"מאי חזית בבעלי חיים"

{מתוך השו"ע גלובלי}


סדר חשיבות בבעלי חיים

עניין החשיבות בין מיני החי חשוב לנו. הדבר בא לידי ביטוי כאשר אנו ניגשים להציל או לסייע להם. אם נניח ונוכל לקבוע סדר בין בעלי החיים, נוכל ליצור סדר עדיפויות במתן העזרה לחי. למשל אם נניח שהסוס חשוב מהחתול, אזי בבואנו להציל משיטפון הרעלה וכיוצא בזה, יהיה עלינו להתחיל מהצלת הסוס והחתול לאחר מכן, כן אם אנו במצב סכנה ועלינו לאכול מבשרם.
גם אם נניח שאכן יש סדר עדיפויות, כמובן שהוא יכול להשתנות. למשל במקרה בו מדובר בהכחדת מין, שם יש להניח שגם אם כללית הסוס חשוב יותר, ראוי להציל את החתול כאשר הוא מין נכחד, שכן אז החשיבות אינה נמדדת כפרט מול פרט אלא כפרט מול מין שלם השרוי בסכנת הכחדה.

לגבי קביעת סדר העדיפויות יש כמה נתונים:
1. תועלת – כחלב הפרה והריגת העכבר של חתול
2. תחכום – כתחכום הקוף לעומת הפר והצב
3. גודל – כסוס לעומת קוף קטן
4. מין וקרבת המין לאדם – בעלי חיים, עופות, דגים

אולי זה דמיון, אולי זה כל כך לא חשוב שיש אינטואציה על הרגע וזהו זה????

דווקא נימוק התועלת הוא היחיד שנזכר בתורה (לגבי צמחים).
כמו כן, על פי ההלכה מותר להרוג בעלי חיים במידה והדבר מביא תועלת, או מונע נזק, שהרי הותרה שחיטה.

מתעניין

אני מודה לך אישית. עוררת אותי לנושא רב ממדים שמעולם, מעולם, לא הקדשתי לו מחשבה די הצורך. לבחינה שהעלית מתוכו - כלל כלל לא.

וכאן מתעוררת הבעיה שכבר דנו בה באשכולות מסוג זה:
אתה יכול לומר על הרמות שאיפיינת: סברא היא, קרא למה לי.
אבל בכל זאת נרצה בוודאי לעגן את הגישה והשיטה אם לא את הפרטים בפשט הכתוב.
(מי שירצה, יוכל לכנות זאת "הברגה". איני מתכוון למונח זה באופן השלילי שלו, ולכן אני סבור שצריך למצוא מונח תחליפי, שאין בו קונוטציות שליליות).

אז זו בקשתי הראשונה: מקור. מקור בחומש שמראה על הרגישות המומלצת לעם ישראל (או לאדם באשר הוא אדם) לנושא זה.
ניתן למצוא התחלות, אבל צריך לפתח אותן (דין אדם שהיה אסור בבשר לפני נוח וכיו"ב - כמדומה לי שראיתי זאת בפורום).

אשר לסדר העדיפויות שהצעת, הוא נפלא. הלא יודעים היום על מינים שנכחדו, ופתאום גילו עד כמה הם חשובים. כמו סוגים של עלוקות. ולא מכבר ראיתי באיזה אתר חדשות שמנסים לפתח מהאנתרקס רעלן נגד גידולים סרטניים.
אין אלו אלא פירורים, אך הם מוגשים לך בהערכה על הנושא שחידשת לי.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה לכל המגיבים, הנושא אכן זוקק פיד באק.

דגל ביקשה קריטריונים, העיקרים בהם כלולים בחמשת הנתונים, גודל, תועלת, תחכום וכו', כמה דוגמאות בכל זאת באופן כללי:
סוס וחתול - סוס עדיף
סוס ופרה - סוס עדיף

מה שהצעת -דגל- ללכת לפי סדר התורה בעניין חיות טהורות וטמאות, יש לדעת כי המפריס פרסה ומעךלה גירה אינו אלא סמל החדרה. אמנם יש לו תוכן אבל אינו מאפיין את כלל המהות לדון על פיו.

ספי
כתבת שהותרה שחיטה, היתר זה הוא בדיעבד וכלשון הכתוב וכי תאוו תאווה לאכול בשר וכו' יעוי' הרב הירש בפר' ראה.

צלמ...
אדם אמור לדאוג להכל, אלא שיש סדר עדיפויות, אם האדם אכן עליון -רואה מלמעלה- עליו לדאוג לכל מרחב הראיה. וכן יש לפרש את לשון הכתוב "ורדו בהם".

מיימוני
המקור הראשון הוא מהנאמר צער בעלי חיים דאורייתא, ונלמד מעזוב תעזוב עמו, עוד יש בזה ב"לא תחסום שור בדישו" ועוד "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" ועוד ב"לא תבשל גדי בחלב אמו", וכן יש במדרש שעדיף קלף לס"ת מנבילה שכן לא הרגוה.

מתעניין

יש שתי גישות עקרוניות לנושא של צער בעלי חיים, וכן לנושא שלנו, שהעלית.

א. ראוי לרחם על בעלי חיים כי גם הם חשים, ויש משהו מן המשותף בינינו לביניהם. איננו באים לומר שהאדם הוא בעל חיים, אבל האדם הוא גם בעל חיים. וראוי לרחם על כל יצור.

ב. אין שום ערך לרחמים על בעלי חיים, והתורה לימדה אותנו לרחם עליהם כדי שנקנה לעצמנו את מידת הרחמים שצריכה להיות מכוונת כלפי בני אדם.

הגישה השניה מיוחסת לרמב"ם של מורה-נבוכים.

בדומה לכך, ניתן למצוא שני טעמים שונים להתחשבות בבעלי חיים. לדוגמא, כמו במקרה שלך, של הצלת מין מהכחדה.

א. הטעם של רחמים על בעלי חיים כמבואר לעיל.
ב. נלמד מאיסור כריתת עץ השדה. אם התורה דרשה מאיתנו לרחם על העץ בשעה שזקוקים לו למצור על עיר, קל וחומר שיש לרחם, במובן של לא לבזבז, את בעלי החיים. לפי עיקרון ההתאמה של וטו, זה נגד ההתאמה למציאות לקלקל את השפע של הבריאה, ועוד בצורה בוטה של הכחדת מין.

מן הסתם, נטיית ליבי היא לכיוון הראשון, כדבריך. אבל האם מכאן ניתן להסיק שאכן נטיית הלב משקפת את דעת התורה האמיתית?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מתעניין

ההנחה שצריך לסדר את חשיבות בעלי- החיים לפי סדר עדיפויות הינו נכון בעיני.
אולם האם הסדר הנכון צריך להשתנות קצת-מה דעתך
תועלת
קרבה לאדם
תחכום
גודל

וכיצד אתה מתכוון לעשות סדר עדיפויות בסעיף התועלת-לפי השכיחות של השימוש בתועלתו?
וכן איך תסווג חשיבות לפי סעיף הקרבה לאדם- לפי סביבת מחייתו, יבשה -ים - אוויר?או משהו אחר?-האם תוכל לפרט?


תוקן על ידי - degelltd - 2/17/2003 9:27:41 AM

מתענין ודגל,

שניכם מציעים סדר עדיפויות לגבי הצלת בעלי חיים, אך ללא נימוק לגבי הסדר. נדמה שלכך דרוש דיון מעמיק ואתם מוזמנים לערוך אותו.


מיימוני,

אני מסכים שהמונח "הברגה" אינו הולם את צידו החיובי של התאמת הלכה לתורה. הייתי מחליפו ב"עיגון", דהיינו שמעגנים את הזיהוי הנכון במקרא הכתוב או בעיקרון שבתורה.

תוקן על ידי - ווטו1 - 3/5/2003 12:46:12 PM

ברשותכם, כמה רעיונות למחשבה.
אני הייתי מבחין בשתי קטגוריות עקרוניות: א. בין בעלי חיים מבוייתים לחיות בר. ב. בין המתה אקטיבית לפאסיבית.
לעניות דעתי, יש לאדם חובה מוסרית גבוהה יותר לבעלי חיים מבוייתים. השוו לדוגמה כלב מול זאב.
בקטגוריה השניה, אפשר להסתכל על הפן החיובי - ההחיאה. למשל, חובת האדם להשקות את האפרוחים בלול שקודמת לגוזל שנפל מהעץ. אבל גם לצד השלילה. נניח שהוא חייב לדרוס אחד מהם - ידרוס את הגוזל.

כמובן שאפשר להוסיף ולעדן כמה עקרונות הכרעה שהוצעו -
הקירבה לאדם. למדוד אותה על פי החלוקה הסיסטמתית הביולוגית (מערכות, מחלקות, מינים וכד'). לידיעתכם, קיימת בארה"ב "אגודה למען זכויות קופי-אדם".
תוחלת החיים. עדיף להרוג בעל חיים חסר יכולת השרדות טבעית, מאשר אחד שמתפקד בסביבתו. קצת אכזרי, אבל עדיף להרוג בעל חיים פצוע או זקן (כל מין בהתאם לטבעו) מאשר בריא.
תפוצה עולמית. עדיף להרוג בעל חיים מסוג וממין נפוצים מאשר נדירים.

אבל קריטריון הבחירה המוסרי העליון הוא התועלת לאדם. אין צורך להתחסד!

ושוב, אני יודע שדברים מפורשים כאלה נשמעים אכזריים וחסרי רחמים. כמובן שכל זה רק בהנחת "אין ברירה". אישית, אני חבר בהגנת הטבע. אבל השאלה כאן היא פילוסופית-מוסרית. שאלה כזו דורשת הכרעה רציונאלית. וכידוע לכולנו - חוסר החלטה גם היא החלטה.

הפוך בה והפוך בה - דכולא בה!

לא הבנתי בן בגבג, למה תועלת האדם ערך עליון אצלך, אני חושב שתועלת האדם שהיושר יהיה ערך עליון עבורו ללא שום תלות בתועלת האישית שלו

אפשר כמובן להתחיל להתדיין מה זה "תועלת". אם תכניס לכך גם "יושר", תצטרך לשנות את כל המילון.
מבלי להכנס להגדרה מדוקדקת, אני מסכים לכלול בה הרבה יותר מאשר סיוע חמרי מיידי. אבל הדגש שלי הוא תועלת לאדם! אינני מצוא טעם ואפשרות לעשות "חשבונות" של תועלת ליקום...

בן בגבג

אני רואה שאתה מחלק את תועלת האדם מתועלת היקום.
הבה נבין מיהו האדם?
ובכן האדם הוא סך ידיעותיו וסדר הידיעות שהוא מסדר וקולט. נמצא אם כן שחווית האדם - ה"אני", הוא בעצם מה שאני חי איתו במודעות שלי.
אם כן כיוון שאנו דנים על בעלי החיים הרי שהם במודעות שלנו וחלק מ"האדם" שלנו.
שוב אין מקום לחלק בין תועלת האדם לתועלת המציאות כי תועלת המציאות קגם היא התועלת לאדם, כי הרי המציאות היא חוויית האדם.

ייתכן וקיצרתי אך הפוך בה דכולה בה