- משבר ההנהגה הרוחנית -
אם הייתה לנו הנהגה רוחנית ראויה לשמה היא הייתה מטה כתף מתחת לאלונקה ומעניקה תמיכה מוראלית לעם.
שהרי מעבר לסטטיסטיקות המתים והחיים העגומות שזולגות אלינו מספרד ואיטליה, ההבדל בין מי שיעבור את המשבר הזה בשלום נפשי ובין מי שיקרוס נפשית, טמון ביכולת שלנו להכיל חוסר וודאות ולהכיר בארעיות של הקיום האנושי.
ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום. להידבק באינסוף האלוהי פירושו לשחרר את האחיזה במוכר ובידוע, להרפות מאשליות וציפיות, ולהבין שאנחנו עומדים בפני אירוע חדש שדורש מאיתנו כוחות חדשים.
ממשבר כזה אפשר לגדול. להביא נוכחות חדשה, לומר לעולם 'הנני', להתמסר לזולת, לגלות סולידריות ואחווה.
**
ומילא הפוליטיקאים של כחולבן שמתגלים בשעת המבחן בהכי נמוך שלהם, אבל הרבנים איפה?
כשסוף סוף שומעים משהו מגדול הדור של הליטאים, הרב חיים קנייבסקי, מה שיש לו לומר זה שילוב של הפקרות, חרשות וחוסר אחריות.
מבחינתו שהתלמידים ימשיכו להדביק זה את זה על הטיטניק של פוניבז' ומיר, כי התורה 'מגנא ומצלא'. 'היו לא תהיה' בגירסה הליטאית.
ובכל הסביבה שלו אין אחד שיאמר לו: רבינו, התורה איננה הקירות והספרים והסטנדרים, התורה היא האותיות הפורחות בלב כשאין קירות וספרים וסטנדרים.
יהודה יפרח
נשלח מהאנדרואיד שלי
