נזכרת?
כתבת אחריי תגובה ולפתע נזכרת?
אתה יכול להמשיך לנסות להעליב, הליגלוג שלך לא מזיז לי, דבר אחד כן הבנתי בגלל התגובה המרושעת שלך, שלא הודתי מספיק להשם, ושיבחתי את הצדיק שנעזרתי בו.
אין לי בעיה לספר מה היה, כמו כל המדינה גם אנחנו היינו באילוץ לעשות ליל הסדר לבד פעם ראשונה, רציתי עוד כמה כלים שיהיו לי על השולחן, היה קשה למצוא מקום לקנות, והאשראי שלי החדש לא הגיע בדואר אחרי שהקודם פג תוקף, הייתי חייבת לשלם במזומן, בכרטיס של בעלי כבר משכנו את המזומנים מהבנק, ניתקענו בלי שקל בארנק.
התפללתי מהלב שלי להשם, אמרתי לו בבקשה ממך, אני חייבת את העזרה שלך, אתה פה לעזור לי אני סומכת עליך, וכל השאר זה הסטוריה.
ושוב פעם השם הוכיח לי את העובדה שאני כבר מכירה אותה כמה שנים טובות, שתמידתמיד הוא מקשיב לי, שומע לי, עוזר לי, בתקופות הכי קשות שלי, כששכבתי מרוסקת בגוף ובנפש, רק הוא בא אלי לחבק אותי וללטף אותי ולהרגיע אותי, ולתת לי את ההרגשה שאני יכולה להשען על הכתפיים החזקות שלו, הוא אבא שלי, אהוב שלי, מלך שלי, הכי הכי שלי בעולם.
הייתה תקופה שהיינו ברוגז, עבר ביננו חתול שחור ושמן, והוא הושיט לי יד רכה, הראה לי את הדרך, הרים אותי, ומאז אין לי שום כעס עליו, שום סיכסוך, שום שאלות אליו, רק מודה לו כל דקה על מה שיש, ויודעת שהוא תמיד יהיה לצידי, ואם הוא עושה לי משהו רע שאני לא מבינה, אני לא שואלת אותו, רק מבקשת שירחם ויסביר לי ולא ישכח את האהבה שלי אליו.
הבעיה שלך ושל דומיך, שאתם מודדים את היחסים של בני אדם עם השם לפי אורך הפאה, עובי הירכון, ורוחב החצאית, וגווני השמלות.
בחיים שלך כנראה לא הרגשת את השם הולך איתך, מראה לך עם הפנס את השביל, וכנראה גם לא תראה.
מאז שהפסקתי להתפלל בסידורים והתחלתי לבקש ממנו בלב, הכל השתנה, הוא מחובר אלי כל הזמן, הוא שלי, כל הזמן, מתי שבא לי אני מדברת איתו, מחייכת לו, בוכה לו, מספרת לו, זה י כול לקרות מליונים של פעמים ביום.
ואם בכל זאת אתה רוצה לעזור, תדע שמגבית זה לא דבר מגונה, יש כאלו שבאמת ברגע מסויים או בכללי חסר להם כמה שקלים או יותר.
להשם יש דרכים איך לעזור, אני משתדלת ליפול רק עליו, והוא כבר יש לו כל מיני אופציות לשלוח לי את המתנות שלו.
ועכשיו תלמד מקיש חושך שרודף אחריי לכל אשכול ומגיב, אז תעביר מניוטרל לדרייב וטוסססססס להגיב לי על התגבוה שלי.
נשלח מהאנדרואיד שלי
