אני לא באמת יודע מה מערכת היחסים בין אזרחים לבין המשטרה במדינות מערביות אחרות. אני יודע מה הדימוי של השוטר האמריקני הקלאסי בתכניות טלויזיה ובסרטים אמריקניים: קשוח וחסר רחמים כלפי הרעים, אבל זוכה לכבוד ויראה מצד אזרחים שומרי חוק. נוכחות של שוטר ברחובות ניו יורק, כך לפחות לפי הטלויזיה, משרה אווירה של ביטחון.
בישראל, גם בשגרה, זה לא כך. אזרחים שומרי חוק חוצים את הכביש כשהם רואים שוטר בפינת הרחוב. המוניטין של השוטר הישראלי הוא של חמום מוח לא צפוי שעלול להתהפך עליך אם תבוא לו לא טוב בעין. בפשטות: בישראל, השוטר תפס את מקומו של הבריון. אפילו בפעולות שגרתיות כמו דו"ח תנועה, הבריונים במדים מתנשאים, מקטינים, מפחידים ומחפשים כל הזמן איך להגדיל את הנזק. כמות האזרחים שישבו במעצר על תקיפת שוטר שמעולם לא בוצעה היא עדות זועקת לתופעה הזו. וכמות השוטרים שעדיין לובשים מדים למרות שעצרו אזרחים על תקיפות שוטר שלא בוצעו היא עדות לפגמים של מערכת המשפט ומח"ש.
ראיתי כמו כולם את המעצר האלים מאתמול של מפר העוצר מפארק הירקון. אין לי מושג אם הוא באמת הפר עוצר. אם הוא אכן עשה זאת וסירב לציית לחוק - לפעמים מעצר אלים הוא בלתי נמנע. אבל התגובות לאירוע הזה הן הסיפור האמיתי: האזרחים מאמינים לאזרח, לא לשוטרים. וזה מדאיג.
מבני ברק מגיעות עדויות על כך שהשוטרים שנשלחו לאכוף את הסגר מתנהגים באורח אופייני לשוטרי משטרת ישראל: אלימות מופרזת ולא קרואה, דיבור נגוע, השריית אווירה של פחד - לא מהווירוס אלא מלובשי המדים.
כשאזרחים שומרי חוק פוחדים מלובשי מדים זה סימן רע. כשמתחולל מקרה חירום כמו עכשיו, אמון של הציבור בלובשי המדים הוא קריטי להשגת המטרות של הסגר. כרגע אזרחי ישראל ממשומעים לא בגלל הטרור שמטילה המשטרה אלא בגלל שאנחנו אוכלוסייה משכילה שמפנימה מה מתחולל פה. אבל זה עלול להשתנות. מאזן האמון עלול להתהפך ברגע. גם ככה הממסד התקשורתי וכמה פוליטיקאים טיפשים עושים מה שהם יכולים כדי לערער את אמון הציבור בצעדים שננקטים. מספיק פייק ניוז אחד קטן מעיתונאי אחד קטן כדי להוציא לרחובות מסה קריטית של אנשים שתהרוס את מאמצי הבלימה. במקרה כזה, השאלה האם הציבור הישראלי תופס את משטרת ישראל כגוף נאמן הדואג לבטחון האזרחים; או גוף בריוני שמפעיל כוח באופן שרירותי - תהיה קריטית להישרדות שלנו. משטרת ישראל עושה כל מה שהיא יכולה כדי להיכנס לקטגוריה השניה. אני לא רואה את זה משתנה. אלימות שרירותית היא חלק מהדנ"א של משטרת ישראל כבר זמן רב.
במאפלייה של אינתיפאדת אוסלו היה ערב פסח אחד שבו כל הכבישים היו עמוסים במחסומים משטרתיים בחיפוש אחרי ערבי שהיה בדרכו לפוצץ יהודים. זכור לי שעמדתי במחסום אחד במחלף מסובים שבו השוטרים עצרו רכב רכב, ורגע לפני שנתנו לו לעבור, נתנו לנהג פרח אדום עטוף בצלופן. זו היתה מחווה מתבקשת, כשלכולם היתה ברורה עבודת הקודש של השוטרים. גם היום השוטרים עושים עבודת קודש. אבל באווירה של טומאה.
זיו מאור
נשלח מהאנדרואיד שלי
