מי זה ר' דוד שמידל?
פותח בשבח אבל מסיים ב.....
אמנם ארוך, אבל כדאי לקרוא עד הסוף....בהחלט מחכים....
מי זה ר' דוד שמידל?
ר' דוד שמידל הוא יהודי חכם מאוד, תלמיד חכם גדול מאוד, ירא שמים בתכלית, מדקדק גדול במצוות. ליטוואק
בכל שורש הווייתו שנולד בווינה למשפחה אוסטרו -הונגרית מכובדת, מהקהילה החרדית השיף -שוהל בווינה, ויש
לו קירבת משפחה לשאר המשפחות שאנחנו מכירים מווינה, למרן הגר"ש וואזנר, למשפחת פפנהיים ועוד.
ר' דוד הגיע לארץ בגיל צעיר והתחנך בעולם הישיבות הליטאי והתקרב לחוג תלמידי ובאי ביתו של מרן החזון איש
ונהפך להיות אחד מהם, ממתפללי לדרמן וכו'. הוא היה מוכר כל השנים כחכם מופלג, ת"ח ובעל ידע כללי רחב,
היה כל השנים ישיבה מאן וראש כולל ומידידיו של הרב שבתי פרנקל מהדיר הרמב"ם הידוע, שהעסיק אותו וישנו
טביעת ידו על היצירה המפוארת לטוב ולמוטב.
עוד בבחרותו היה מעורב במאבקים נגד גזירת חיטוטי שכבי, וכבר בפרשת ניסיון החפירות ליד קבר הרמב"ם בעיר
טבריה, בחייו של מרן הגרי"ז מבריסק אנו רואים אותו במחאה ביחד עם הלוחם הצדיק ר' עמרם בלויא כמי
שמעורה בעניינים.
הוא היה מאנשי אתרא קדישא מאז ומתמיד, לצדם של הג"ר רפאל סאלאווייציק, רבי ידידיה וויינר ורבי אברהם
ארטן ועוד, וזה היה הקשר שלו לאנשי ירושלים והקנאים, כמו כל ארגוני המאבק שהיו בשעתו במלחמה נגד
הגזירות על הדת שצצו עם הקמת המדינה.
האם ר' דוד שמידל הינו איש עם השקפת "העדה החרדית"?
ר' דוד שמידל אינו איש העדה החרדית, ולא איש של שיטת סאטמאר, ואף רחוק ממנה מאוד. הוא בקושי מדבר
אידיש נלעגת, ושפתו היום-יומית הוא עברית; כל השנים היה משתתף בבחירות האסורות לכנסת המינים
ולעיריות; אשתו הייתה מחנכת בבית יעקב סמינר וולף שהיה טריפה אצל אנשי העדה החרדית; בביתו דברו בשפה
העברית הטמאה, וכל החינוך הייתה חינוך בני ברקי סטנדרטי עם פאות נוכריות, שנאה ולגלוג לאנשי העדה
החרדית; את בנותיו שלח להתחנך בבית יעקב וכך מתנהלים בתי חתניו לוקחי בנותיו; הוא עצמו עד היום אינו נרתע
להיכנס לכנסת המינים, שרביה"ק מסאטמאר אומר שזה ב 13- פעמים באיסור "ייהרג ואל יעבור", ורוב שיטתו
לאסור את הבחירות מבוססת על האיסור להיכנס בבית המינים, ולכן אסור להשתתף בבחירות כי שולחים "שלוחו
כמותו" להיכנס במקום האסור, אך הוא נכנס לשם, וידוע לי עד לפני חודשיים שביקר שם.
ברור שהוא לא איש העדה החרדית כלל. ובכל זאת, מנין הוא מגיע אלינו, ומנין ההילה שבנה לעצמו בתוככי העדה
החרדית?
כפי שנאמר, העדה החרדית בהיותה הקהילה העצמאית הנפרדת שלא הכירה בשלטון הציוני ובמוסדותיה, לחמה
לצד האידיאולוגיה שלה נגד כל הפרצות בדת ובצביון היהודי של ארצנו הקדושה, וזה היה הקשר ההדוק של העדה
החרדית עם ארגוני המאבק השונים, כמו ה"פעילים", והמבוגרים בינינו יזכרו את אברהם רביץ, שאח"כ שימש
כחבר בכנסת המינים, איך היה מופיע על המרפסת בכיכר זופניק במערכות שהיה להם קשר לפעילים; כמו
שהופיעו מקודם הרב אברהם ארטן חסידו של ה'אמרי אמת' מגור ממייסדי 'יד לאחים' ו'אתרא קדישא', שהיה
קנאי ולא עדה'ניק; וכמו שהופיע הרב צבי גלסנר מהועדה למען השבת על מאבקיו ההרואיים למען כבוד שבת
קדשנו; וכמו שהופיע הרב יהושע לוי מארגון טהרת המשפחה; והגרב"ש סלמון רבה של פ"ת במאבק נגד בתי
הקולנוע בפ"ת; רבי ידידה וויינר במאבקיו נגד ניתוחי מתים; רבי שלום בער ליפשיץ הליובאוויטשער חסיד
במערכות של יד לאחים ונגד המיסיון; וכן כסדר העדה החרדית תמכה בכל איש וארגון שלחמו למען קדשי ישראל,
ולא כמו היום שדורשים ובודקים בציציות מי ומי המדבר והמופיע.
בכל זאת לר' דוד שמידל היה קרבה גדולה יותר להעדה החרדית בהיותו גם דמות של ת"ח גדול ומרביץ תורה, ועל
היותו קנאי מחוג הקנאים הבני ברקים, חוג "לחושבי שמו" שהיו קנאים בהסתייגות, קנאים לחצאים: יותר קנאים
אידיאולוגיים ולא מעשיים, כלומר הם היו מפלגתיים, הלכו לבחירות ונהנו מתקציבי השלטון, גם שלחו את ילדיהם
במוסדות לעברית וכל המסתאב, אבל תמיד דברו קנאות גבוהה גבוהה, כאלו היו דמויות רבות שהיחס אליהם
בהעדה החרדית הייתה מורכבת. כלומר, כשהם רצו הם היו הראשונים לבקר את העדה החרדית על ניהולה
האחראית, אבל לעצמם ניהלו חיים משלהם, כאלו היו רבי יוסף ליס, רבי חיים שאול קרליץ, רבי יהודה בויאר וכל
הגדולים המכובדים הללו שגם ר' דוד שמידל נמנה עליהם. אבל בהחלט הם מעולם לא היו אנשי העדה החרדית,
ודרכם ואורחות חייהם לא הייתה דרכה של העדה החרדית.
ויתלקטו אליו אנשים ויאמרו לכה, והיית לנו לקצין; ונילחמה, והיית לנו לראש
ההילה שבנה לעצמו ר' דוד שמידל היה בזכות הרבצת התורה בכולל טבריה, שזה כשלעצמו לא כ"כ מסתדר עם
דרכה של העדה החרדית. דבר ראשון מדובר על כולל של מוסדות קרלין -סטולין השייכת לנשיאותו של כ"ק
האדמו"ר שליט"א מקרלין-סטולין, שכידוע התנתק מדרכה של העדה החרדית ונהנה מכל תקציבי השלטון. וגם
בעיצומה של המערכה, ולכל אורך הדרך זה לא הפריע לכולל ולהנהגתה להמשיך כמו שהיא הייתה. ודבר נוסף
שצריכים לתת את הדעת עליה, הוא עצם הדבר שאיש הנושא תפקיד בתוך קהילה ומסגרת מסוימת והוא די אדיש
אליה, מצד אחד הוא חייב לקרלין ומצד שני הוא סופר -קנאי, זה אומר משהו...
במשך השנים עברו בכולל מיוחד זה בטבריה בראשותו של ר' דוד שמידל הרבה תלמידי-חכמים ירושלמים וחלקם
היו אנשים לא-קונבנציונאליים. כלומר, גם אנו מכירים ויודעים את הערך של "הוי גולה למקום תורה", אבל כולנו
נודה שבימינו ובתקופתנו עם כל הניסיונות והמורכבות של ניהול בית ומשפחה, חלק מהאנשים שמסוגלים לעזוב
למשך שנים את הבית מיום ראשון ועד שבת, הם אינם מהאנשים הרגילים של הישוב, זה יכול לפעמים להעיד על
האישיות, ולא נאריך בדברים, כי זה מובן מאליו. כלומר, אלו הם האנשים שנכרכו אחרי ר' דוד. מדובר באנשים
אנרכיסטים, אנשים שאינם יכולים להסתדר בביתם, במשפחתם, בקהילתם. אנשים שאינם יכולים לקבל נורמות
ציבוריות, סמכות עליונה, והם הכתירו לעצמם "מנהיג", אשר התאהב בתפקיד והלך אחריהם להנהיג במלוכה,
במקום שהוא הכי לא שייך אליו, וד"ל.
ר' דוד גם סיפק לציבור הקנאים בחו"ל את הדמות של "הגיבור ההרואי" הנדרש למי שמחזיק דעות לוחמניות
אידיאולוגיות. תלמידיו ומעריציו בנו מסביבו הילה של "גיבור לאומי" שמאוד נצרך לחסידי סאטמאר והקנאים
בחו"ל. והנה ר' דוד לקח לעצמו מנהג לצאת בכל סוף זמן קיץ לארה"ב ואירופה, מסתובב בבתי הנגידים ובתי
המדרש ומדבר נגד גזירות שלטון הרשע ועל פעולות אתרא קדישא שלו. זה השתלם לו טוב, הוא כבש את הלבבות,
ונהפך למעין צדיק ונשגב שאין להרהר אחריו, אחרים גם שמוהו אלוף לראשם, כעין גורו או באבא. בדמותו
הסגפנית כבש את הציבור היקר בחו"ל, ואלו פתחו לפניו את כיסם וליבם ונהפכו לגדולי מעריציו ותומכיו.
מיליונים נאספו מידי שנה בשנה ע"י ר' דוד ומשרדיו בחו"ל, כאשר בעצם רוב מפקחי אתרא קדישא הם עובדי
משרד הדתות, והאחרים לא קבלו את משכורתם רק פעם בשנה, בדרך זרקו עסקנים ותמימים בימים של חובות
עתק, תשאלו את ר' אייזיק ווייס, את יואליש קרויס, וכל נערי אתרא קדישא בעבר ובהווה, אם הם מקבלים את
"הוצאות המערכה" מקופת אתרא קדישא, ומי משלם להם את החובות על המערכות. ובינתיים לר' דוד יש כמה
דירות להשכרה בבני -ברק, הוא חיתן את כל צאצאיו בכבוד, ויש גם השקעות בצד, חזקי קלמנוביץ מפסיד ומרוויח
עשרות מיליונים בהשקעות נדל"ן, אלימלך שטרן ור' מנדל דוידוביץ ממשיכים לגייס כספים על גב ההילה
הסגפנית, לצד מאמרי שטנה, קללות והסתה, עם תאוות השלטון ורוממות הקנאות בעלונים ופשקווילים.
וזה ר' דוד שמידל.
ימיה של "אתרא קדישא" בראשות ר' דוד שמידל
מכאן נתייחס למורכבות היחסים שבינו לבין רבותינו ראשי העדה החרדית, מרנן ורבנן הגאוה"צ עיני העדה.
דבר ראשון שחייבים להעמיד כאן באור הנכון הוא ששמו של ר' דוד שמידל עלה לראשונה בהמשך שנות הל', אחרי
פטירתו של רבי אברהם ארטן הנ"ל, שהיה יו"ר אתרא קדישא, וכנראה שניהל אותה קצת אחרת, כי לא שמענו ולא
ראינו כ"כ את שמה של אתרא קדישא כמו אחרי פטירתו, מאז שר' דוד שמידל לקח את המושכות. עוד צריכים
להבהיר, כי בניגוד לכל השמועות והפרשנות, החזון איש נפטר בשנת תשי"ד, כאשר ר' דוד היה בחור צעיר, כך שמי
שרוצה לומר שהוא מתנהל עפ"י הכוונותיו וע"פ מינוי של החזון איש, סומך כנראה על האינטליגנציה המפוקפקת
של אישיותו עצמו. כך גם נוכל לומר לגבי מרן הגרי"ז הלוי מבריסק שנפטר בשנת תש"כ, כאשר ר' דוד היה די
צעיר, ואם אתרא קדישא הוקם בהכוונתו וע"פ המלצתו של מרן הגרי"ז, לא המסורת של ר' דוד היא היא המסורת
של מרן הרב מבריסק אלא של רבי אברהם ארטן ודעימיה. אותו דבר לגבי מרן הק' מסאטמאר שאמנם עלה
השמימה בשנת תשל"ט, כמה שנים אחרי שר' דוד לקח את המושכות באתרא קדישא, אבל אנחנו יודעים את
מעורבותו הפרטנית שנפסקה משנת תשכ"ז, ובוודאי שבאותם שנים לא הקדיש שעות הדרכה והכוונה לר' דוד
ולאתרא קדישא בכלל, שזה אומר לנו משהו על ההיתלות באילני רברבי רק בכדי לטשטש את העובדות וליצור יש
מאין.
ההיחשפות הישירה של ר' דוד בפעולות אתרא קדישא התחיל בסערה גדולה במערכה על ביה"ח העתיק שליד קברי
רבי ירמיה ורב כהנא בחצר 'גני חמת' בטבריה, וזה די טבעי בהיותו קרוב למקום, ליד הכולל שם לימד. אבל
תוצאותיו של מלחמה הרואית זו מדברות לעצמם עד היום ולא כמחמאה. כל גדולי ישראל מכל החוגים והעדות
התייצבו לימין המערכה בהתלכדות נדירה במלחמה נגד בנק לאומי, אבל ברגע שהיו יכולים להגיע לתוצאות
מבורכות נוצר הקרע הראשון הגדול ביותר של ניהול המערכות בארה"ק, כאשר שליחם של מרן הגאב"ד ה'מנחת
יצחק' ה"ה הגאון האדיר רבי יעקב בלויא זצ"ל, ושליחם של האדמו"ר מגור ה'לב שמחה' יבלחט"א הגאון האדיר
רבי מנדל שפרן שליט"א פרשו בטריקת דלת אחרי תרגיל לא מחמיא של צורת התנהגות מכוערת ביותר.
רבי יעקב בלויא הטביע את עמדתו השלילית הברורה לדרך ניהולו של ר' דוד שמידל ואתרא קדישא [עד כדי כך,
שבין שאר התבטאויותיו הקשים אמר במערכה על פר' גולובנציץ ונישולם של מאות אברכים חרדיים מכספם על לא
דבר, ואמר: מי יודע אם זה לא מגיע אלינו בהיותנו שותפים לנישולם וגניבת כספיהם של אנשים לא מאנ"ש, כאשר
האמננו לדרכי שיטותיו האוויליים של צורת התנהגות אתרא קדישא]. וגם האדמו"ר מגור נתן אז ההוראה הנמשך
עד היום, שלא מוזכר הארגון אתרא קדישא וראשה ר' דוד בעיתון המודיע.
מלחמת "אתרא קדישא" ור' דוד שמידל בהתארגנויות של רבותינו
מרן ה"מנחת יצחק" שהיה ידוע כסבלן ובעל מידות תרומיות המשיך לכבד מאוד מאוד את פעולות אתרא קדישא,
ויעידו על כך המערכות הגדולות שעמד לימינם בכל עוז ובגבורה, עד חלקה המר הסופי של המערכה במורד הר
הבית. אך כבר קודם לזה הטיל פקפוק בבלעדיות של אתרא קדישא לניהול מאבקיה, והקים ביחד עם חבר הביד"צ
הגה"ק רבי בנימין ראבינאוויטץ וכ"ק אדמו"ר הגה"ק מתולדות אהרן את ה"ועד להצלת קברי הקדמונים באר"י –
קדמוננו", כאשר ארגון אתרא קדישא ור' דוד לוחם בהם מלחמת חורמה, באכזריות בלתי ניתנת על הדעת, וכמו
היום גם אז, בעיקר השחיז את כל החיצים בארה"ב, כאשר שנים רבות לא הייתה דריכת רגל ל"קדמונינו" בארה"ב
ובסאטמאר, וזה אותם האנשים שאנחנו מכירים עד היום, וד"ל.
כאמור המשיך מרן ה"מנחת יצחק" לכבד את פעולות אתרא קדישא, עד חלקה המר הסופי של המערכה במורד הר
הבית. רבותינו נתנו זמן רב לאתרא קדישא לנהל את המאבק, וכמה שפכנו את דמינו על המאבק הזה, טובי אישנו
ורבנינו נפלו שדודים על מזבח המערכה, וכשהגיע ההזדמנות להכניע את ערלי הלב ולחתום על הסכם שגובש ע"י ר'
דוד עצמו ביחד עם מרן המנחת יצחק וגדולי הדור, פתאום נעלם ר' דוד מחדר הפגישה... המנחת יצחק הבין את
משמעות הדבר, פניו חוורו כסיד, נעצר לרגע, התבונן בעצמו, וחתם על ההסכם. ומיד נהפך להיות שונאו המושבע
של נערי ר' דוד, שסופו המר אנחנו יודעים עם סיפור החרם והסתלקותו של מרן המנחת יצחק בשברון לבו הטהור.
יש בגנזי ותחת ידי ערמות ערמות של כתבי-אוויל אכזרים וארסיים ביותר מבית מדרשם של אותם חסידיו השוטים
נערי אתרא קדישא. הים הוא אותו ים והנהר אותו נהר. מי לא היה בכוונת הטרור של אותה חבורה רשעית: המנחת
יצחק סבל פאשקעווילים לאין סוף; את רבי בנימין ראבינאוויטץ חרפו וגדפו; את הרבי מתולדות אהרן השמיצו
ופגעו בו ובמוסדותיו ללא הרף. אז היה עלון "האמונה" ו"החומה" שטינפו את עליהם בחירופים וגידופים. אבל
גדולי ישראל השיבו מלחמה השערה, זכורים לנו דרשותיו של מרן הגאב"ד מהרי"ם דושינסקיא נגד אותה חבורה,
ועל כן נהפך בעיניהם למשל ולשנינה שפגעו בו ללא הרף; זכורים לנו שיחותיו החוצבות להבות אש של הרבי
מתולדות אהרן שהוריד את המסכה מעל פניהם הצבועות, הוא הדף אותם בכל תקפו, זרק את הבריונים שלהם
מחצרו ומבית מדרשו.
בתקופת מרן הגאב"ד רמ"א פריינד שוב הייתה תקופה שנתנו גב ותמיכה לפעולות אתרא קדישא, אם בפרשת גבעת
אנדרומדה ביפו וכדומה, אבל כשר' דוד שמידל ואתרא קדישא לחמו נגד פעולות ההצלה בביה"ח העתיק של צפת
שנעשו ע"י "קדמונינו" ידע מרן הגאב"ד רמ"א פריינד להשיב מלחמה השערה, ומטעם הביד"צ מינו את רבינו
הראב"ד הגאון האדיר רבי משה שטרנבוך שליט"א להורות להלכה ולפקח על העבודות במקום, כאשר הוא שימש
כסגן נשיא העדה החרדית, וגם נשיא העדה כ"ק אדמו"ר ה"ברך משה" מסאטמאר השתכנע בצדקת דרכם של
קדמונינו מול הטרור של אתרא קדישא.
אתרא קדישא הוציאו מחאות וטרוריסטים, עלונים וחוברות, מודעות וכרזות עם זעקות שבר שמחללים את ביה"ח
העתיק בצפת, ואח"כ בטבריה, וכבר אז הכפישו בביזיונות והסתה נגד הגאון האדיר הפוסק בשליחות הביד"צ, אבל
רבותינו עמדו על משמרתם בנחישות ובאבירות נגד הטרור והשיטות הפסולות של אתרא קדישא, שכוחם הלך
ונחלש, וידעו להבין שאינם מעל לתורה וההלכה, ולא באלימות ובבריונות מנצחים מערכות.
רבותינו עיני העדה מחד, ומאידך "אתרא קדישא" ור' דוד שמידל – מי הרודף ומי
הנרדף!
משום מה האיש וקבוצת חסידיו הבריונים החליטו שהוא הפוסק -על בנושאים הללו, רק הוא מותר לו להכריע
ולנהל המערכות, ואין לאיש, ויהיה מי שיהיה, רשות להרהר אחריו, כי אז הוא נחשף לטרור ולרדיפות אכזריות
ומסוכנות. רשימת החיסול שלו ושל ארגונו כולל ידידים לשעבר וידידים לעתיד. עם פרצוף של תמימות מעושה
הרשעים של אתמול נהפכים לצדיקים של מחר, הכל לפי האינטרסים של שליטה ובלעדיות.
שנים רבות הרב זלמן קורן היה ה"מומחה" בה"א הידועה של אתרא קדישא, ועל פיו התנהלו מאבקים ומערכות
גדולות ומורכבות, ופתאום כשר' זלמן העיר על הסתאבות של חזקי קלמנוביץ, על התנהלות בשיטת מאפיה וטרור,
הוא נהפך למוקצה ולפסול! מאיפה השחתת המידות הזו? מהי הבריונות הזאת? זוהי תורה וזוהי שכרה?! מי
שמכיר את האיש יודע את היותו ירא-שמים מרבים, ות"ח עצום, ויעידו על כך המלצותיהם של מרן ה"מנחת
יצחק" והגרש"ז אוירבך ושל ר' דוד שמידל עצמו, אבל מה קרה? למה הוא נפסל? כי הוא לא עומד בקריטריונים של
ר' יוסף בנימין רובין ובניו הבריונים?!
ר' שלום פריד היה כל השנים האיש של אתרא קדישא, ור' דוד נכנס לכנסת המינים לדאוג עבורו על 'תקן במשרד
הדתות', כי לאתרא קדישא אין הוצאות... וכל העובדים שם הם ברובם עובדי משרד הדתות [כך היה עם ר' שמעון
אנשין, וכך עם המפקחים האחרים], פתאום ר' שלום אינו מסתדר עם חזקי קלמנוביץ והוא נהפך להיות ארכיאולוג
וחופר קברים? מנין הנבזות המקוממת הזו?!
כך גם היה בשעתו עם ר' מיכה רוטשילד שכל זמן שפעולותיו הסתדרו עם הבלעדיות של ר' דוד הוא היה טוב
ומועיל, וברגע שעלה לשאול אצל הגרי"ש אלישיב [שגם הוא היה "פעם" כשר בעיניו, וברגע שפסק 'אחרת'
מטעמו, הוא נהפך להיות מטרה לבריונות ואלימות]. ברגע שר' מיכה התייעץ עם רבנים אחרים, מיד הפך להיות
אובייקט לטרור של נערי אתרא קדישא ובריוניה, וכך עם שאר החברים של ר' מיכה, כמו ר' משה רוטשילד, ר'
אריה יודקובסקי וכו'.
מאז שלהי ימי מרן ה"מנחת יצחק" ועד לתקופה האחרונה, קבעו רבותינו עיני העדה, שהיחס לאתרא קדישא
וראשה ר' דוד שמידל הוא לגופו של ענין ומקרה. דבריו לא התקבלו כתורה מסיני, הם ניתנו לביקורת לבדיקה
ולהכרעה. ר' דוד היה ממעט להופיע בפני רבותינו כי נבאש ריחו בפניהם, הם לא נטו להאמין לו בעיניים עצומות,
ותמיד היה באים מעריציו בשליחותו, כמו ר' שלמה אליעזר מרגליות או ר' יוסף בנימין רובין, או דוד וידר וכדומה.
היחס של רבותינו הגאב"דים מרן הרמ"א פריינד ומהרי"ם דושינסקיא היו ברורים לגביו, כך גם הראב"ד הגאון
רבי ישראל יעקב פישר וחברי הביד"צ הגאונים ר"ב ראבינאוויטץ, רא"ד הורוביץ, ר"מ הלברשטאם ור"מ
ברנדסדורפר וכמובן ר"י בלויא, ולכן כאשר הופיע בפניהם איש נאמן וירא בדמותו של ר' מיכה רוטשילד והקים את
ה"אגודה למניעת חילולי קברים" רבותינו הביד"צ תמכו בו ובארגונו החדש, למרות שר' דוד שמידל ואתרא קדישא
לחמו בארגון מלחמת חורמה ואכזרית.
גזירת חיטוטי שכבי ו"אתרא קדישא" עפ"י ר' דוד שמידל - מי הבעיה ומי הפתרון?
גזירת חיטוטי שכבי שהייתה חלק ממסע עקירת הדת עם הקמת המדינה הציונית ודרכי המאבק ללחום נגד אלו
שרצו לעקור האמונה בהשארת הנפש ותחיית המתים ר"ל, ליכדה ואיחדה כל השנים את כל שומרי התורה והמצווה
בארה"ק, מי פחות ומי יותר, מי במעש ומי בהשתדלות, מי במערכות ומי בתפילות. לא היה ציבור אמוני באר"י
שהיה אדיש לחילול קברי ישראל על אדמת ארץ הקודש ובחו"ל, עד שהשתלטה עלינו שיטת העבודה של ארגון
הטרור בצורת ההתנהלות של אתרא קדישא.
נושא זה שנמצא בנשמת אפה של כל יהודי אמוני, באופן טבעי ביותר מעורר סלידה וסערת רגשות עצומה בכל מי
שזיק של אנושיות נמצא בתוכו, ואינו יכול להיות אדיש לחילול קברי אבותיו – כל זה היה נכון עד שהציבור נחשף
לדרכי הפעילות והשיטות של "אתרא קדישא" בהכוונת ר' דוד שמידל. היום כשאומרים למישהו שישנו גזירה של
חיטוטי שכבי, בקושי מנדים את הראש בספקנות. ומי גרם לזה? - אם לא השיטה! הדרך! הבריונות והטרור!
רשימת גדולי ישראל מכל החוגים שעברו את שבט ההתאכזרות של אתרא קדישא ארוכה מארץ מידה, וזה עובד
כשיטה, עם גיבוי טרוריסטי בינלאומי, כך שבנקל אפשר לחתום ולומר כי הארגון אתרא קדישא איך שהיא מתנהל
היום היא ארגון טרור בינלאומי!
בסיום הדברים, ר' דוד שמידל כאישיות הוא יהודי חכם ותלמיד חכם, ירא שמים בתכלית, מדקדק גדול במצוות,
הוא אינו איש העדה החרדית, ולא איש של שיטת סאטמאר, ואף רחוק ממנו מאוד. היחס אליו בהעדה החרדית
יישאר תמיד יחס של כבוד והערכה למה שהוא עושה למען קדשי ישראל, באותו מידה שעושים למען כבוד שמים
ארגוני יד לאחים ולב לאחים, טהרת המשפחה והועדה למען השבת, ועד למען טוהר מחננו, ועד הרבנים לענייני
תקשורת, וכל מי שעושה למען שיהודים חרדים יוכלו לחיות חיי תורה ואמונה בארה"ק – אבל זה לא עושה אותו
רב-רבנן, לא מיניה ולא מקצתיה, הוא לא איש שלנו, והערכתנו אליו לא אומרת שאנו מתבטלים עבורו – לא מפיו
אנו חיים, אלא יש לנו דרך סלולה, יש לנו גדולי ישראל המאירים לנו את הדרך, ולאורם נלך עד ביאת הגואל.
