לפני פחות משלושים שנה, בימי מלחמת המפרץ, קמו מנהיגי הציבור לעודד ולהרגיע. הם אמרו זאת במילים ברורות וחד משמעיות. יהודים שהייתה בהם אמונת חכמים אמיתית, התעודדו ובטחו בה' שאכן תבוא ישועה לעם ישראל. הם אמרו זאת לפני המלחמה, וגם בתוך כדי המלחמה בשעה שטילי סקאד התעוופו מעל ערי ישראל, דבקו אותם צדיקים באמונתם והמשיכו לומר בקול רם שאין סיבה לדאגה. הם אמרו את דעתם ואף כתבו אותה בכתב ידם על מנת לפרסמם ברבים.
היו אלו צדיקים מכל גווני הקש החרדית. המפורסם שבהם היה הרבי מליובאביטש וכן ראש ישיבת שפת אמת האדמו"ר הפני מנחם מגור, וכן ראש ישיבת סלונים האדמו"ר בעל הנתיבות שלום ועוד. חלקם המשיכו למסור שיעורים בישיבות שלהם גם בשעת ההזעקות.
בימים אלו, ימי הקורנה, נשמעו גם קולות של מנהיגים המרגיעים את הציבור. יש להמשיך את הלימודים בישיבות כרגיל, הם אמרו, כל זמן שהבנקים פועלים גם ישיבות יפעלו, אמרו. וכו' וכו'. דא עקא שהקולות המרגיעים השתנו בהתאם למצב. כלומר ככל שהמצב החמיר התאימו המרגיעים את עצמם למצב.
שתי שאלות:
איך אמרתם שיש להמשיך כרגיל ולא באמת ידעתם שזה מה שנדרש בימים אלו בשביל לקיים ''ונשמרתם'' [למפרע מתברר שגם לשעתו זו הייתה טעות].
תוקן על ידי חצינזק ב- 22/03/2020 18:56:40
