| נשלח ב-20/8/2020 17:44 |
 |
| |
הודעה של "עמיאן"
מהבודדים בדורינו שאכן ראויים לתואר הנעלה ''הגאון''
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 17:50 |
|
| |
| בחדרי חרדים כתב: |  |
מהבודדים בדורינו שאכן ראויים לתואר הנעלה ''הגאון''
|
|
אכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 17:53 |
|
| |
ברוך דיין האמת,
חבל על דאבדין ולא משתכחין
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 18:01 |
|
| |
בד"ה
הוא למד בפוניבז' ובחברון, נשא את ביתו של הגרש"ז, נראה שהיה נטוע עמוק בהווי הליטאי.
באיזה שלב הוא פנה ללמד אצל חוגי המזרחי ומה הביא אותו לכך? גאון בסדר גודל שכזה, עתידו בעולם התורה החרדיי היה מובטח. מדוע נטש אותו?
עד כמה שאני יודע, משפחתו חרדית לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 18:56 |
|
| |
| מנחה_חדשה כתב: | |
בד"ה
הוא למד בפוניבז' ובחברון, נשא את ביתו של הגרש"ז, נראה שהיה נטוע עמוק בהווי הליטאי.
באיזה שלב הוא פנה ללמד אצל חוגי המזרחי ומה הביא אותו לכך? גאון בסדר גודל שכזה, עתידו בעולם התורה החרדיי היה מובטח. מדוע נטש אותו?
עד כמה שאני יודע, משפחתו חרדית לגמרי.
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 19:27 |
|
| |
עדיין הגרש"ז היה ראש ישיבת קול תורה ולא מכון לב כהגרז"נ.
יתכן שהיה כאן תהליך שהתחיל מכך שמאהבת ישראל שבו, וממה שראה אצל הגרש"ז, הוא נתן יחס טוב לבני התורה מהמגזר הדת"ל ולא סירב כשהתבקש למסור אצלם שיעורים, וכך התקבל שם, ובמקביל בגלל הקירבה שלו לדת"ל, אוטומטית הוא נדחק מההציבור החרדי.
תוקן על ידי מנחה_חדשה ב- 20/08/2020 19:30:08
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 19:51 |
|
| |
כשהייתי בשיעור ב' נתקלתי עם החברותא בקושיה חזקה בספר שערי-ישר ואחרי שעברנו בין כל הרמי"ם בישיבה החלטנו לכתוב לרב זלמן נחמיה גולדברג. שני עמודים ארוכים בכתב ידו הצפוף הגיעו אלינו בדואר אחרי שבועיים. 'לכבוד תלמידי-החכמים...' כך פתח את מכתבו, ולבבנו התרחב, 'אכן קשה מאד לכאורה', המשיך, והציע תירוץ ארוך ומפולפל המאיר באור חדש את יסודות הסוגיה. רק חודשים ארוכים אחר כך, כשחשבנו אולי להוציא את המכתב לאור, גילינו שבעצם התירוץ, כמו הקושיה, כבר נכתבו על ידו מזמן בספרו 'בנין אריאל'. בזמנו קצת התאכזבתי, מזה שבעצם הוא לא כתב לנו שום דבר חדש. אבל עכשיו כשאני נזכר אני נדהם מגדולת הנפש שגרמה לאחד מגדולי הדור לשבת ולכתוב מכתב ארוך בכתב ידו במקום לציין בשורה אחת: עיינו בספרי בנין אריאל. ואני מבין שקיבלתי מאותה תשובה לא פחות מאף אחת מהתשובות מלאות המעוף והחידוש שלמדתי בספריו. תהא נשמתו הגדולה צרורה בצרור החיים. הרב אברהם ס. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2020 22:48 |
|
| |
הציבור החרדי שמע ממנו
אבל לאט לאט הוא התרחק מהם אבל כמובן במודעות יהיו התוארים הגדולים
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2020 01:08 |
|
| |
איש לא התרחק ממנו. כל מי שרצה לקבל תשובה הלכתית ברורה הלך אליו. עשרות של חרדים עשו שימוש אצלו ושמעו ממנו שיעורים.
זצ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2020 10:33 |
|
| |
מתוך פורום הדף היומי: לע"נ הגרז"נ (הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל) שנפטר הערב: זכיתי להשתתף פעמים רבות בשיעורי ימי שישי בבוקר של הגרז"נ, בתפקידי כצלם לאתר "ישיבה". המעוניינים היו נוסעים לביתו מישיבת בית אל, שם היה מוסר לנו שיעור. מהשיעורים לא הצלחתי הרבה לקלוט, כי הייתי מוסח על ידי עבודת המצלמה, וגם הרמה היתה גבוהה, הקול של הרב מונוטוני, ורק אם הייתי צלול הייתי מצליח להחזיק ראש לכל אורך השיעור. החווייה העיקרית שלי היא דרך המצלמה. הרב לא היה מכין את השיעור. אלא היה מונח ממש בכל התורה. היינו נכנסים ומתיישבים סביב השולחן הארוך, הוא היה שואל היכן אנו אוחזים ומיד מתחיל בשיעור. כצלם זה היה אתגר רציני. להרכיב חצובה ולכוון מצלמה (בוודאי במצלמות של פעם) זה עניין שהמיומנים צריכים דקה. אבל לא הייתה דקה כזו. לכן הייתי מרכיב את החצובה כבר בהסעה, מדליק אותה עוד לפני הכניסה לבית, עומד הכי קרוב לדלת כדי להיכנס מהר, וכך תופס את השיעור כמעט מהמשפט הראשון. דבר נוסף שזכור לי הוא שהרב היה נמנע מלפסוק למעשה במידת האפשר. לפעמים אחרי שיעור, האברכים מכולל דיינות היו מנסים לחלץ ממנו פסק למעשה, והוא היה מפלפל איתם ומביא מהלכים וסברות, אבל לא נתן להוציא ממנו פסק. אני חושב שזה קשור גם לכך שהוציאו ממנו במרמה הסכמה לספר "תורת המלך". הרב קיבל את הספר, ברפרוף היה נראה שיש כאן עיון כדרכה של תורה, והוא נתן הסכמה כללית. אח"כ התברר שיש בספר מסקנות מבהילות (כמו שמותר לקצור איברים מגויים חפים מפשע כדי להציל יהודים, וכדומה). ראיתי כמה פעמים שאחרי השיעור הרב שאל את הותיקים שסמך עליהם, לפשרם של מכתבים שקיבל. זה מתקשר לעובדה שידוע שהרב הטיל תכלת בבגדו, אך הוא כיסה אותה במעילו הארוך ומעולם לא הסכים לפרסם לפי איזה שיטה הוא קושר וכמה פתילים (כששאלו היה מתחיל לפלפל מהלך של האור שמח ברמב"ם ובראב"ד...). זכורה לי התמונה הגדולה של הגרש"ז בסלון מעל ראשו. הסלון היה בעצם ספריית קודש ציבורית, הספרים היו ממסופרים על מדפים מסומנים והיה "קטלוג". הרב העביר שיעורים בישיבות רבות. לא עניין אותו אם זו ישיבה חסידית, חרדית או כיפות סרוגות. מי שרצה ללמוד - הוא בא. הוא גם לא התערב בשום פוליטיקה או מחלוקת. התעסק רק בהרבצת תורה בעיון. אבא שלי סיפר לי שזכה ליסוע אותו באוטובוס לעיר העתיקה, כשהעביר שיעורים בישיבת עטרת כהנים (דיין נוסע באוטובוס!). כך יצא לו לשאול אותו שאלות רבות. הוא נהנה מהעניין, כי הרב היה מונח בכל מקום בתורה, ובאמת היה אפשר לשאול אותו בכל נושא. פעם הוא שאל אותו על דרכי לימוד. הוא ענה שאם כשחוזרים דף צריך להתאמץ כמו בפעם הראשונה כי שכחו בינתיים את הלימוד הראשון - זה לא נקרא חזרה. זה לימוד רגיל. חזרה זה כדי להפוך את הלימוד לדבר שטבוע במוח, שהוא לא צריך להתאמץ כדי לזכור. הוא הסביר שכמו שאדם בדרך כלל לא משקיע מאמץ לזכור את הדרך הביתה. הוא עשה את הדרך כל כך הרבה פעמים, שהוא זוכר בלי מאמץ. כך בלימוד. ברור לנו בלי מאמץ שלפני נח יש בראשית. מרוב הפעמים ששמענו זאת. אם נחזור שוב ושוב על הדף - זה יהיה ככה גם בזה. וכך היה ניכר אצלו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2020 13:36 |
|
| |
פאר הדור
לזכרו הטהור של פאר הדור והדרו, ג'דול א'תה ו' עושה נ'פלאות, גאון הגאונים, אספר סיפור ששמעתי אותו ממקור ראשון.היה זה מיד לאחר שבא בברית האירוסין עם רעייתו שתחי' לאויו"ט, בת הגרשז"א זצ"ל, היה הגרשז"א מלא עצב ואמר לבני משפחתו
החברונער'ס הצליחו לעבוד עליו ולהלל ולשבח את החתן עד שנתפתה, ועכשיו כשהוא מדבר עמו אינו רואה בו שום גדלות,ואינו עושה רושם של למדן או בקי אלא נראה בחור פשוט. וכך התהלך הגאון כמה ימים בעצבונו, עד שהגיע שב"ק והחתן החדש
היה מוזמן לסעודת ליל שב"ק אצל החותן. לפנות בוקר יום השבת כשהיה הגרשז"א בדרכו למקוה (כך לשון המספר, שהיה אחיו) דפק אצלו הגרשז"א בחלון ביתו, ואמר לו: אמש לאחר הסעודה נכנסנו לחדרי ושוחחנו בדברי תורה, עד אור הבוקר, ויכול
אני לומר לך שמצאתי שהוא גדול בהרבה מכל מה שסיפרו עליו ...!
הלקח מהסיפור, מלבד גודלו בתורה, שהפליאה את חותנו גדול ישראל, יכול היה, ועוד כחתן לאחר אירושיו, ובבית של תורה כזה, להסוות עצמו בפשטותו המדהימה עד שחותנו הגדול לא ראה עליו יותר מבחור פשוט, וכך היה כל ימיו היה נוהג בפשטות ובחביבות לכל אחד עד שלא הרגישו את רום מעלתו העצומה, שכבחור כבר היה בקי בכל חדרי תורה, ולא היה 'קצות' או 'נתיבות' שלא ידעו בעל פה כשאר חלקי השו"ע ונו"כ, ולא בכדי מתארים תלמידיו, שהיה יכול לברר לפני השיעור
מה לומדים ואיפה אוחזים ותיכף היה מוכן לומר שיעור על הסוגיה שעסקו בה. הלוא זה שיא הבקיאות והלומדות כאחד!
אגב, הכרתי גם את אביו הגאון, ר' אברהם זצ"ל, שהיה אומר שיעור כל יום בצהריים בבית הכנסת שבתוך בית החולים 'ביקור חולים', והיה הגרז"נ דומה לו בפשטותו, בצניעותו ובחביבותו להנעים את דברי התורה. תנצב"ה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2020 13:45 |
|
| |
הכרתי את הגרש"ז, הסיפור לא מתאים לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2020 01:47 |
|
| |
| עדייןבגלות כתב: | | אני חושב שזה קשור גם לכך שהוציאו ממנו במרמה הסכמה לספר "תורת המלך". הרב קיבל את הספר, ברפרוף היה נראה שיש כאן עיון כדרכה של תורה, והוא נתן הסכמה כללית. אח"כ התברר שיש בספר מסקנות מבהילות (כמו שמותר לקצור איברים מגויים חפים מפשע כדי להציל יהודים, וכדומה). ראיתי כמה פעמים שאחרי השיעור הרב שאל את הותיקים שסמך עליהם, לפשרם של מכתבים שקיבל.
|
|
אני חושב שזה (כלומר ההודעה דלעיל) קשור לכך שצריך להפסיק לתת במה לצלמים, שאין להם אלא מה שעין העדשה רואה. אכמ"ל בזה, אבל הבדיחה העצובה הזו נמצאת כל שבוע ב"טור" של שוקי לרר במשפכה, טעויות איומות, אי הבנה של עובדות ושל סיבות, בגלל שלצד העובדה המקסימה שהוא נוכח פיזית ליד גדולי ישראל, חסר עוד הרבה מאוד אלמנטים בשביל לדבר עליהם ולהסביר אותם.
למה הדבר דומה? לממצא ארכיאולוגי, או למידע הלכתי או עובדתי. אם ימצא אותם אדם שיש לו ידע רחב בכל היקף הנושא, הוא יוכל לשייך את הממצא לתאריך, לזמן ולמקום הנכון, וכן הוא יוכל להסביר את החידוש או להבין את העובדה שהועדה ע"י פשוטי העם שלא הבינו אותה (וכבר הכרתי שמש של אחד מגדולי ישראל זצ"ל שאנשים באים ומתייעצים אתו בכוונת אותו הרב וכו', וכשמדברים אתו כמה פעמים מבינים מיד שכנראה הוא הכין את התה הטוב ביותר לאותו רב, ומקסימום הוא יכול לספר דברים שראה בהנחה שהוא טעה או שכח פרטים, אך לעולם לא לפרש את אותו גדול).
ועכשיו לגופו של עניין, גם אני הקטן קיבלתי הסכמה מהגרז"ן בערך באותה תקופה של תורת המלך וידעתי שכך הוא נותן הסכמות, הוא משוחח עם המחבר ורואה שהוא יודע להשיב, ובדרך כלל היה מרפרף ממש בספר, אבל לכל אורכו ובאופן עצמאי (לרוב ההסכמה הייתה ניתנת לאחר שתי פגישות, וכמדומני שבין הפגישות הכתבים היו נשארים אצלו). הוא לא עיין בכל פרט, אבל אצלי ואצל מי שהכרתי הוא בפירוש בירר שאין בספר כל אורינטציה להלכה למעשה (כלומר, שבסוף כל סימן לא יהיה כתוב סיכום שמובן ממנו כאילו המחבר מבקש לפסוק כך). ואחר כך הוא היה נותן הסכמה חמה, שלא כתוב בה כלום על הספר, אלא רק על כך שהמחבר יושב ולומד תורה (או משהו כזה) ועל כך שהנושא חשוב וחיוני וכו', וכל הקורא את ההסכמה הבין שאין כאן הסכמה לכל מילה מהספר.
ברור אם כן שכאשר מצטטים את הספר וכביכול מאשימים את הגרז"ן איך הוא נתן הסכמה, אז התשובה היא שההסכמה לא תקפה על כל התוכן וכו', אבל אין כאן כל רמיה וזה ברור והגיוני. (אגב, ר' משה פיינשטיין כתב בפירוש במכתב שהופיע בכתבי השבי"ט, שאם מטרת ההסכמה להסכים עם כל פרט שכתב המחבר, זה דבר שאי אפשר.)
אם רק הקולמוס היה מופקד בידי אדם שיודע לאן לא להיכנס, הוא היה נזהר בכבוד מחברי תורת המלך שללא ספק קוטנם עבה ממתניו. נושא ההסכמות הוא רחב מאוד, יש על זה מחקרים היסטוריים ויש גם אשכול בפורום ספרים וסופרים בנושא מטרת ההסכמות ודוגמות לכל מיני מכתבי הסכמה. אבל ברור שהראוי להסכים לתורת המלך הוא הגרז"ן, וגם לצאת נגדו - זה ראוי לרבנים חשובים כדוגמתו, אבל לא לכל צלם...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2020 03:03 |
|
| |
| timobl כתב: | | | הכרתי את הגרש"ז, הסיפור לא מתאים לו. |
|
אכן, ממש לא מתאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2020 13:00 |
|
| |
איש גדול וצדיק מי יתן לנו תמורתו
|
|
|
|
|
