מישהו יודע למה לחיילים בבני ברק יש נשק צמוד? הם יירו בתושבים?

כי לעשות סגר על עיר מסיבות פוליטיות !!! 

זה מקומם !

ביבי וליצמן נכשלו בטיפול בקורונה ועושים עכשיו צעדים מיותרים וחסרי תועלת כדי לעזור להם בוועדת החקירה העתידית.

כל העיתונים החרדים שכתבו היום על הנשק מעולם לא עשו צבא ... 

חייל זה נשק ונשק זה חייל - החיליים לא באו לבב"ב עם נשק אלא פשוט באו לב"ב 

ביום הראשון בצבא אומרים לחיליים מהיום הנשק זה החברה הראשונה שלך.. אתה ישן איתו מתקלח איתו והולך איתו לשירותים 

אז אם יש כאלו שזה מזכיר לו את הגיסטאפו או את אוושיבץ שיבדוק מה דפוק אצלו במוח !! 

). עדכון 3/4 10:39 חזרתי (אבישי עובדיה) מקניות בסופר השכונתי - סניף של מגה (יש לי חשק לחשוף אותו - אבל אני מתאפק). הייתי בהלם. בני ברק זה כאן - במרכז תל אביב. אף אחד לא עוצר את האנשים בכניסה לסופר. כולם נכנסים, לא שומרים מרחק, רבים נמצאים בצמוד למקרר החלב, צפופים, דחוסים. הלכתי למנהל. אין מנהל. הלכתי לקופאית הראשית ושאלתי - "מי אחראי כאן?" - "למה, באיזה עניין?" לא היה לי חשק וזמן להתווכח, במיוחד שמרגיש לי צפוף. אז אמרתי לה - "איזה חוסר אחריות, אנחנו יותר גרועים מבני ברק. את רואה מה קורה בסניף?". -"זה רק ליד היין". די, כבר לא התאפקתי - "את בסדר? איזה ליד היין. כל הסופר עמוס. תראי מה קורה ליד החלב, בקופות. זה חוסר אחריות". פתאום הצטרפו אליי עוד כמה אנשים, אבל בחצאי משפטים. לא שומעים טוב עם המסכות המאולתרות. זה נשמע כמו מלמול.  ואז נזכרתי בפרופ' גבי ברבש - כמה האיש הזה חכם ומנוסה. האיש הזה הוא "הנחמן שי" של  מלחמת הקורונה. הוא אמר לפני כמה ימים - מסכה עוזרת בעיקר כדי לא להדביק אחרים, אבל החשש שלחייב במסכה יגרום לאנשים להקל על עצמם בשאר אמצעי המניעה. הם יגידו - 'טוב, יש מסכה' ולא ישמרו על הכללים האחרים.  רוב האנשים בסופר היו עם מסכות - זה יצר להם תחושת ביטחון, אבל היו גם כאלה בלי מסכות, היו כאלו שהורידו והחזירו. בקיצור היה שם קן גידול של קורונה. איך זה קורה, אנחנו הרי לא טיפשים, לא חסרי אחריות? הסיבה פשוטה - הלכתי לקניות בסופר, מה אתם מצפים, שאחזור בלי מצרכים? נו, יאללה, יהיה בסדר...זה מה שרוב האנשים כנראה חושבים, זה כל כך לא נכון - גם אני אגב, טעיתי וקניתי שם. ביציאה שאלתי את השומר למה הוא לא עוצר את האנשים מלהיכנס - "אני השומר, לא בעל הבית".  ואז בדרך הביתה עברתי דרך הגינה השכונתית (בין בניינים) - משפחות יושבות כמו בפיקניק. משפחות צעירות עם ילדים קטנים שמסתובבים, משחקים. לא ניתן לעבור שם בלי להזיז אותם, אלא אם חוצים איזו רחבת דשא מוגבהת. איזו חוצפה. ראיתי שם חבר מהשכונה עם כל המשפחה שלו. קרוב אליהם הלכו זוג קשישים עם כלב - עוד  20 שניות הם נפגשים. לקשישים לא אכפת, הילדים כמובן לא מבינים, האבא - לא רואה לא שומע. אדם רציני, חכם, מוצלח, הייטקיסט. רציתי לדבר איתו, אבל הייתי כבר מיואש. הבנתי - תל אביב זה בני ברק. הלכתי לסופר אופטימי חזרתי ממנו פסימי. אין כאן ערבות הדדית, אין כאן משמעת של הצעירים, אין גם משמעת של הקשישים - מה שאנחנו נקבל - חולים, מתים, כנראה מגיע לנו!  

חיילים נושאים נשק, אסור לחייל להפרד מהנשק שלו ולהיפך.
במקום להגיד תודה שבאו להציל אותך, זה מה שמעסיק אותך