"א. במצבנו נכון להדר להתפלל לכתחילה את כל התפילות ביחיד, וכך אני נוהג.

ב. הרוצה להתפלל בצבור בבית הכנסת, יתפלל בתנאי שהמרחק בין האנשים יהיה 2 מטר. וישתדל לנגב במגבון לח עם סבון את סביבות מקום מושבו, בכל המקומות שבהם ידיו נוגעות.

ג. הבא להתפלל בבית הכנסת ורואה שלא יוכל להקפיד על הוראות הבריאות, לא יכנס.

ד. אין להביא ילדים לבית הכנסת.

ה. בני 60 ומעלה צריכים להקפיד יותר שלא לבוא לבית הכנסת ולא להסתובב בחוץ. כמו כן יש להימנע מלבקרם שלא לצורך גדול. ובכלל בעת הזאת צריך להימנע עד כמה שאפשר מביקורים.

ו. אפשר לקיים מניינים בחוץ בתנאי שהמרחק בין המתפללים יהיה גדול, והמניין יהיה קצר ובלא קריאה בתורה. בכל אופן, אין להוציא ספרי תורה מבית הכנסת.

ז. יש להיזהר שלא ללכת עם ילדים לגני שעשועים, שם ידי הילדים ממשמשות בכל, וסכנת ההידבקות והדבקת שאר המשפחה גוברת.

בברכת רפואה שלמה והסרת המחלה מקרבנו. יהי רצון שמתוך ההתכנסות אל תוככי הבתים נוכל אח"כ לצמוח בכוחות מחודשים להמשך בניין התורה, העם והארץ.

בברכה,
אליעזר מלמד"

בהמשך לדברים מסר הרב מלמד:

לדעתי נכון להתפלל ביחיד אבל אינני רוצה לאסור מניין.

וכמה טעמים לכך:

א) ערך החירות, לפיו אין לאסור דבר שלא נאסר במפורש בהלכה או בהוראות משרד הבריאות.

ב) יש אנשים שיונקים חיות מהמניין, ומניעת המניין תחליש אותם.

ג) כיוון שאנשים רבים אינם מקפידים בגני שעשועים וכדומה, לא נכון להוציא הוראות איסור דווקא לגבי בית כנסת.