לחם אחיד, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 0.6 ק"ג בצל ו-5 גרם ביסקוויט. זו הכמות שהיה מותר לישראלי לאכול בשנות החמישים. על גיוון אין על מה לדבר. איך זה קרה?
עם עזיבת הבריטים ב-1948, הכריז בן גוריון שהמטבע הישראלי החדש צמוד ללירה שטרלינג הבריטית. היום שערי המטבע משתנים בהתאם לביקוש ולהיצע, אך ממשלת מפא"י כפתה מחיר אחיד. החלפה בשער אחר הייתה אסורה בחוק.
באותה תקופה, הוכפלה האוכלוסייה היהודית של ישראל מ-700,000 ל-1.4 מיליון ב-1951. העולים, שהיו ברובם פליטים מאירופה או ארצות האסלאם, הטילו עומס לרכישת מוצרים בסיסיים, אבל מצד שני סיפקו כוח עבודה רב. שימו לב איך זה הסתבך.
כדי לממן את הגרעון, הממשלה הדפיסה כסף. זה כמובן גרם לאינפלציה - פיחות בשווי הכסף. לכן, הלירה הישראלית לא באמת הייתה שווה ללירה שטרלינג. מה קורה כשהשווי החוקי של הלירה גבוה מלאכותית מהערך האמיתי שלה? כשמייבאים, שולחים בפועל לירות לחו"ל. אלא שהשווי שלהם מנופח, והייבוא זול בצורה קיצונית. בו זמנית, תעשיות הייצוא (שמרוויחות במטבע זר) נדפקו, מכיוון שיחס ההמרה ללירה ישראלית היה יקר מלאכותית. התעשיות הללו, שיכלו להעסיק מאות אלפי עולים החדשים, לא יכלו להתקיים תחת הפיקוח על המטבע.
מכיוון שהייבוא היה כל כך זול, חששו שאנשים יסתערו על החנויות, יקנו מכל הבא ליד ויהיה מחסור פיזי במזון. מכיוון שהייצוא נפגע, התחיל להיגמר מטבע החוץ - דבר שהוסיף עוד לחשש של מחסור בכל מוצר שלא מיוצר בישראל. זה לא הכל - הוטל פיקוח על המחירים, ובמקרה של מחסור לא יהיה שום דבר שיעצור אותו. זה יכול להביא לרעב בקנה מידה נרחב כמו שקיים בוונצואלה היום. אז מה הממשלה החליטה לעשות? צנע - תכנון ריכוזי של מה מותר לאכול.
במסגרת מדיניות הקיצוב, לכל אזרח חולק פנקס יומי עם "נקודות" למוצרי מזון באיכות נחותה, ורק איתם קנו במכולת. המחסורים היו כל כך גדולים, שאפילו תחת מדיניות הקיצוב נוצרו תורים אדירים כמו במדינות קומוניסטיות.
כמובן, נוצר גם שוק שחור. אנשים גידלו מזון בסתר, ומכרו אותו בצורה לא חוקית במחירים גבוהים יותר. בשוק השחור, איכשהו, לא היו מחסורים, וכל הסחורה האיכותית זרמה אליו. בשוק החוקי והמפוקח מכרו רק סחורה נחותה, בכמויות מוגבלות להחריד. עולים חדשים (להם נועד הצנע מלכתחילה) התחילו למכור את פנקסי הקיצוב בשביל כסף לקניות בשוק השחור.
המשבר הכלכלי של 1951, שנגרם כי הייבוא הישראלי היה גבוה פי 3 מהייצוא והמטבע הזר נגמר לחלוטין, בישר את תחילת הסוף של תקופת הצנע. מפלגת "הציונים הכלליים" פתחו בקמפיין למען שוק חופשי תחת הסיסמה "תנו לחיות בארץ הזאת", מוצרים התחילו לצאת מפיקוח. זה, בנוסף להזרמת חירום של מטבע זר מארה"ב ובעקבות הסכם השילומים עם גרמניה, חילצו את ישראל מהצנע.
הטענה הייתה שהצנע הכרחי בשל העלייה האדירה לישראל, אך למעשה מה שבאמת גרם לו הייתה מדיניות כלכלית נוראית. בין 1945 ל-1951, אוכלוסיית הונג-קונג זינקה מ-600,000 ל-2.1 מיליון בשל זרם פליטים מהמהפכה הקומוניסטית בסין. איכשהו, בכלכלה חופשית לא נדרש שום צנע, ובמקום זאת הכלכלה זינקה. הצנע בישראל היה אסון מעשה ידי אדם.
***
Idan de eretz
נשלח מהאנדרואיד שלי
