קשה שלא לצחוק נוכח המחזה הביזארי, המתרחש במרומי ההר המתנשא מעל לכנסת.
רבע מאה ויותר שיקע עצמו בית המשפט העליון יותר ויותר עמוק במרחב הרשות הנבחרת ולמעשה החליף אותה.
החידוש במחזה האבסורד שאנו צופים בו עכשיו הוא, שבאופן מתוחכם, זו הפעם הראשונה שהרשות הנבחרת משיבה מלחמה שערה.
מאחריותה, להגבלה בחקיקה של 'כנופיית שלטון החוק' (כהגדרת ריבלין) ולשמירת ריבונות העם, מוסיפה המערכת הנבחרת לחמוק.
אבל מה שאנו צופים בו עכשיו הוא - השבת מלחמה שערה בצורה הפוכה:
"אתם רוצים לנהל פה את הפוליטיקה? בבקשה...", אומר ההסכם הקואליציוני, שכבר ידע להכין עצמו להצגה הידועה מראש - "בבקשה, קחו את כל הסמכות, רק שהפעם, לשם שינוי ובפעם הראשונה מאז ההפיכה השיפוטית שלכם (אהרון ברק), אתם תהיו אלו שיישאו בתוצאות מעשיהם. כי בהחלטתכם, אתם תהיו אלו שיגררו את ישראל לבחירות מועד ד'.
לא 'כחול לבן' , לא הליכוד - אלא אתם - מפלגת הבג"צ".
אני מביט על החבורה המדושנת שכרתה לעצמה במשך שנים את הבור הזה.
מאחוזי אמון ציבורי של למעלה מ 80%, הפילה עצמה המערכת הכל כך חיונית הזו לעצם קיומה של המדינה, לאמון ציבורי הנמוך בהרבה מ 50%.
הם כבר לא מסוגלים להבין את חומרת הדבר. הם ממשיכים להאשים עולם ומלואו, ובעצם אפילו להאשמות כבר אינם נדרשים.
הם כבר לא מבינים את חשיבות האמון וכבר לא נזקקים יותר למה שאפילו אבי החורבן הזה - פרופ' אהרון ברק הסביר:
"אין לו לבית המשפט אלא את אמון הציבור".
כמו נירון קיסר המוקסם מן האש האוחזת ברומא, כך ממשיכה החבורה העיוורת לתוצאות מעשיה, לשקוע עמוק יותר ויותר בתוך הפארסה שתמרנה עצמה לתוכה ולהחריב את המוסד החשוב ביותר לקיומה של מדינה - את מערכת המשפט המופקדת בידה.
האם יש אחד, (אחד!) בישראל, שצופה בהצגה הזו וחושב שהדיון שם עוסק במשפט?
הכנסת חייבת להציל את מערכת המשפט מעצמה.
כיצד?
כנסו לקישור שבתגובה הראשונה.
משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
