פוסט על מצב תיאורטי כתוצאה מהוירוס, מאת ד"ר סיקורל רופא משפחה בנגב
למה המערכת דואגת ובצדק מהקורונה?
מנסה כבר כמה ימים להסביר לעצמי ולאחרים למה אנחנו בישראל מתנהלים באופן כל כך זהיר סביב מגפת הקורונה.
פוסט על הצדדים הרפואיים של הקורונה כתבתי הבוקר. הווירוס הזה הוא מגפה עולמית. אצל קשישים הוא מסוכן. אנחנו בישראל פגיעים במיוחד לווירוס. קורונה היא מחלת חום וויראלית של דרכי הנשימה. 80% מהחולים יחוו מחלה קלה. 15% מהחולים יחוו מחלה בינונית שתדרוש אשפוז או לפחות תמיכה מתמשכת בחמצן, 5% מהחולים יזדקקו לטיפול נמרץ. הנשמה, וטיפול ארוך זמן במתאר של טיפול נמרץ.
אם נחשב על המפית – נניח שבישראל יהיו מליון חולים השנה 800000 יישארו שבוע שבועיים בבית יחלימו ויחזרו לפעילות רגילה. 150000 יצטרכו אשפוז, ו50000 יזדקקו לטיפול נמרץ. וכאן הבעיה. קשה יהיה לתת מענה לכל כך הרבה מטופלים במסגרת המערכת המוחלשת שמתפקדת לא רע בזמן שגרה.
מערכת הבריאות הישראלית עברה דיאטת רצח במשך שנים ארוכות. שיעור המיטות לאלף נפש בישראל הוא מהנמוכים בעולם המפותח, והמשמעות היא עומסים גבוהים בימים רגילים, וסבב קבלות ושחרורים מהיר מאוד על כל מיטה. יש מעט מיטות, המערכת מחזיקה מעט מיטות באמצעות אשפוזים קצרים מאוד וקהילה חזקה, וכל מיטה עוברת סבב אשפוז מאוד אינטנסיבי.
משך האשפוז קצר לפי המידע שמצטבר בספרות, האשפוזים של חולי הקורונה הקשים והבינוניים הם ממושכים יותר ממה שאנחנו רגילים במחלות וויראליות אחרות. ההנשמה והטיפול הנמרץ גם הם מורכבים. בואו נדבר במספרים. 758 מיטות טיפול נמרץ בישראל. מבוגרים וילדים. מלאות כמעט לאורך כל ימי השנה בחולים "רגילים" הערכה זהירה ככל שתהיה – נניח רק 25000 יצטרכו טיפול נמרץ לשבוע עד סוף השנה. נשארו 42 שבועות השנה. מדובר בדרישה ל500 מיטות נוספות שחסרות.
הלאה. אשפוזים רגילים. 5615 מיטות פנימיות בבתי החולים בישראל. מלאות כמעט תמיד. קשה מאוד יהיה למצוא מקומות למאושפזים שיצטרכו בית חולים מדובר בהערכה זהירה למדי בצורך בעוד 3500 מיטות. בעיני הלחץ במערכת מאוד הגיוני וכל צעד שאפשר יהיה לעשות בכדי לצמצם את הצורך בבתי החולים ובמיטות טיפול הנמרץ הוא חיוני.
מהחודשיים בסך הכל של ספרות ראינו שמדינות כמו סין, קוריאה ואחרות הצליחו באמצעות מדיניות בריאות ציבור קפדנית לצמצם את מספר מקרי ההדבקה. האם זה יספיק? לדעתי לא. אבל אי אפשר בלי זה. אחרי שנסיים את המשבר הזה נוכל אולי לדבר על ההרעבה המכוונת של שירות ציבורי חיוני. על הימחים הריקים של מערכת הבריאות, שחסרים בתשתיות אבל בעיקר בכוח אדם. הרעבה שבימי שיגרה מגבירה את היעילות התפעולית תוך שחיקה אדירה של צוותים שמנסים לתת טיפול לרוב הצרכים המשמעותיים בישראל. מערכת שמתוחה כמו מיתר עד לקצה, וקרובה, כל כך קרובה לפקוע.
אז כן, יש סיבה לפחד. וחשוב להערך. ואנחנו כולנו נתגייס. איסור יציאה מהארץ כבר קיבלנו, עוצר חופשות תגייס לאתגר. אני מניח שנצליח לטפל ברבים. שנסכן את עצמנו אבל לא נפחד. אחר כך נצטרך לדבר על הצמצום של שירות ציבורי אסטרטגי כמו מיטות אשפוז שהובילו כל הממשלות לאורך שנים. שקט! חולים.
