את הזלזול בנגיף שמסתובב באיזו עיירה נידחת בסין החליפה בימים האחרונים גישה אחרת, שאני קורא אצל כמה כותבים חכמים בפייסבוק ומחוצה לו: אם הקורונה תשתלט על העולם בין כה וכה, בשביל מה להתאמץ כל-כך כדי לעכב אותה?
ובעיקרון הם צודקים. הקורונה, ככל הנראה, תגיע אלינו בסוף. אבל הם גם טועים טעות מרה. כי אם נעכב אותה די זמן, אולי אנחנו נהיה כבר אנשים אחרים. מצוידים בתרופות חדישות, אולי אפילו מחוסנים לגמרי.
אני זוכר איך לעגנו לחברה החרדית לפני עשרים שנה: מה הסיכוי שלכם לבלום את האינטרנט? בסוף הוא יחדור לכל מקום. אתם סתם נלחמים בטחנות רוח.
וצדקנו. הוא באמת הגיע לכל מקום. אבל מי ששמרו על הדלתות שלהם עשר-עשרים שנה קיבלו אינטרנט אחר. עם מודעות ציבורית רחבה לנזקים שלו, עם עשרות תוכנות סינון ושליטה ובקרת-גלישה. הם שילמו מחירים כבדים בדרך (יש שיאמרו כבדים מדי), אבל עכשיו אולי ההתמודדות הזו מתחילה להיות אפשרית.
ובעצם זה מה שרבנים, ושומרי מסורת בכלל, עושים כל הזמן. נאבקים כדי להאט קצת את קצב הרכבת. שזו עבודה סיזיפית ומתסכלת שמיועדת מראש לחוסר-הצלחה. אבל בסופו של דבר אני מאמין שבדיוק כמו עם הקורונה, היא גם מצילת חיים.
