*ציטוט:*
הם מבצעים מלחמת בזק. הם מכווני מטרה לשעוט ולכבוש כמה שיותר במהירות האפשרית ולהותיר את השלטון הנבחר מופתע לחלוטין. ומהצד השני, הימני, אנשים נבוכים, לא ברורים, לא ממוקדי מטרה, חשים שהם במתקפה אך אפילו לא מתארגנים להדוף אותה
*מכווני מטרה*
*אות חיים*
*חיים ולדר*
1.
הדאגה מהשתלטות קבוצה קטנה של אנשי המשפט על השלטון ידועה ומוכרת. אך בשבועות האחרונים זה הפך למעין מחזה מתח עוצר נשימה. מירוץ של כוח מול זמן. אנשי החונטה יודעים שהדרך היחידה להמשיך את שלטונם ואף להדק אותו זה לחולל פחד ואימה בקרב כל אזרח ואיש ציבור מלצאת נגדם. לצורך זה הם חייבים לשים את בנימין נתניהו מאחורי סורג ובריח, לאו דווקא בגלל שנאתם לאיש, אלא יותר בגלל שהוא מהווה להם בעיה אמיתית עקב החוסן הנפשי שלו, המאפשר לו יכולת עמידה לא נתפסת, ועקב הפופולריות שיש לו. הם יודעים שכשהוא יורד מהבמה אין אחריו שום אדם שכל כך הרבה אזרחים מזדהים אתו. לא גנץ ולא סער ולא אף אחד אחר. וחשוב מכך: אין אדם שיגלה מולם חוסן כזה. רוב האנשים די *שתרמז* להם שאתה הולך לחפור עליהם ולהעמיד אותם לדין והם יישרו קו אם באופן מודע ואם בתת ההכרה כדי שלא להסתבך. בוודאי אם הם בעיצומו של מסע כזה.
לא לחינם הושקעו בבנימין נתניהו מאות מיליוני שקלים כדי לחקור אחריו ולמצוא משהו כנגדו. מאות אלפי דפי עיתונות ואלפי שעות תקשורת חזותית ומשודרת. נסו לדמיין כיתת יורים המורכבת ממאות חוקרים, אלפי מיקרופונים ומצלמות (כל כתבה משמיצה מייצגת מיקרופון ומצלמה), עשרות אלפי עטים (כל מאמר מייצג עט), ומולם אדם אחד. אשתו ובנו.
לצדו מוטלים שדודים כל חבריו, יועציו, קרוביו ועמיתיו. חלקם חיסלו (פוליטית ואישית), חלקם הבריחו, וחלקם העבירו באיומי מיקרופונים מצלמות עטים וסורגים לצד כיתת היורים.
זו התמונה. לא תוכלו לפרוך אותה.
2.
ובשבועות האחרונים, כפי שציינתי, זה הפך למלחמת בזק. הם הבינו שהם חייבים להפיל אותו עוד לפני הבחירות. הם יודעים היטב שהם לא יכולים לסמוך לא על הסקרים ולא על ההשמצות ולא על החקירות ולא על שטיפת המוח שהם מנסים לעשות לאזרחים. כמו שבחרו בו ב-96' אחרי שניסו לטפול עליו אשמה על רצח רבין (למרות שנהג לזעוק נגד תומכיו "הוא לא בוגד, הוא טועה"), כך בחרו בו לאורך השנים למרות ואולי בגלל מסע הרדיפה הנורא כנגדו.
הדרך היחידה היא לא דמוקרטית. ליצור מצב שגם אם הרוב המוחלט יבחר בו הוא לא יכול להיבחר, ולא רק שלא יוכל, אלא יושפל, יועמד לדין ילך לכלא לשנים ארוכות, כן, זה בדיוק מה שהם רוצים ואני מקווה שהיום, כולם מבינים שזה מה שהולך לקרות. זו הדרך היחידה לשבור את נפש תומכיו, ובעיקר לגרום להם לפחד. ולא רק לפחד אלא להזהיר את חבריהם כמו שכולם מזהירים אותי: "אל תדבר, אתה יודע מה הם יכולים לעשות לך".
אך מה שבעיקר מדאיג זו ההבנה כמה הם מכווני מטרה, וכמה אלה שמולם נבוכים ומהוססים ולא יודעים מה לעשות עם עצמם. זה כמו לראות מרחוק, מראש הר, שיטפון שמתקרב לעבר ערוץ הנחל ואתה צורח לאנשים שיזוזו ויימלטו על נפשם, והם, או שלא שומעים אותך, או שכן מצליחים לשמוע אך לא מבינים מה אתה רוצה מהם וצועקים לך בחזרה "למה לזוז? איפה אתה רואה שיטפון? בסך הכל כמה טיפות. יעבור".
3.
מלחמת בזק (בגרמנית: Blitzkrieg, "בְּלִיצְקְרִיג") היא אם תורת הלחימה ההתקפית המודרנית. עקרונותיה מבוססים על תנועה והתקדמות מהירה של כל כלי הלחימה שיש ברשותך וריכוז כוחות האש, הניידות, ההתקפיות וההרס שאתה יכול להנחיל. להשקיע פחות בהגנה ופחות בהתבססות ואפילו באספקה, רק לשעוט ולכבוש כמה שיותר במהירות האפשרית ולהותיר את האויב מופתע לחלוטין בעודו מהסס וחוכך בדעתו כיצד לפעול. הכל במטרה לשבור את קווי ההגנה של היריב, להשתלט על נקודות מפתח ועל ידי כך להביא להכרעה מהירה של הקרב.
כך למשל הצליחה גרמניה בימי מלחמת העולם השנייה (וכמובן האזכור אינו השוואה אלא המחשה) לכבוש את בלגיה וצרפת בתוך שלושה ימים. ובכל הזמן הזה ישבו מפקדי הצבא הצרפתי במשרדים והתייעצו בינם לבין עצמם מה לעשות, איך לבסס את ההגנה, ואיך עוד כמה חודשים להתחיל אולי התקפה.
תוך שישה שבועות צרפת נכנעה כניעה משפילה וירדה על ברכיה.
4.
כשמסתכלים על חלק מהתמונה, לא ניתן להבין את משמעותה. בסוף תמיד רואים את כל התמונה אך אז זה חסר חשיבות. במקרה של כיבוש השלטון הדמוקרטי לטובת מיעוט שמאלני קיצוני, היו מעטים שראו אבל אף אחד לא הקשיב להם.
לא נסקור כאן את כל התחנות, כבר עשינו זאת בעבר, אך "חוק יסוד האדם וחירותו" והעמדה לדין סדרתית של כל מי שהעז לחשוב אפילו על שינוי מערכת המשפט (הן יעקב נאמן מימין והן חיים רמון משמאל), וחדירה לכל המשרדים הממשלתיים העירוניים והחברות הציבוריות על ידי השתלת "יועמשי"ם שהם בעצם קומיסרים של מערכת המשפט, היו עיקרי התכנית. רק שלאחרונה הדברים נחשפו והגיעו לכלל הציבור ומבחינתם נוצר צורך ב"מלחמת בזק" ראש בראש כדי ליצור הכרעה.
הם מבינים שברגע שיהיה רוב ימני של 61 יחוקקו מיד חוקים שיאזנו את השליטה שלהם. את זה הם רוצים למנוע. כלומר, לא אכפת להם רוב של 61 ימני ובלבד שהעומדים בראש יהיו אנשים בינוניים הנתונים לשליטתם. לכן נוצר הצורך הדחוף בלהפיל מכיסאו את האיש היחיד שמפריע להם לעשות זאת – בנימין נתניהו.
5.
לדעתם של גורמי משפט רבים, מה שכולנו רואים נגד עינינו זו מלחמת בזק. תיקים מופרכים נגד רה"מ, גיוס עדי מדינה תוך עינויים ואיומים על משפחתם. עצירה מוחלטת של מידע לציבור על עבירות פליליות של הפרקליטות והיועמ"ש באמצעות צווי איסור פרסום, ולעומת זאת הדלפה סדרתית של חומרים נגד רה"מ וסירוב מוחלט לחקור אותם או פרשיות של מנהיגים שהם מסמנים כיורשיו.
ובעוד הם שועטים וכובשים, בימין עומדים נבוכים, לא יודעים מה לעשות. השימוע לראש הממשלה נעשה בחיפזון שלא היה מאז קום המדינה. ומיד לאחריו כתב חשדות שמוקרא באופן חסר תקדים לפני הבחירות, פרקליטת המדינה שמונתה על ידי שר המשפטים לא עומדת בלחץ ומסירה את מועמדותה ושימו לב – אוחנה נדם. שאלתם מדוע? יש תשובה לזה. מישהו גרם לו לידום. והם? הם ממשיכים במירוץ.
ואז מגיעה בקשת החסינות. אין כלל שלא הופר כאן. אני מביט ורואה את הדחיפות. את הלחץ על יו"ר הכנסת. את ליברמן הופך את הבטחתו שלא להתערב בחסינות ומתגייס לצד השמאל והערבים. אני מבין שזה מה שקורה: מלחמת בזק מול היסוס.
היה ליו"ר תירוץ טוב לדחות את הדיון: רה"מ נמצא במסע חשוב לארה"ב. אז בואו נדחה את הדיון בכמה ימים. אך לא. הדיון נקבע בדיוק כמה שעות לפני הטקס ההיסטורי בבית הלבן.
ואני קורא כותרת על יו"ר הוועדה המסדרת אבי ניסנקורן שהוא בעיניי דוגמא ל"איש אפור – מסוכן" שמודיע כי דיוני הוועדה המסדרת (שטרם הוקמה) יהיו חמישה ימים בשבוע עשר שעות ביום!!! ומבין את כוונת המכוון. הם יביאו להורדת החסינות לפני הבחירות. הם מבצעים מלחמת בזק. הם מכווני מטרה.
אבל רק הם. מהצד השני אנשים נבוכים, לא ברורים, לא ממוקדי מטרה, חשים שהם במתקפה ולא מתארגנים להדוף אותה. תמשכו את הזמן, בג"ץ פה ובג"ץ שם, ושום כלום
6.
לפעמים, מספיק לראות במה היריב שלך עסוק כדי לדעת במה אתה צריך להתעסק. אם כל כך חשוב להם להוריד את החסינות היה עליהם לעשות כל מה שצריך כדי להשאיר אותה.
ואז עושה נתניהו את המהלך המופרך של משיכת בקשת החסינות, ראיתי בדמיוני את החיוכים של אנשי החונטה ואמרתי לידידי "תראו שבתוך יומיים יוגש כתב אישום". כולם אמרו לי: "זה לא יקרה לפני הבחירות. מה בוער להם. החסינות הוסרה". ואני אומר: "לא רק כתב אישום יהיה אלא גם יתחיל המשפט לפני". הם לעגו לי.
באמת טעיתי. זה לא קרה אחרי יומיים. *זה קרה אחרי שעתיים*. לא יודע מה בער להם. או שפחדו שיתעשת וימשוך את כתב ויתור החסינות, או שרצו להרוס לו את הרגע הגדול שם בבית הלבן ויכול להיות שניהם.
שורה תחתונה – הם נלחמים מלחמת בזק והצד השני לא יודע את נפשו.
ודווקא אחרי שזה קרה, נרגעתי קצת. כי הבנתי (מה שצריך הייתי להבין מלכתחילה) ששום דבר לא בידינו. כעת, משהושלמה המשימה האנושית והיעד לכאורה נכבש (ואני לא מדבר על נתניהו אלא עלינו ועל השלטון הלא דמוקרטי שאנחנו הולכים להתמודד אתו – שלטון שמתעב אותנו ובז לנו ותמיד תמיד היה נגדנו), כעת כל מה שעליי לעשות זה מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה. לא לדאוג ולא לפעול אלא לסמוך ולהישען על אבינו שבשמים.
חיים ולדר
נשלח מהאנדרואיד שלי
