרים. לא מדובר בהכרה באוטונומיה תרבותית, אלא בהשלטת קול יחיד מתוך אותה אוטונומיה, במימון המדינה, ותוך הפקרת זכות היסוד של כל ילדי ישראל לשוויון הזדמנויות.

הלחצים הכלכליים מניעים את כוחות השינוי בתוך החברה החרדית. אם ישראל תפסיק לממן את בתי הספר החרדיים שאינם מלמדים ליבה, תתן תקצוב מלא לבתי הספר שמלמדים ליבה ולא תאפשר לרשויות מקומיות חרדיות למנוע הקמת מוסדות עם לימודי ליבה בתחומן - הציבור החרדי יקבל את חופש החינוך שמגיע לו, וישראל כולה תצא נשכרת.

 

בקיצור, אחרי אלפיים שנות גלות הגברת שואלת למה אנחנו לא חוזרים להיות גלותיים ולקבל הכתבות מהגויים. בדיוק בשביל זה עלינו לארץ, להקים מדינה יהודית - בה רק אנחנו נקבע את הכללים.
(זו לא התשובה הנכונה, אבל שתסביר גם למה בחו"ל אין בתי דין רבניים המוכרים על ידי המדינה, יש נישואים אזרחיים, מרשים לאדם להתאזרח גם אם אינו יהודי על פי חוק השבות, החגים הם לפי לוח השנה הנוצרי, יהודים מסתירים את כיפותיהם, שרים המנון שונה מאשר התקווה וכו' וכו'...)

אפשר לכתוב שעות רבות על ההבדלים בין ישראל ובין ארצות חו"ל, ואני במיוחד יכול להאריך על כך כי אחיי ואחיותיי גרים שם. מכל מקום, פעם אחר פעם חופרים לנו עם הלימודי ליב"ה האלו, כביכול זה מה שיציל אותנו. 

אם כבר רוצים לתת לחרדים להיכנס לשוק הכלכלה אזי שיפתרו אותם מהצבא, מה שלא יקרה, ואז במקום לעבוד בשחור יעבדו בלבן. לימודי ליב"ה יביאו את הבחור החרדי אחרי שנות הישיבה ואחרי החתונה עם בגרויות בלבד, וזה לא מה שיעשה את ההבדל הגדול.

בכל אופן, יש כיום בתי ספר חרדיים שמלמדים אנגלית וחשבון, יש כיום ישיבות תיכוניות חרדיות שעושים שם בגרויות, ואני לא רואה שהביקוש לשם גדול מדי. על כל ישיבה תיכונית חדשה (אפשר לספור על הידיים כמה ישיבות כאלו יש היום...) קמים עוד עשרות ישיבות רגילות. מה שאומר, שהציבור מצביע ברגליים. הציבור לא מאמין לזה. אולי באמת צריך להחליף את הציבור.

כנראה האבא החרדי הישיבתי שאול את עצמו איפה הבן שלי יכול לגדול יותר בתורה וביראת שמים? והוא הולך ובודק בבתי הספר החרדיים בית רבן או רפפורט או אלה במרכז, והוא רואה שזה לא הסחורה שהוא רוצה שהבן שלו יגדל איתה. איני רוצה להאריך, אבל תלכו אתם בשעות הבוקר או בצהריים ותראו איך זה נראה והאם זה מתאים לכם. וכן הדבר לגבי הישיבות תיכוניות. הן פשוט לא מתאימות לאב החרדי הישיבתי הקלאסי. זה שרוצה שבנו יגדל ויהיה ת"ח יר"ש.

בחו"ל, הציבור היה יותר חלש, ולכן מראש לא תבעו מהם רק תורה אלא הכניסו דרך ארץ. אבל לאחרונה גם שם יש מגמה של רק תורה, ובליקווד ודומיה התרבו ישיבות שלא לומדים לימודי חול. כי הם הבינו שקשה לגדל ת"ח עם ערבוב של קודש וחול. ומה גם שאם יש לילד כלים ללכת לכיוון החול, הוא יעשה זאת כי הוא הגשמיות מושכת וזה לא קל ללכת להמית עצמך באהלה של תורה. בכל אופן, אין מה להשוות בין עולמות התורה שכאן בא"י לבין אלה שבחו"ל.

בעולם הספורט האמריקאי יש מדד לבדוק מיהו השחקן הכי טוב. וזה ע"י השאלה הבאה: אם היה לך משחק אחד על האליפות והיית צריך לבחור אחד משני השחקנים הכי טובים, את מי היית לוקח? מי שאתה בוחר כנראה הוא הכי טוב אע"פ שהשני יכול להיות טוב לא פחות. וכן לגבי עולמות התורה בא"י ובחו"ל, אם ח"ו הייתה גזירת שמד, והיינו צריכים לבחור מי זה שימשיך את משה קיבל תורה מסיני וכו' וימשיך הלאה, בלי לחשוב פעמיים הייתי בוחר בעולם התורה כאן בא"י. ואני מכיר היטב היטב את עולם התורה שם. רוב ככל משפחתי שם. כך שבמבחן התוצאה הדרך כאן היא היא הדרך אשר נלך בה, וכך הורו גדולי ישראל כאן, שם הורו אחרת וזכותם של רבני כל מקום ומקום להורות כפי שהם חושבים שנכון לאותו מקום, אבל התוצאות ניכרות לעין. שם הם מחנכים להיות בעלבת תורני, וכאן מחנכים להיות אברך ת"ח. וכבר האריך בזה המכתב מאליהו ח"ג בסופו. וכמובן שיש יתרונות וחסרונות לכל שיטה. וכפי שעינינו רואות בחסרונות כאן.

בכל אופן, הפתרון בעיקרו צריך להיות פתרון פרטי. דהיינו, שהמערכות לא ממש הולכות להשתנות, אבל כן כל אב ואם צריכים לראות מה מתאים לבנם, ויתכן באמת שבנם יותר מתאים לישיבה תיכונית או להיפך. כל אחד לפי מה שהוא.