האמת על אתרא קדישא

תמוז תשע"ה

לכב' ראשי הישיבה

הגר"ד כהן שליט"א

הגר"י חברוני שליט"א

הגר"ב סולוביצ'יק שליט"א

ראש ישיבת תורת זאב

דו"ח סיכום – מערה בפרוייקט כנסת הבוגרים ישיבת חברון רמת בית שמש

1.      לאחר הזכיה במיכרז ב-6 המגרשים התברר שבשטח אחד המגרשי קיימת מערה. המערה שנראתה היתה בצורה קשתית מעוגלת במרכז המגרש, אורכה הכולל כ-20 מ' ורוחבה משתנה, מ-3 עד 5 מטרים. למערה 2 פתחים עיקריים, מזרחי ומערבי. מעל המערה קיימת גת עתיקה גדולה מאד ובסמוך אליה בור מים גדול ועמוק. מהגת מוביל חריץ ניקוז היישר לפתח המערבי של המערה. לפני פתח המערה מדרגות גדולות הפונות הצידה מול קיר סלע מסותת ומגיעות עד בסמוך לקיר במרחק כ-60 ס"מ ממנו, בעלות מראה אופייני של מקווה קדום. (נספח א') בקיר ממול פתח המערה המערבי בסמוך לקרקעית המערה נראה פתח נוסף במפלס נמוך, המכוסה כמעט כולו בעפר שהצטבר על קרקעית המערה. גג המערה התמוטט במרכזה, ורק חלקה המערבי וחלקה המזרחי נשארו מקורים.

2.      בסביבות חודש סיון תשע"ד פנה אלי לראשונה חזקי קלמנוביץ, הציג עצמו כאחראי מטעם אתרא קדישא על אזור בית שמש, וביקש לדבר על "מערת הקבורה" שנמצאת בשטח הפרוייקט שלנו. קבענו פגישה, והגענו למקום.

3.      מיד בתחילת השיחה שאלתי אותו מדוע החליט כבר מראש שמדובר במערת קבורה, הרי לא נראה בשלב זה שום סימן לקברים, והמערה נראית גם כמשהו אחר לגמרי, גדולה וארוכה, מתעקלת, עם פתחים גדולים מאד שלא כדרך מערות קבורה החצובות בצוררה ברורה ואופיינית עם כוכים סביב הקירות ופתחים צרים ביותר. הוא אמר לי שזו המומחיות שלהם, לדעת לזהות מה המהות המערה, והם בטוחים ללא צל של ספק שמדובר במערת קבורה. בנוגע לדברי שזה נראה שונה לגמרי ממערות קבורה אופייניות באזור, הוא ענה שזו מערה מפוארת וגדולה "של גביר גדול". הוא הסביר לי שאין כל ספק שבקירות המערה סביב ישנם כוכי קבורה, כמו הפתח המכוסה חלקית והנראה בקיר מול פתח המערה, שהוא לדבריו בוודאי "כוך קבורה".

4.      כשהגענו למקום חזרתי ואמרתי לו שישים לב למדרגות שלפני הכניסה למערה, שאינן מכוונות לכיוון פתח המערה אלא הצידה, אל מול קיר, ולי זה נראה בדיוק כמו מקווה קדום. כמו כ הצבעתי לו על התעלה הצרה שנראית כמי שנועדה לנקז מים אל תוך המערה, דבר המצביע על היות המערה מאגר מים או מקווה. הוא ביטל את דברי מכל וכל, לא רצה כלל להכנס לדיון בעניין, וחזר ואמר בצורה פסקנית שזו מערת קבורה ללא צל של ספק.  כסיוע לדבריו הוא טען שגם הארכיאולוגים של רשות העתיקות סבורים שזו מערת קבורה, והבטיח לשלוח לי דוח של חפירה שנעשתה במקום לפני מספר שנים בה מצוין שמדובר במערת קבורה עתיקה, למרות שהוא עצמו סייג שלא ניתן לסמוך על הארכיאולוגים והוא יודע טוב מהם.

5.      לסיכום השיחה הוא הסביר שהטיפול במערה דורש את ביצוע הדברים הבאים: ראשית, עלי לשכנע את רשות העתיקות ולגרום להם לשחרר את המגרש בלא לחפור במערה עצמה, ובמקרה שיתעקשו, שיחפרו סביב המערה ויסתפקו בכך. לאחר שהמגרש ישוחרר, יש לבצע קידוחים סביב המערה על מנת לקבוע את גבולותיה ואת גבולות "כוכי הקבורה" שבצידיה, ולאחר מכן הוא עצמו ישב עם האדריכל והם ישנו ביחד את תכניות הבניין בלא לפגוע במערה בכלל. על מנת להבין את הסיטואציה – מדובר כאמור על מערה מתעקלת באורך של כ-20 מ' ויותר וברוחב של כמה מטרים, הממוקמת במרכז המגרש. גובה תקרת המערה כ-6 מ' מעל מפלס קרקעית הבניין המתוכנן. כלומר, מדובר על ביטול 2 קומות מהבניין כמעט לחלוטין, פגיעה מסויימת גם בקומה השלישית, ופתרונות הנדסיים מסובכים של ביסוס הבניין עם קורות טרנספורמציה כבדות וארוכות ביותר על מנת שהיסודות לא יירדו לתוך המערה ויפגעו בה אלא יוסטו הצידה. מדובר בפגיעה קשה ביותר הכרוכה בביטול של לפחות 6 דירות, ופגיעה משמעותית בדירות נוספות, זאת מלבד העלויות הגבוהות של הביסוס המוסט לצדדים. הנזק בפעולות אלו אמור היה להסתכם בכמה מליוני שקלים לכל הפחות.

6.      אני חזרתי וטענתי שלא נראה לי הגיוני שלא לבדוק לפחות את חדר הכניסה של המערה באמצעות העמקת הקרקעית ע,י סילוק השפך וחשיפת הפתח ממול הנראהה בקצהו שרובו מכוסה, על מנת לוודא האם אכן יש בקירות סביב כוכי קבורה או לא. שבתי וטענתי שעל סמך דמיונות והשערות לא מוצדק לגרום נזק עצום כל כך לעשרות משפחות, ואין שום חיוב ומקור הלכתי כשלא נמצא שום קבר או סימן לקבר לנהוג במקום כאילו יש פה בוודאי קברים. קלמנוביץ התעקש שאין מה לדבר, זה הפתרון היחידי, והוא מומחה בזה ויפנה אותנו לאנשים המתאימים שיודעים לבצע עבודות מסוג זה, ויודע לפתור את העניין בעצמו עם האדריכל "בנזק ממש קטן"...

7.      בשלב הבא פניתי לרשות העתיקות וביקשת שישחררו את המערה לאחר בדיקה שטחית בלבד או חפירות סביב המערה. תשובתם היתה נחרצת – אין מה לדבר על שחרור המגרש ללא חפירת בדיקה רצינית ויסודית בתוך המערה. לטענתם המערה אינה נראית כלל כמערת קבורה, אלא כמערה "מעניינת" כדבריהם, והם יעמדו בתוקף על דרישתם לחפור בה בטרם ישחררו את המגרש, ובלא חפירה אין בכוונתם לשחרר את המגרש בשום פנים ואופן.

8.      תוך כדי כך המשכתי לשוחח עם קלמנוביץ והסברתי לו שבכדי שיהיה סיכוי לבנות בכלל את הבניין נהיה חייבים בכל מקרה להסיר לכל הפחות את גג המערה, וכך נשיג הנמכה של כ-3 מ' עד גובה הפתח הנראה בדופן המערה. לאחר שיחות ממושכות הוא אמר שאת זה ניתן יהיה לבצע, ואכן תחת פיקוח הדוק שלהם ובעבודה זהירה ניתן יהיה להנמיך את הגג.

9.      דא עקא, שככל שהזמן חלף התברר שרשות העתיקות אינה מתכוונת לוותר בשום אופן, והיא לא תאפשר כל נגיעה או הסרה של גג המערה וכו' בטרם נזמין אצלם חפירת בדיקה יסודית בתוך המערה גופא. אם לא נזמין חפירה, לא נוכל לבצע כל בניה על אותו מגרש שהרי לא נוכל אפילו לבצע את אותה הנמכת תקרה ובכלל לבצע כל עבודה בסביבות המערה. ומאידך, אתרא קדישא עמדו בתוקף על דעתם שאין לאפשר לרשות העתיקות כל חפירה בתוככי המערה אפילו לא בחדר הכניסה, מאחר ולדעתם מדובר במערת קבורה ללא כל ספק, וכך הגענו למבוי סתום בלא שנראה כל פתרון באופק.

10. בשלב מסויים הצעתי לקלמנוביץ שנערוך בעצמנו בדיקה בלי לערב את רשות העתיקות על ידי העמקה וחפירה של העפר המכסה את רצפת חדר הכניסה של המערה וחשיפת הפתח בקיר המערה הנראה מכוסה ברובו. בשלב מסויים הוא אמר שיש בזה "תקדים הלכתי" כי הם מקפידים שלא לחפור בתוך מערות בכלל, אבל הוא ישאל את הסמכות ההלכתית שלו, שזה ר' דוד שמידל או הסמכות שמעליו, ויחזור אלי עם תשובה. עם זאת, הוא הסתייג מביצוע פעולה כל שהיא ללא אישור של רשות העתיקות, בטענה שהם מסתדרים איתם יפה והוא לא רוצה לקלקל את היחסים ולאבד אמון מולם. עד היום הוא לא חזר עם תשובה בעניין זה.

11. תוך כדי התנהלות שנמשכה חודשים רבים הבאתי למקום מומחים לארכיאולוגיה שיחוו דעתם על מהות המערה. בין שאר המומחים, הבאתי למקום את הארכיאולוג אלי שוקרון שניהל את החפירות בעיר דוד במשך למעלה מ-30 שנה ונחשב מומחה גדול לתקופות בית ראשון ושני. לאחר שביקר במקום קבע שמדובר לדעתו במקווה קדום או מאגר מים, והצביע על חריץ הניקוז המוביל מים מפני הסלע אל תוך המערה כהוכחה נוספת לכך. הוא הסביר שאומנם היעדר טיח במערה מצביע לכאורה על משהו אחר ולא על מאגר מים, אולם הוא הסביר שיתכן שבעבר המערה היתה מטוייחת אבל הטיח נשר כולו, עם ההתמוטטויות הרבות שארעו בה במרוצת השנים, וכי הסלע כולו הינו בלתי יציב ומצוי בתהליך התפוררות רב שנים, ואולי בתחתית המערה לאחר חפירה יימצא טיח בכל זאת. הוא חיווה דעתו שה"כוך" בקיר המערה שמול הפתח בוודאות אינו כוך קבורה אלא פתח לחדר נוסף או מעבר, והעלה השערה שמדובר במערת מסתור שעשויה להתמשך לאורך רב, עשרות מטרים ואולי אף יותר, ואף להסתעף למערות נוספות.

12. גם פרופ' גוברין מאוניברסיטת באר שבע שביקר במקום אמר שהמערה אינה נראית כלל כמערת קבורה אלא דברים אחרים לגמרי, אולם טען שללא חפירה אינו יכול לחוות דעתו בבירור מה זה כן.

13. בשיחה לאחר מכן עם קלמנוביץ ציינתי את דעתם של הארכיאולוגים שמדובר במערות מסתור הדבר העלה גיחוך על פניו. הוא נתן לי להבין שהוא מבין הרבה יותר טוב מהארכיאולוגים, והוא ביטל את דעתם מיניה וביה בצורה מוחלטת.

14. הדברים נמשכו כך חודשים רבים כאמור, כאשר אנו במבוי סתום ולא יכולים להתקדם – מחד רשות העתיקות לא מוכנה לדבר בשום פנים על שחרור המגרש ללא חפירה, ומאידך קלמנוביץ מתעקש שאין מה לדבר על חפירה פנימית כלשהיא. בשלב זה נערכה התייעצות אצל הגר"י חברוני, והוחלט שנמסור את הטיפול והפיקוח בעניין לידי הגר"מ שטרנבוך מזקני וחשובי בוגרי הישיבה. בהתאם להחלטה זו הועבבר מכתב ברוח הדברים לגר"מ שטרנבוך, בו נכתב כי הישיבה מבקשת את פיקוחו והשגחתו של הגר"מ שטרנבוך ומקבלת עליה לנהוג כפי שיורה. (נספח ב')

15. הגר"מ שטרנבוך שלח למקום את המומחה מטעמו הרב זלמן קורן הנחשב מומחה עולמי לעניין בנוסך על היותו ת"ח בקי. (אף אתרא קדישא נהגו להתייעץ עמו בעבר פעמים רבות) הרב קורן הוציא דו"ח מפורט ומסקנתו שמדובר במערה ששימשה כנראה כמקווה, והפתח בקיר הינו פתח לחדר נוסף ככל הנראה. מסקנתו הייתה שלפי ההלכה וכמפורש בחזו"א ניתן להרוס את כל המערה לכתחילה ללא שום בדיקה או פיקוח, מאחר ולא נראה כל סימן לקבר וכד'. אולם מאחר ורשות העתיקות בכל מקרה דורשת לבצע חפירת בדיקה, "נעשה עצמנו גם כארכיאולוגים", ולחומרא בעלמא, נדאג לפקח על החפירה של הרשות. (ראו במצורף את הדו"ח של הרב קורן, נספח ג')

16. בהמשך לדוח הרב קורן, הגעתי למקום עם יענקי פלאי ושלום פריד על מנת לבחון את קידום העניין מול רשות העתיקות. כאשר גילה קלמנוביץ שהירבה להסתובב באזור עם הג'יפ שלו כי פלאי ופריד הגיעו איתנו למקום, מיהר לפנות למשה מונטג מהעיריה והתלונן ש"חברון עושים שטויות וחבל מאד"..

17. משה מונטג התקשר אלי מיידית וטען שיש החלטה ברורה שכולם באזור עובדים אך ורק עם אתרא קדישא, וכולם מסתדרים איתם, ורק במתחם גולובנציץ התעקשו ללכת בלעדיהם ונוצר ריב גדול בעקבות כך. אמרתי לו שאין לנו שום בעיה, ואנו ניסינו במשך חודשים ארוכים להסתדר איתם, אבל הגענו למבוי סתום עקב התעקשותם אל מול התעקשות רשות העתיקות.

18. משה מונטג ביקש לקיים פגישה משולשת איתי ועם קלמנוביץ ולבחון כיצד לפתור את הבעיה. הפגישה התקיימה מספר ימים לאחר מכן, במהלכה סוכם שמונטג וקלמנוביץ יחד יפנו שוב לרשות העתיקות וישכנעו אותם לבצע בדיקה שטחית סביב המערה ולשחרר את המגרש, ואז ננסה להסתדר עם הורדת גג המערה וכו'.

19. גם בשלב זה אני עדיין התעקשתי שלא מקובל עלי לגרום נזק כזה לציבור ללא כל בדיקה, ושחייבים לבצע בדיקה בתוך המערה גופא לוודא שאכן קיימים במקום כוכי קבורה, במיוחד לאור דעתם של המומחים שהבאנו שאין המדובר כלל במערות קבורה, אולם הסכמתי להתקדם בכל זאת מול רשות העתיקות ולראות אם הדברים נפתרים איכשהוא.

20. שוב חלפו שבועות רבים, בהם ניסיתי לברר מספר פעמים עם קלמנוביץ אם הם סיכמו משהו עם רשות העתיקות. תוך כדי כך התברר לי שקלמנוביץ כלל לא פנה לרשות. לטענתו, הסיכום היה שמונטג הוא זה שיפנה ולא הוא. על כל פנים, לאחר שבסופו של דבר משה מונטג שוחח עם רשות העתיקות, התברר שהרשות לא מתכוונת לזוז מעמדתה ואינה מוותרת על חפירה כתנאי לשחרור המגרש.

21. בשלב זה משה מונטג ביקש ממני לפגוש בעצמו את האדריכל ולבדוק איתו איך ניתן לשנות את התכניות ולבנות בלי לנגוע כלל במערה ואף לא בג המערה, וכך לעקוף את דרישות רשות העתיקות. התקיימה פגישה ממושכת ביניהם במהלכה התברר סופית שאם לא הורסים לפחות את גג המערה לא ניתן יהיה לבנות כלל במגרש זה. (המדובר על ביטול של 17 דירות!)

22. בשלב זה ניתקנו מגע לחלוטין עם קלמנוביץ והחלטנו להיערך לחפירה בהתאם להוראות שנקבל מהגר"מ שטרנבוך ועל פי הוראת ראשי הישיבה שהיו מעורבים בכל העניין לפרטיו.

23. תוך כדי הדברים פנה אלינו הגרא"י סולוביצ'יק וביקש להיפגש. בפגישה איתו של הח"מ עם שלמה קרלנשטיין הוא טען שכולם מסתדרים בדרך כלל עם אתרא קדישא, ואומנם לעיתים הם הולכים ,עם ראש בקיר קצת" אבל צריך צריך למצוא דרך להסתדר איתם, ולא להיות "פורש מן הציבור". שוב הסברנו שניסינו בכל דרך להסתדר איתם אבל הגענו למבוי סתום כאמור. הוא אמר שהוא קצת מופתע לשמע הדברים, כי הוא שמע מהם דברים אחרים לגמרי, והוא מבקש לברר את העניין עם אתרא קדישא.

24. לאחר כמה ימים פנה אלי ר' דוד שמידל וביקש לערוך פגישה עם הגר"י חברוני אצל הגרא"י סולוביצ'יק ואני הפניתי אותו לדבר ישירות עם הגר"י חברוני, והוא אמר שיעשה כך.  למעשה, מאז שיחתנו הוא לא פנה אליו במשך מספר שבועות.

25. בינתיים אנו שילמנו לרשות העתיקות את דמי החפירות שדרשה והם החלו בעבודות כשאנו עומדים על כך שלא יעשו מאומה ללא פיקוח צמוד שהיה במקום כל העת וכפי הוראת הגר"מ שטרנבוך וליתר חומרה ראשי הישיבה דאגו למפקח נוסף מטעמם העובד כמשגיח קבוע בישיבה והאמון עליהם. מיד החל מסע לחצים וטרור שכלל ארגון של אנשים שונים ומשונים שדאגו להתקשר אלי לרבות כל מיני טיפוסים משונים ממנצ'סטר וחוגי סאטמר הזויים מניו יורק שהביעו בעיברית עילגת ולעיתים תוך צחקוקים וכד' את "דאגתם הגדולה" שמא "חברון מחללים קברים". בנוסף, התארגנו כביכול "באופן ספונטני" הפגנות בשטח החפירה של 8 – 12 אנשים שניסו להפריע לחפירות בצורה פיזית. הלחצים הופעלו גם על ראשי הישיבה, הגר"ד כהן והגר"י חברוני תוך התנהלות בחוצפה רבה ונסיון ל"חנך" את ראשי הישיבה וללמד אותם כיצד יש לנהוג.

26. כל אותה עת נמשכו דיבורים עם ר' דוד שמידל ועם קלמנוביץ. במהלך השיחות הם טענו שאינם קשורים למפגינים ולא הם ארגנו אותם. בהמשך לאותם שיחות אף ניאות הגר"י חברוני להפגש עם ר' דוד שמידל ואף הטריח עצמו לביתו של הרב שמידל בבני ברק בעיצומה של תענית אסתר כדי למצות כל אפשרות לפתור את העניין בהסכמה.

27. בפגישה שנערכה בבית ר' דוד שמידל עם הגר"י חברוני הוא חזר על טענתו שברי להם ללא כל ספק שזו מערת קבורה, ויש להם את המומחיות וטביעות העין, והם היחידים המומחים המוסמכים לדעת ולפסוק בענין. בתשובה לשאלת הגר"י חברוני מי הסמכות ההלכתית עמם הם נועצים בשאלות הלכתיות ענה כי כשיש להם שאלה או ספק הסמכות שלהם לפסוק היא הגרא"י סולוביצ'יק.

28. במהלך הפגישה בין שאר הדברים גם אמר ר' דוד שמידל כי מעולם הוא לא טעה בזיהוי מערת קבורה מלבד פעם אחת ויחידה לפני שנים רבות במגידו. הוא הציג בפנינו דו"ח שכתב לגרא"י סולוביצ'יק ובו הוא מסיק בפשטות כי המערה הינה מערת קבורה ללא כל ספק ומפרט את כל הראיות שיש לו שזו אכן מערת קבורה. בין הראיות שהציג - "צורת המערה כצורה הידועה של מערות קבורה",(....) זו לא מערת מגורים או מחסנים "כי את אלה לא מעמיקים כל כך לעומק המכביד על הכניסה והיציאה", "מערות מסתור אין בכל האזור ההוא גם כנראה שלמערות מסתור לא יעשו כניסה כל כך גבוהה ובולטת", "נמסר לו מהפקחים שאין בכל האזור שום מערה ששימשה למטרה אחרת". (נספח ד')

29. כל הראיות הללו התבררו בהמשך כעורבא פרח – המערה התגלתה להדיא כמערת מסתור שנחצבה בתוך מערה קיימת ששימשה מאגר מים ומקווה ולאחר מכן לאחסנה, כפי שהעלה מראש הארכיאולוג אלי שוקרון, וכפי שיבואר בהמשך. עוד טען הרב שמידל בפגישה שבשבועיים האחרונים נוצרה הזדמנות חדשה ויחסים חדשים עם רשות העתיקות שיאפשרו ככל הנראה להביא את הרשות לוותר על דרישתה לחפירת המערה מבפנים ולהסתפק בבדיקה שטחית, אבל ראשית עלינו לקבל על עצמנו את הפיקוח שלהם ולשמוע לכל הוראותיהם, וכמו כן להפסיק את כל החפירות בינתיים.

30. תשובת הגר"י חברוני היתה ששום דבר לא ייעשה בניגוד לדעת הגר"מ שטרנבוך וכל הסכמתינו כפופה לאישורו. בנוגע להפסקת החפירות, הבהרנו שכרגע תענית אסתר ממילא לא חופרים, כמו כן לא אמורים לחפור גם למחרת ביום ה' פורים דפרזים וכן ביום ו' פורים דמוקפין, וכך יש לו בעצם שלושה ימים ויותר להודיע לנו עד מוצש"ק אם אכן שיכנעו את הרשות לוותר על החפירות ואם אכן הצליחו, נוכל לשקול לעצור את החפירות ליומיים שלושה נוספים ולשקול שיתוף פעולה מחודש עם אתרא. התנאי הברור לכל ההסכמה היתה שהם יפנו לקבל את הסכמת הגר"מ שטרנבוך לכל המהלך. ר' דוד שמידל אמר שהתנאי הזה קשה לו, אבל יש לו בכל זאת דרך לעמוד בו, והוא מסכים לתנאי זה.

31. בניגוד גמור להסכמות המפורשות שהושגו בפגישה, הם פנו מיד לרשות העתיקות והודיעו להם שיש הסכמה עם היזם לעצור מיידית את החפירות, לקיים פגישה ולראות כיצד להתקדם בפיקוח אתרא. כל זה נעשה על ידם בלא שהם פנו לגר"מ שטרנבוך כפי שסוכם. הפנייה לגר"מ שטרנבוך והסכמתו למהלך התקבלה אם בכלל לכל המוקדם יומיים לאחר מכן, לאחר שכבר פנו לרשות העתיקות וסיכמו דברים.

32. ביום א' לאחר פורים הם הודיעו לנו שיובל ברוך מנהל המחוז מרשות העתיקות אמר להם שרק היזם יכול לפנות אליהם בבקשות וכו' וביקשו אפוא שאני אפנה אליו. קבעתי עם יובל ברוך פגישה ליום ב' בשטח המגרש.

33. בכל אותה עת חפירות הרשות המשיכו בפיקוח הדוק וצמוד כאמור לעיל ובמקביל נמשכו גם הפגנות של כ-10 אנשים כל יום, דבר שאילץ אותנו לשכור חברת שמירה צמודה. בלילה המפגינים גם דאגו להשליך למערה פצצות סרחון בכדי להפריע ולחבל בחפירה.

34. לפגישה שנקבעה הגיע פבלו בצר האחראי על אזור יהודה ברשות העתיקות ויובל ברוך עצמו לא הגיע. בפגישה קלמנוביץ שינה לפתע את טעמו לחלוטין – לא דיבר כלל על צמצום או ביטול החפירה בתוך המערה כפי שסוכם, במקום זאת קלמנוביץ אמר לפתע שאין להם שום בעיה שימשיכו לחפור בתוך המערה כפי שעושים עד עתה, אלא שהכל מותנה בכך שיהיה פיקוח הדוק וצמוד שלהם. עניתי מיד שזה בדיוק מה שעושים עד עכשיו, הרשות חופרת, ויש פיקוח צמוד והדוק מטעמינו וגם פיקוח צמוד של הגר"מ שטרנבוך אז מה הבעיה בזה ומדוע יש מפגינים כל יום. הוא ענה בבוטות בפניו של המפקח מטעמנו שהיה נוכח במקום תוך הלבנת פניו שהפיקוח שהצבנו אין לו כל ערך ומשמעות, כי "את המומחיות לא קונים במכולת" ולמעשה אין בשטח שום פיקוח, כי רק אתרא יודעים ומסוגלים פקח. וכך הסתיימה הפגישה.

35. כל אותו זמן הופעלו לחצים רבים מטעם עסקנים שונים ומשונים שדיברו בשם אתרא קדישא עם כל הנוגעים בדבר ואף התקיימו הפגנות בהר נוף מול ביתו של הגר"מ שטרנבוך, ובמיוחד ניסו להפעיל לחצים על הגר"י חברוני כשבדרכי רמיה הודיעו לו כביכול שהגרמ"ד סולובייציק שהוא רבו קורא לו לביתו, ולאחר שהגיע הגר"י לגרמ"ד סולובייצ'יק, התפלא הלה לראותו בביתו והכחיש בתוקף שהוא קרא לו. עוד כתבו לו ש"יש הסכמה בין הגרמ"ד סולוביציק לרב שמידל לבצע כיפין בתוך כמה ימים ועוד כל מיני שטויות והבלים שאינם קשורים למציאות בשטח כלל. בהמשך כשחזרו שוב על קריאה כביכול מתוך ביתו של הגר"ד (כשגם זה הוכחש על ידו אח"כ) הגיעו הגר"י חברוני ביחד עם הגר"ב סולובייצ'יק לבית הגרמ"ד והם דנו איתו בכל העניין והציגו בפניו את הדו"ח של הרב קורן. הגרמ"ד סולווויציק המליץ לעמוד אך ורק מול ר' דוד שמידל ולא לדבר עם שום עסקן אחר מאתרא קדישא, וכן המליץ שכל הסכמה שתהיה צריך להעלותה על הכתב בצורה ברורה.

36. לאחר מכן ובעקבות זאת נקבעה פגישה בכולל בקוממיות עם ר' דוד שמידל, אליה הגיעו הגר"ב סולוביצ'יק והגר"י חברוני. בכניסה לכולל הבחנתי להפתעתי ב-3 מהאברכים שהם מהמפגינים הקבועים, ואחד מהם אף היה עדיין פצוע באפו עקב התכתשות עם אחד המאבטחים... אלו המפגינים שר' דוד שמידל וקלמנוביץ "לא קשורים" אליהם, אינם יודעים מי הם ולא קראו להם להפגין...

37. במהלך הפגישה ר' דוד שמידל הודה שבעצם מלכתחילה היה אפשר לחפור בתוך המערה להעמיק את הקרקעית ולבדוק את המערה כפי שביקשתי מלכתחילה, אלא שהם החליטו שלא לאפשר שום בדיקה בתוך המערה כי הם חששו שעומד מולם "פרטנר קשה" כדבריו! כלומר, הם הסכימו להחמיר במקום שלא נצרך לכך  על פי דין, ולהקל בדיני ממונות של בין אדם לחבירו ולגרום נזק עצום של מליוני שקלים לעשרות משפחות!!!

38. במהלך הפגישה ר' דוד שמידל טען שוב שחוץ מפעם אחת במגידו לפני שנים רבות מעולם הוא לא טעה בזיהוי מערות קבורה. עם זאת, בהמשך הפגישה, הוא הודה שהוא בעצמו אינו רואה כבר כמעט כלום, והוא סומך בכל עניין על קלמנוביץ...

39. בסיום הפגישה סוכם בכתב כי אתרא יוכלו להעמיד מפקח מטעמם על החפירות, ואנו נמשיך להעמיד מפקח נוסף מטעמנו, וכל אחד מהמפקחים רשאי להורות על עצירת הפעולה אם תעלה שאלה כל שהיא, ואז השאלה תופנה לרבנים להכרעה. כל אחד מהצדדים יפנה את השאלה לרבנים שלו שיכריעו בעניין. אתרא מצידם ישאלו את הגרא"י סולוביצ'יק.

(יש לציין כי לפגישה זו שסוכמה אך ורק עם הרב שמידל הגיעו עסקנים שונים ומשונים במונית מיוחדת מירושלים לקוממיות ושניסו להידחף אל תוך הפגישה - כנראה שאינם סומכים על הרב שמידל עצמו שידאג לשמירה על ההלכה....)

40. מאז ואילך החפירה המשיכה בדיוק כפי שהיתה קודם לן ללא שום שינוי, רק שהצטרף מפקח נוסף מטעם אתרא, וההפגנות חדלו לפתע באורח פלא...

41. לאחר העמקת קרקעית המערה וניקוי כל חלקי המערה, התברר להדיא שאין במקום שום כוך קבורה, שום עצמות, ושום רמז לקבר. כמו כן התגלה בתחתית המערה טיח סביב סביב, שזו ראיה ברורה שהמערה הינה מאגר מים או מקווה ולא מערת קבורה. עוד התגלה, שה"כוך" שהיה מכוסה בעפר הינו למעשה פתח למחילה ארוכה ביותר המתחברת למערכת מחילות מתעקלות ארוכות ומסועפות, ומדובר ללא ספק במערת מסתור מימי מרד בר כוכבא בדיוק כפי שהרב זלמן קורן כתב וכפי ששיער הארכיאולוג אלי שוקרון בדוח שלו . ראו במצורף דוח סיכום החפירות של רשות העתיקות. (נספח ה')

42. גם לאחר הגילויים הברורים החדשים, בשיחה עם קלמנוביץ ביום כ"ד אדר הוא התעקש ששום דבר עוד לא ברור, והם עדיין רחוקים משחרור המערה, מאחר ויש להם עוד בדיקות רבות לערוך לאחר שרשות העתיקות יסיימו את החפירה.....

43. אני אמרתי לו שאנו חייבי לסיים את בדיקת המנהרות והמחילות שהתגלו בכדי לשחרר את המגרש בהקדם. הוא הבטיח לי שתוך יום יומיים הם יבדקו בעצמם את המחילות ויודיעו לי מה זה לדעתם ואיך מטפלים. עד היום הוא לא חזר אלי עם תשובה כל שהיא בעניין, ולמעשה נעלם בשלב זה מהשטח לחלוטין.

44. בתחילת חודש סיוון טילפן קלמנוביץ לפתע ושאל "מה עושים הלאה". אמרתי לו שאני לא ממש מבין את שאלתו, התברר הרי שאין במערה דבר וחצי דבר, מדובר במקווה וכניסה למערת מסתור. הוא פלט לי שהם עצמם זחלו פנימה לתוך מחילות המסתור ועברו בהן לכל עומקן. אמרתי לו שהוא בוודאי מבין כבר שהם טעו לאורך כל הדרך וזלזלו בדעת המומחים שמלכתחילה אמרו שמדובר במערת מסתור ומקווה, ומצופה מהם עכשיו לקצת ענווה ודרך ארץ מפני המומחים המבינים מעט יותר מהם ואף להתנצלות מלנו וחשבון נפש. הוא התעלם מדברי וחזר ושאל מה בכוונתינו לעשות עכשיו. אמרתי לו שבכונתינו להרוס הכל לאחר שחרור המגרש ע"י רשות העתיקות, אלא שרשות העתיקות לא מוכנה לוותר עדיין ודורשת שנממן חפירה לאורך מחילות המסתור שמא יתגלה משהו, ואנו במו"מ שיוותרו לנו כי מדובר בסכומים גדולים. הוא אמר שהם רוצים שנחשוף את המגרש כולו מעל המחילות לוודא שאין איזה שהוא פתח מלמעלה שעשוי להתברר כפתח של מערת קבורה או משהו כזה. אמרתי לו שמבחינתי הסיפר נגמר, אין לי שום כוונה להמשיך במשחקים הללו, אין שום סיבה הלכתית לחשוש סתם בקרקע עולם אולי יש פתח כל שהוא, מעולם לא נאמר בהלכה שיש לחשוף קרקע לפני שחופרים בה שמא יתגלה פתח ומערה, ואין לי שום כוונה להשקיע מאמץ או ממון ציבורי של אברכים קשי יום לטובת עניין זה. אמרתי לו שאם לדעתו אני לא עושה נכוון הוא יכול לפנות לגר"ב סולוביצ'יק ולהתלונן כי הוא מצוי  בעניין ולשכנע אותו שיש לבצע חישוף. הזכרתי לו בשיחה כי לפי ההסכם שנחתם עם ר' דוד שמידל כל צד רשאי להתייעץ עם רבותיו המקובלים עליו, ועלינו מקובל הגר"מ שטרנבוך.

45. בסיום השיחה הזכרתי לו שלפי החוזה עם משרד הבינוי הם מחוייבים בעצם לבצע חישוף של כל המגרשים, ואין לי בעיה שהוא ישכנע אותם לחזור ולבצע חישוף בכל המקומות בהם טרם בוצע חישוף, אבל אנו לא נוציא פרוטה על נושא זה. הוא אמר שאני בעצם צודקק, והוא יפנה למשרד הבינוי וישכנע אותם לבצע חישוף. מאז חלפו שבועות רבים, לא שמעתי ממנו דבר ולא בוצע חישוף.

46. לאחר כמה שבועות של מו"מ בסיוע הרב ישעיה בולק הצלחנו להגיע להסדר עם רשות העתיקות שהיא תגבה מאיתנו רק אגרות והיטלים ותחדש את החפירה בתוך המנהרות והמחילות. הודעתי על כך גם לקלמנוביץ, והוא שלח פקח מטעמו ללוות את החפירה. החפירה נמשכה מספר שבועות, במהלכה לא נמצא שום ממצא נוסף. הרשות נטשה את החפירה ושחררה לנו את המגרשים באופן סופי לבנייה.

47. גם לאחר מכן המשיך קלמנוביץ לדרוש חישוף של פני השטח מעל המערה. הבהרתי לו שאין לי כל כוונה לעשות זאת, והוא אמר שיעשה זאת על חשבונו. אישרתי לו לעשות כן, הוא אכן הפעיל שם מחפרון במשך יומיים שלושה עד שהתייאש ונטש את המקום.

מסקנות:

                    א.        התברר שכאשר אין מדובר במקרים מובהקים של מערות קבורה ברורות, אין לסמוך על המומחיות של אתרא קדישא בנוגע לזיהוי מערות קבורה, ויש להתייעץ בכל מקרה עם מומחים לדבר. התברר שהמומחים כולל הרב קורן ידעו לזהות מלכתחילה במה המדובר, לעומתם אנשי אתרא קדישא כשלו בכך לחלוטין והתברר שאין להם כל מומחיות בדבר. יודגש, כי הסקת מסקנות מוטעות כפי שעשו אתרא קדישא עלולה לעלות בנזק של מליונים , ללא שום הצדקה הלכתית.

                     ב.         מתברר שאתרא מכניסים לעיתים שיקולים לא ענייניים, כפי שהם עצמם הודו שמלכתחילה לא היתה שום מניעה לחפירת המערה כל עוד לא נמצאו קברים ובכל זאת התעקשו שלא לאפשר זאת. הכנסת שיקולים זרים עלולה היתה לגרום לנזקים כבדים ביותר, ויש לדאוג אפוא למנגנון קבלת החלטות של גדולי תורה על מנת להבטיח שלא יתערבו שיקולים זרים בהחלטות. לסבר את האוזן, לפי חישוב שערכתי, אילו נכנענו והסכמנו שלא לגעת במערה או אפילו רק להסיר את גג המערה, היה נגרם לחברי העמותה נזק המוערך בכ-4 עד 5 מליון שקלים, וכל דירה היתה מתייקרת בכ-40,000 עד 50,000 שקלים לפחות. בנוסף, תכנון הדירות היה ההרבה פחות מוצלח, היה צורך להוסיף קומה לבניינים האחרים על מנת להכיל את הדירות שהתבטלו במגרש שבו המערה, והדירות היו אפוא בקומות גבוהה מאד, היו נגרמים עיכובים של חודשים רבים בבנייה, ונזקים רבים אחרים.

                      ג.         הנזק שנגרם לפרוייקט עקב התנהלות אתרא מסתכם בעיקרו בעיכוב של כ-4 חודשים בהוצאת היתרי בניה. (כל עוד לא היה ברור מה הולכים לעשות, לא ניתן היה להתקדם באישורי הבניה ובהוצאת היתרים ולגרום לעבודה לשווא) מאחר וכל חודש עיכוב גורם לעלות שכר דירה של כ- 3,500 שקלים לדירה, בחישוב של 96 דירות* 4 חודשים * 3,500 שקלים, נגרם אפוא נזק לחבר הקבוצה של כ-1,344,000 שקלים. בנוסף נאלצנו לשכור חברת שמירה ונגרמו הוצאות נוספות בעלות של עשרות אלפי שקלים. על ראשי הישיבה לשקול האם יש מקום לתבוע נזקים אלו מאתרא או מגורמים אחרים.

                     ד.         עם זאת, יש לציין, שבניגוד לטענות שנאמרו לנו מפי גורמים רבים שאצל אתרא "הכל זה עניין של כסף" ואם נשלם להם נסתדר איתם, במציאות בשטח לא היה כל רמז לכך, ובשום שלב לא נאמר או נרמז לנו על ידם שעלינו לשלם להם באופן ישיר או בעקיפין.

                    ה.        אני ממליץ לראשי הישיבה לשקול לדרוש שינוי בצורת העבודה של אתרא קדישא כולל דרישה להכנסת גורם מקצועי אמיתי שיעבוד בצמוד לארגון ואשר ייעזרו בו למתן חוות דעת במקרים של זיהוי ממצאים שאינם ברורים וכדומה.

                      ו.         כמו כן יש לשקול דרישה להקמת ועדת רבנים קבועה שיחליטו במצבים כאלו ובכל מקרה של ממצאים בלתי ברורים כיצד לפעול, על מנת למנע מקרים של החלטות לא ענייניות המונעות חפירה ובירור ללא כל הצדקה. למותר לציין, שכל דרישה לחפירה שאינה מוצדקת גורמת גם נזק גדול לעניין עצמו של שמירת קברים, מאחר והציבור מאבד אמון בגורמים המפקחים, ונוצרת סיטואציה של "זאב זאב", המונעת טיפול במקרים בהם באמת יש מערות קבורה הדורשות טיפול אמיתי. ההחלטה כיצד לפעול המתקבלת כיום ע"י אדם אחד בלתי מוסמך הינה בלתי נסבלת, ותורמת לחוסר אמון בארגון הזה.

תוקן על ידי מזמור_שיר ב- 21/08/2020 00:57:36