בס"ד
אתן סיפור קטן שממחיש כמה שאם תנהגו כך זה יתרום לילד לכל חייו יותר מאשר אם תנקו אך אותי תגערו בו על טעותו(כמו שיש שעושים)
פרופבור אחד מפורסם נשאל איך הגיע לדרגתו?
הוא סיפר שכששפך את כוס החלב.אימו לא ניקתה אחריו אך גם לא גערה בו.
אלא אמרה לו שזה בסדר לטעות.וקורה שלפעמים החלב נשפך ולימדה אותו איך לנקות...
היא לימדה אותו שיעור שעזר לו לכל החיים.יותר מכל דבר אחר.
שזה בסדר לטעות.ושניתן לתקן.
וכך לאורך כל החיים ושנות הלימודים,הוא לא חשש לטעות ואם טעה תיקן ולמד.
לא חשש להיכשל במבחנים ואם נכשל?ניסה לתקן עד שהצליח.
ולבסוף הגיע לדרגתו הנעלה...
כך שאם מלמדים את הילד שזה בסדר לטעות ושכל דבר ניתן לתקן?הוא יגדל בריא בנפשו יותר מילד שאימו נקתה תמיד אחריו אך לא לימדה אותו אחריות אישית מהי.שלא לימדה אותו לתקן את מעשיו.
שאולי גערה בו על הדרך,כשהיא מנקה אך לימדה שיעור "חשוב" שטעות זה דבר נורא...
אני בטוחה שכולנו כאן היינו רוצים ילדים שלוקחים אחריות על הטעויות ומאידך לא מפחדים לטעות.ושיודעים שניתן תמיד גם לתקן.
