בחור באמצע לימודים...

תראי חייכנית, הנקודות והדאגות שהעלת הן באמת דברים לא פשוטים ואת צודקת. אבל. אנסה להסביר בצורה כמה שיותר ברורה. דבר ראשון, אף אחד לא ביקש ממך לפרנס בית בעצמך, בעבר כשהייתי ילדה רציתי להיות עם אברך ואמרתי שלי לא אכפת לפרנס, אבל מה מבינה ילדה בת 12?התבגרתי והבנתי שאני לא מוכנה לפרנס גבר, כי שני הצדדים, גם האישה וגם הבעל צריכים לדאוג *יחד* לכל הבית, בין בצורה כספית ובין בתפעול היום יומי של הבית והילדים. כיום אני לא ארצה גבר שלא מתכוון לדאוג ולפרנס אותי כי אני יודעת כמה זה קשה בצורה מטורפת ועד בלתי אפשרי לנהל בית עם כמה וכמה ילדים ולהיות אחראית בם לניהול השוטף של הבית עצמו וגם לפרנסה, זה לא מקובל בעיניי ולא אכנס מראש למשהו שאני יודעת שלא יעשה לי טוב. (כמובן שהכל בפרופורציות נכונות). לרוב הסטודנטים שאני הכרתי הייתה חצי משרה שהכניסה להם בין 2,000 - 3,500 בחודש, שזה יחד עם המשכורת שלך זה יפה לשכר דירה, אוכל, מחיה וכו לזוג צעיר ואפילו אפשר לחסוך (בהנחה שלא מתחילים עם מינוס). את ממילא עובדת, נכון?אז זה לא נחשב שאת מפרנסת אותו, אלא אתכם, אחרי הכל זו רק תקופה של לימודים לפני שהוא יצא לעבוד ולפרנס יחד איתך את הבית שלכם, סבלנות...זה כל מה שנדרש. (בקשר לחברה שלך עם הסטודנט, לא ממליצה לך לגבש דעה על נושא שהוא עולם ומלואו על פי מקרה אחד). נושא שני, בקשר להריון. יש מקרים שבהם לחכות קצת עם ילדים זה כן מותר, בעיקר לאלה שמאד מאד צעירים וחסרי נסיון, ילדים זה לא משחק, לפני שרצים להביא אותם צריך לבדוק אם מוכנים נפשית וכלכלית ועוד ועוד, זה נושא רגיש אבל אפשר לזוז לכאן ולכאן, כל אחד והמקרה שלו. מה שאת מתארת בעבודה ששמעת על נשים בהריון שכועסים עליהן בגלל שהן לא מרגישות טוב, מפטרים אותם בגלל שהן מחסירות/מאחרות/חא מתפקדות זו עבירה על החוק והיא חמורה *מאוד*. לאף מעסיק אין רשות לפטר עובדת בהריון, לאף מעסיק אין רשות לבקש מהעובדת ההריונית שלו להקיא יותר מהר ולחזור לעבודה, מה שאת מתארת לא תקין וכל הנשים ההריוניות העובדות *חייבות* לבדוק את הזכויות שלהן בזמן ההיריון. אני גם עובדת, אצלנו ההתייחסות היא מעבר ל*מושלמת* לנשים בהריון. ככה שאני מציעה לך לבדוק מה החוק אומר, אני מניחה שזה גם תלוי באיזה מקום את עובדת...אבל באופן כללי אני יודעת שככה זה חייב להיות עם הנשים בהריון. יש להן הגנות מראש כי כל אדם עם שכל רואה שחייב להתחשב. מאחר שאת מתעקשת על הנסיכה שלך כמה שיותר מהר....טוב זה באמת בעיה, כי בינתיים את מונעת מעצמך למצוא עם מי להביא אותה, תנסי, מה תפסידי?מקסימום עוד אחד שלא התאים, יכול להיות מאד שעל ידי משהו מאד פשוט הבעיה הזו תיפטר. ואגב, יכול להיות מאד שדווא ההריון שלך יהיה חלק, למה מראש את חושבת על התסריטים הכי גרועים?לא כולן סובלות עד כדי כך מההיריון, לא כולן מקיאות 24/7 או מרגישות לא טוב...יש כאלה שמתפקדות כמעט רגיל. בקיצור, תחשבי על זה ותני לבחור צ'אנס. חוץ מזה, זה לא שאת מרוששת, נכון?את מגיעה כבר עם סכום לפני החתונה?תשמרי עליו, תחסכי, תהיא מחושבת מבחינת כסף ובעזרת השם הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. בנושא אחר אני פשוט לא יודעת למי לפנות, מישהי הביאה לי עלון של כת של מסיונרים סוג של, למי אני מדווחת?

אני לא מסכימה איתך כמעט בכלום ממה שאמרת, בואי נגיד ככה. חיי נישואים זה לא כמו יציאה לקרב במטרה להרוג ולנטרל כל מי שתוקף אותך. זה חיי זוגיות, מתנצלת אבל את אולי פמניסטית על פי היהדות אבל את חוזרת להגדרה של נשים במטבח וגברים לציד. החיים שונים היום, זמנים משתנים. אני בתור *אני*, יודעת שאם תתני לי כל היום להיות בבית, רגל על רגל ורק לבשל ולעשות שופינג ולגדל שבט כמו שאת קוראת לזה זה לא יקרוץ לי בשום צורה ולא אסכים לזה. אני חייבת משהו שיספק אותי בפן האינלקטואלי, לעבוד, לעזור לאנשים אחרים, לתרום מעצמי, ללמוד, להתפתח וכו וכו, גם נניח יהיה לי כרגע 70 מיליארד דולר בחשבון בנק ואני אהיה מולטי מיליארדרית ובלה בלה אעבוד, כמובן תחת התנאים שלי ואהיה הבוסית של עצמי ואבחר בדיוק מה אני רוצה לעשות ומה לא אבל הבנת את העיקרון. אני לא חושבת שרק הבעל צריך לפרנס בדיוק כמו שלא רק האישה צריכה לנקות ולסדר את הבית, אצלי במשפחה, שני ההורים עובדים, שני ההורים מנקים ושני ההורים מכינים אוכל, שניהם יוצאים לקניות ושניהם מנהלים את הבית באותו ה *יחד* שאת טוענת שלא קיים. כמובן שיש דברים מסוימים שאמא שלי לוקחת עליהם יותר פיקוד ויש דברים שאבא שלי לוקח יותר פיקוד, אבל בשורה התחתונה הם פועלים בשיתוף וזה בדיוק הסוד למערכת יחסים וזוגיות בריאה. להבין שהבן/ת זוג משלים/מה את השני/ה. לפי מה שאת מתארת רוב חברותייך הנשואות לא ממש שמחות ומאושרות ודי רוצות לברוח מהכל ומהחיים שלהן כי לא טוב להן, אולי כדאי לבדוק מה לא תקין שם. אולי לפני שממהרים ללדת 12 ילדים כדאי קודם לבנות אמון בין בני הזוג, לבנות יחד מערכת יחסים, חיים *משותפים*. מי יודע, אולי כל מה שכתבתי כאן הוא בולשיט אחד גדול, אולי אני תמימה ונאיבית, אולי...אבל אני מסרבת לחשוב בצורה שלילית והגדרתית, אני עושה כפי יכולתי ואני מצפה בדיוק לאוצו הדבר מהבן זוג שלי. בקשר לעבודות, עבדתי בכמה עבודות בחיי, ואני מודעת לעניין שיש הגנות לעובד/ת, יש ימי מחלת עובד, יש ימי חופשה, יש ימי מחלת הילד, גם לאמא וגם לאבא...לא הכל שלילי כמו שאת טוענת. הפלות?קורות לאו דווקא אם האישה הרימה דברים כבדים או לא. מה שכן זה בושה לבעל של אותה אישה שנתן לה לעבוד ולהרים ולשאר העובדים סביבה שאיפשרו לה לסחוב במהלך ההיריון. בקיצור, לא הכל בלתי אפשרי חייכנית, נסי לצאת מהדעות שהכנסת את עצמך אליהן, תזמני לך במחשבה אך ורק דברים טובים ובהצלחה...