*שיתוף פעולה בין ירמיהו לאלקנה. סיפור אמיתי שמבשר - אולי - שינוי.*
אני חסיד גור מן המניין, בסמוך אליי באותה קומה מתגורר חסיד גור נוסף שעבר לקהילה 'ההיא' של הראש ישיבה.
נוצר קצת ריחוק בין המשפחות אבל למדנו לחיות עם זה ואני והוא מחליפים פה ושם מילים.
תכל'ס מה שאני רוצה לספר זה משהו מאוד מעניין, קיבלתי את המשלוח של ה'איחוד' לפסח ליד הדלת, הילדים שלי שיהיו בריאים פתחו אותו ככה מחוץ לדלת, ואז בדיוק עובר השכן שלי.. ההוא מאלקנה, היה לי קצת לא נעים.
כל שנה אנחנו מקבלים יחד מאותם סבלים, ומדברים על מה קיבלו השנה ומה לא. והשנה... רק אני מקבל. צחקקנו על המצב, והוא המשיך לדלת הבית שלו.
מגיע ניסן הקורונה וכל זה, אנחנו הרבה בבית כמובן, ומטבע הדברים המריבה נשכחת, המשפחות בבניין חולקות את קשיי היומיום איפה יש ביצים ואיזה חנות עדיין פתוחה. ואז יום אחד השכן מקבל משלוח. לא ידעתי מה מי, הילדים שלו טיפלו מהר מאוד בקופסאות והעסק היה נראה לי מוכר, מוכר מדי.
מאוד מהר השכן יוצא מהדלת, מתחיל להכניס, אני חוצה את ה3 מטר שבין הדירות, זורק לו, נו יענקל, דאגו לך באלקנה אהה, הוא צוחק איתי ואני מתקרב, ושנינו שמים לב לדבר מאוד מעניין.
*תאמינו או לא! המוצרים במשלוחים של שנינו היו לגמרי זהים!!!*
הייתי בשוק, וזה מאוד סיקרן אותי.
יש לי גיס שעובד באיחוד. אני מאוד קרוב איתו. התקשרתי אליו. הוא צחק.
אספר לך, הוא אומר לי. תורם רציני קבוע שנותן חלק גדול מאוד מה'קימחא דפיסחא' כשבאו אליו השנה לבקש את התמיכה, הוא אמר אין שום בעיה אבל תנאי אחד יש לי.
אני רוצה בצד כמה מאות משלוחים לקהילה של הראש ישיבה. אמרו לו - אין מצב. זה התנאי שלי - הוא ענה.
העניין היה בדיון בירמיהו. בסוף יונתן בורנשטיין חזר אליו, זה לא שייך. תבין אותנו. התורם הודיע לו 'אין לקהילה אין תרומה'. נקודה.
לא תאמין, אומר לי גיסי, הם הבינו שהוא רציני והם התקפלו. בלית ברירה הם הסכימו.
משאית יצאה ופרקה כמה מאות משלוחים ברחבה של סמינר לוין משם הם חולקו לקהילת הראש ישיבה.
הייתי בהלם, חרמות בין הורים לילדים, איסור השתתפות בשמחות, דרשות בלי סוף, מה לא. העולם נגמר.
וכשזה מגיע לכסף לחלוקה אז אפשר כן לשתף פעולה. קצת כעסתי בהתחלה.
אבל במחשבה שנייה זה שימח אותי.
למה לא בעצם? כשרוצים וצריך אפשר להגדיל ראש מעבר לסיפור הזה, בסוף הרי אנחנו אחים. ובעצם זה הכי מתאים לעכשיו בתקופה של הקורונה שאין שטיבלאך וישיבות רק משפחות לבד שמנסות להתמודד, מה נשאר לנו אם לא לתת קצת יד אחד לשני, משפחה אחת לשנייה.
זה המסר שאני לוקח מהסיפור, סיפרתי אותו בבית לכל המשפחה, ואמרתי נגמרו המתחים והמריבות, כולנו אחד. הלוואי.
רלבח
נשלח מהאנדרואיד שלי
