פסק דין, שניתן בשבוע שעבר על ידי בית דין רבני בנתניה, מבקר את תופעת תשלומי המזונות הגבוהים הנדרשים מאבות גרושים. הפסק עוסק באב גרוש המקבל משכורת חודשית של כ-6,000 שקלים, מתוכם הוא צריך לשלם מזונות בסך 4,400 שקלים ועוד 1,000 שקלים עבור שכר דירה משותף. 600 שקלים, זה הסכום שנשאר לאב למחייתו שלו עצמו.

בית הדין הרבני, בראשות אב בית הדין הרב יצחק רפפורט, הרב אוריאל אליהו והרב משה חביב, קבע כי הפסיקה הראשונה שחייבה את האב בתשלום מזונות כה גבוה היא פסיקה לא נכונה ומעוותת שפוגעת באב. הרב אוריאל אליהו, שכתב את פסק הדין, ניצל את ההזדמנות כדי לצאת חוצץ נגד תופעת תשלומי המזונות הגבוהים. לדבריו, תשלומים אלה גורמים לאבות לרעוב ללחם ופוגעים לא רק באב עצמו, שמאבד את כבודו, אלא גם בילדיו הרואים את אביהם קמל לפניהם.

בית הדין הכופה על האב "לתת את פיתו" לילדיו, אומר הרב אליהו, מביא לפעמים לידי אבסורד גדול. "נוטלים מהאב את כל ממונו ונשאר הוא בעירום וחוסר כל, ובלבד שלילד יהיה מזון משובח ובשפע, ביגוד כפי צו החברה והאופנה וחוגים ובילויים וכל שאר מותרות, שהרי האב 'משועבד' לרווחת בנו". עוד אמר כי המוסכמה הקובעת שצרכיו הפיזיים של הילד קודמים לצורך שלו בדמות אבהית נוכחת ופעילה בחייו, מוטעית.

"המושכל הפשוט הוא כי טובתו המוחלטת של הקטין היא נוכחות משמעותית של שני ההורים בחייו וכי יהיה לו אב שמח מעניק ונותן", קובע הרב אליהו. "טובה זו קודמת לכל רווחה כלכלית, כל עוד יש לילד מה לאכול ואינו גווע ברעב חס ושלום. דיני המזונות הינם דיני נפשות. המחייב פחות ממה שההלכה מחייבת יתכן שפוגע בקטינים, אך המחייב יותר, ולו בשקל אחד, הרי זה גוזל את האב ועלול אף לפגוע בחייו ממש".

הדיין, הרב אליהו, מוסיף לקביעתו ואומר כי התפיסה הרואה באב "כספומט" השתרשה גם בעולם הרבני, וכי היא שוללת ממנו את זכותו להתקיים בכבוד. "זכות אישית זו, של חיים בכבוד, הינה חלוטה, וקודמת למחויבותו לילדיו הקטינים, ובוודאי קודמת לסכומים המופלגים שמחייבים את האבות בישראל בשם ההלכה היהודית, שאת שמה נושאים לשווא.

"פסיקת מזונות כזו (הגובה תשלומי מזונות מופקעים, י"פ), מעבר להיותה הוצאת ממון שלא כדין מהאב, אינה רואה כלל את טובת הצדדים בכלל והקטינים בפרט" כותב הרב אליהו. "עולה חשש כי צורת פסיקה מסוימת, מושפעת מקונספציות חסרות בסיס ומאג'נדות מסוימות השולטות כיום באופן נרחב אצל לא מעט משופטי ודייני משפחה. יתירה מזאת, יש להעלות תמיהה, האם תפיסת האב ככספומט של ילדיו אכן משרתת אף את המטרה שלשמה נבנתה תפיסה זו. האם ייתכן כי כוונותיה טובות אך מעשיה בפועל אינם מצליחים לדאוג באמת לטובת הקטינים, פיזית כלכלית ונפשית? האם איננו יוצרים כאן דור של יתומים חיים, ילדים לאב הקורס תחת הנטל הכלכלי ואיננו יכול יותר לשמש משענת בטוחה לילדיו הקטינים. הרי מחצית מטענם הגנטי ממנו הוא, ושלושה שותפים באדם – אביו אימו, והקב"ה".

בפסיקתם, הורידו הדיינים את סך תשלום המזונות של האב לאלף שקלים בלבד.