"אחראים לקביעת צורת ההנהגה המה לא רק אישי ההנהגה היושבים ראשונה במלכות, כי אם גם העם לשדרותיו". (הלכות מדינה ג, נד)
ובנותן טעם להוסיף את דברי הגמרא המפורסמים
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה, א).
וכן את דברי הגמרא: "אין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכול לעמוד בה" (ע"ז לו ע"א).
[גם לגבי מינוי מלך כתב הרמב"ם (הל' גזלה ה, יח) שצריך שרוב העם יגררו אחריו. ואכמ"ל]
ברור שיש "חוקת על" שהיא התורה הקדושה ואינה יכולה להשתנות בשום מצב. ונבחרי הציבור לא יכולים לחוקק חוקים כנגד התורה.
גם ברור שהמערכת המשפטית שתפסוק את דיני התורה תהיה נתונה בידי ההנהגה הרוחנית ולא בידי נבחרי הציבור. ותהיה יכולת למערכת המשפטית לבטל חוקים של נבחרי הציבור ע"י קביעה שזה נוגד את "חוקת העל" שהיא התורה הקדושה (בדומה לבג"ץ דהיום, להבדיל אלף אלפי הבדלות).
צריך להוסיף שגם בתהליך מינוי הדיינים למערכת המשפטית כתבו הפוסקים שצריך להיות בצורה דמוקרטית.
[לגבי מינוי הסנהדרין לכאורה עולה מהרמב"ם (סנהדרין פרק ג הלכה ח) שהסנהדרין עצמם קובעים מי ראוי לשמש כדיין ואז הרשות השלטונית ממנה מתוכם דיינים. אך לא ברור אם אפשר לחדש היום את הסמיכה ואת הסנהדרין. ואכמ"ל]
הרמ"א כתב:
"הגה: רשות שנותן המלך עכו"ם בזמן הזה אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל ע"פ כתב המלך יכול לדין (טור)
וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך (ריב"ש סי' רע"א)
או השר הממונה בעירו דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה ומ"מ מי שעושה זה בלא רשות הקהל מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין (תשובת רשב"א סי' תרל"ז)
" (חו"מ ג, ד).
והאורים ותומים הוסיף:
ותמהני (על הרמ"א) שלא העתיק שהוא חרם ר"ת ורשב"ם וראב"ן וק"נ רבנים והוא בתשובת מהר"ם וז"ל: ועוד גזרנו ונידינו וחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה ע"ה לא ע"י מלך וכו' אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם, והעובר על זה וכו' פתו פת כותי וכו'. הדור אתם ראו ושמעו כמה רב מהעונש שיש בזה הנוטל שררה על הציבור על ידי שררה ובעו"ה פשטה נגע צרעת ממארת הזו בזמנינו וכמה כרכים נחרבו וכמה בתי מדרש נדלדלו ע"י כן וכמה הריסות בתורה ולומדים גרם זה וחובה על רבני זמן לעשות גדר וכו'.
החתם סופר כתב:
"התאספו יחד בני הקהילה לקבל עליהם רב ומורה, והיו מסכימים על דעת רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הקהילת קודש אם ירבו המתרצים בו על הממאנים – הרי הוא הרב" (שו"ת חת"ס ה, קס).
דומני שאין חולק על כך שדמוקרטיה אינה ערך מהותי (למעט כמה שמאלנים פאנאטים). זה בסך הכל מבנה ממשל שנותן תוצאות טובות יותר. וכל זמן שלא נמצא מבנה ממשל יותר טוב, עלינו להישאר עם הטוב ביותר שמצאנו.
גם לגבי כפיה דתית על החילונים ראוי להזכיר את דברי החזו"א שא"א לעשות מעשים שנתפסים ע"י החילונים והעולם כשחיתות ואלימות.
"ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאיו בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותת אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת." (חזו"א יו"ד סי' ב' סעי' ט"ז).
"ועוד יש בזה כלל שלא יהי' אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מהלכות ממרים ה"ג דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה, ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר ר"פ כלל גדול, ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו, ובהג"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה, ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לענין שאר הלכות." (שם סעי' כ"ח)."
