התנהגות הציבור לנוכח המגיפה העולמית היא סוג של מצעד איוולת, שכלשון הפתגם, אם זה לא היה הטיפש שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים אם תרצו, סיפור הקורונה יכול לשמש משל עצוב לטבע האנושי בכלל ולתכונות אופי ייחודיות לנו. לאורך ספר במדבר, שבשבת זו נסיים את קריאתו, אנו רואים את העם שוב ושוב מתמרד כנגד הקב"ה וכנגד משה, ואחר-כך מאשים את משה ואהרון בתוצאות מעשיו – "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'". גם ספר דברים, שאת קריאתו נתחיל במנחה של שבת, שזור לכל אורכו בתחנוניו של משה לעם ישראל – שִמרו את המצוות ואת החוקים, למען ייטב לכם. הוא מזהיר שוב ושוב, שאם עם ישראל יסור מהדרך הנכונה, המחיר יהיה כואב. למרבה הצער, לא תמיד בחר עם ישראל בחיים, ועל כך אנו אבלים בימים אלה, של בין המצרים – "מפני חטאינו גלינו מארצנו". כל אחד מומחה התנהגות הציבור בארץ בחודשים האחרונים, לנוכח המגיפה העולמית, היא סוג של מצעד איוולת, שכלשון הפתגם, אם זה לא היה הטיפש שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים. עם פרוץ המגיפה הזהירו הממונים על בריאות הציבור מתחלואה קשה, משיעור גבוה של חולים קשים, מקריסת מערכת הבריאות. הציבור נצטווה להסתגר בבתים, להימנע מאירועים חברתיים, לשמור על ההנחיות. ובסך הכול, הציבור ציית להוראות. בעקבות כל הפעולות שננקטו השגנו ברוך השם בלימה של ההתפרצות. מספר החולים הצטמצם, מחלקות קורונה נסגרו זו אחר זו, התמותה ירדה כמעט לאפס. וירא העם כי הייתה הרווחה, והתחיל להאשים את הרשויות – למה הפחדתם אותנו לשווא? למה סגרתם את המשק? הנה, אין קורונה והכול בסדר. המומחים הזהירו שהניסיון להחזיר את המשק לפעילות מותנה בשמירת ההוראות, ושאם לא-כן, ההתפרצות בוא תבוא, אבל חלקים גדולים בציבור החליטו שהם מבינים טוב יותר. וכך התחלנו לראות את חופי הים, המסעדות ורחובות הערים, וגם מקצת בתי הכנסת, מלאים אדם, בלי שמירת ריחוק חברתי ובלי מסיכות. כצפוי, שיעור התחלואה החל לזנק, ועדיין טענו המתחכמים שהמספרים העולים הם של 'מאומתים' שבעצם אינם חולים, והראיה שמספר החולים קשה והמונשמים מוסיף להיות נמוך. מומחי הבריאות ניסו לזעוק בגרון ניחר שזו ראשיתו של הגל בלבד, ושבעוד שבועיים או חודש נראה גם את המספרים האלה עולים, ועימם התמותה לא עלינו. אבל היו מי שמיאנו לשמוע. למה בכלל שוטרים את התוצאות עינינו רואות היום. חזרנו לאחור, לסיפורים קשים וכואבים, לסגר על שכונות, להחמרת ההגבלות, לפגיעה כלכלית. ומי אשם? – הממשלה, כמובן. לא המצטופפים בהפגנות, בלי מסיכות, וגורמים במו ידיהם להמשך עליית התחלואה. אכן, יש ביקורת צודקת על אכיפה בררנית, על התנהגות אלימה של שוטרים. אבל רגע, אילו כל אחד ואחת מאיתנו היו נוהגים באחריות, לא היו שום חיכוכים עם השוטרים. אולי האשמה היא קודם כול במי שמצפצפים על ההוראות, מסכנים את עצמם ואת זולתם, ומאלצים את הרשויות לשלוח שוטרים לאכיפת ההנחיות? אבל כפי שפתחנו, כל זה משל בלבד. את הנמשל כל אחד יכול להבין בעצמו. 
דוגמה חיה. הרב ירוסלבסקי, מזכיר בי"ד רבני חב"ד
|
