כשהתנגדתי לתהליך המשפטי שעבר אולמרט, לא עשיתי זאת כי האמנתי בחפותו - ההיפך הגמור הוא הנכון - חשבתי ועודני חושב שהאיש הזה צריך היה לשבת מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיו. התנגדתי לתהליך שעבר, כי התהליך היה מסוכן בעיני הרבה יותר מפשעיו הנוראיים של אולמרט.
אישית רציתי לראותו נושא בעוון פשעיו, אך חשתי שכניסתו של ראש ממשלה לשעבר לכלא היא פגיעה בכבוד המדינה והאומה. גם לתחושה זו נתתי ביטוי.
נתניהו אינו אולמרט. לא מתקרב בכלל. בהשוואה לרוב ראשי הממשלות שכיהנו כאן ב 50 השנים האחרונות - כולם, מלבד גולדה, בגין ושמיר - נתניהו הוא טלית שכולה תכלת
ובשונה מאולמרט, נתניהו, הוא ראש ממשלה מכהן.
האיש אינו צדיק. מהפרשיות שבהן הוא מואשם עולה ריח לא נעים. אבל הן כלום שבכלום ליד פרשיות שנקברו כשלמערכת לא היה בהן עניין, או שכלל לא נחקרו (עיין ערך רות דוד, אהוד ברק, שמעון פרס - ועכשיו כמובן מנדלבליט).
לא מסובך להבין שיש כאן רדיפה חסרת תקדים, שתקצר היריעה מלפרט את סיבותיה, אך דבר אחד ברור לכל אדם ישר - עשיית צדק אינה אחת מהן.
היתה ועדיין יש לי ביקורת קשה מאוד על חלקים רבים מהתנהלותו המדינית של נתניהו בעבר.
אמרתי דברים קשים מאוד נגדו ואני חושב שבדרך כלל צדקתי. הייתי אויבו המושבע במשך 20 שנה. חלום הבלהות שלו.
אך גם בשיא היריבות נגדו הקפדתי לכנותו, ראש הממשלה בנימין נתניהו - אף פעם לא 'ביבי'.
כי הכבוד של ראש הממשלה הוא הכבוד של העם - כבודה של המדינה - כבודם של כולנו. אומה ללא כבוד עצמי סופה כליה.
התעקשות כנופיית שלטון החוק, להשפיל ללא צורך ראש ממשלה מכהן ולאלצו ללא שום צורך משפטי להצטלם כשהוא מובל לבית משפט, היא התעקשות קטנונית של חבורה שפלה וחסרת אחריות לאומית,
החבורה הזו, משפילה היום עד עפר -
בעיקר את עצמה.
משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
