י״ט בתשרי ה׳תשפ״א (07/10/2020 10:03)
מכל הדיבורים הרבים בענייני הקורונה דומני שדילגו על נושא משמעותי וחשוב, והוא היחס הדתי לעובדות מדעיות ולחשיבה רציונלית.
למרות ניסיונותיהם של רס"ג והרמב"ם לבסס את עיקרי הדת היהודית על החשיבה הרציונלית, הרי שהאמונה הדתית לא קשורה בהכרח בחשיבה לוגית. האמונה בהתגלות הא־לוהית ובנבואה מיוסדת על חלק בהוויה שמקורו לאו דווקא בהיגיון ובשכל. עם זאת, לאורך ההיסטוריה אנו עדים למאמצים מצד גדולי ישראל שלא ליצור סתירה בין הדת היהודית ובין ההיגיון. גם רבי יהודה הלוי, שביסס את הדת היהודית על חוויית ההתגלות, הקפיד לכתוב בספר הכוזרי: "חלילה לא־ל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכלי" (מאמר ראשון, פסקה טז).
ניתן לומר שהאמונה הדתית נעה במקביל להיגיון האנושי, אך לא סותרת אותו. לדוגמה, ככל הנראה לא ניתן להוכיח את מציאותו של הא־ל, אבל אמונה בא־ל לא סותרת את החשיבה הרציונלית. אפשר להאמין בא־ל ולהיוותר אדם רציונלי. גם תחום הנבואה אינו נובע בהכרח מהמישור הלוגי שבמציאות, ויחד עם זאת, חוויית הנבואה אינה סותרת את ההיגיון האנושי.
מי שלמד על מגפות קודמות ידע שתרועת הניצחון בחודש יוני הייתה מוקדמת. בית חולים לחולי השפעת הספרדית, קולורדו, 1918. צילום: גטי אימג'ס
ההלכה היהודית היא התחום הרחב ביותר שבו מושרש ומועצם הצד הרציונלי שביהדות. אף על פי שלהלכה כללים פנימיים משלה, תלמידי החכמים שבכל דור רשאים לבחון מחדש את הסוגיות ההלכתיות באמצעות הסברה האנושית. על סמך הקביעה המפורסמת בגמרא "לא בשמיים היא", הוכרע שההלכה היהודית נקבעת על פי משא ומתן הלכתי שבסופו מתקבלת דעת הרוב. אותו כלל אִפשר לחכמי ישראל לנקוט קריטריונים ברורים ועקביים בתהליך פסיקת ההלכה, ולא לכוון את החלטותיהם על פי סימן מיסטי זה או אחר, כגון בת קול.
העיקרון המובהק שלפיו כל המצוות – למעט עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – נדחות מפני פיקוח נפש, הצליח לייחד את הדת היהודית לא רק מבחינה מוסרית אלא אף מבחינה רציונלית. העיקרון היסודי של "וחי בהם", כלומר שהקב"ה חפץ בחיים ולא במוות, בלם את היצר ההרסני והלא רציונלי של הקרבת אדם.
ראוי להיזכר בדבריו היפים של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ה, א), אשר פותח את העיסוק במצוות קידוש ה' בחיוב לחיות:
כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל"; ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו את שם קודשי". כיצד? בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל ייהרג; שנאמר במצוות "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – ולא שימות בהם.
החיוב לוותר על החיים לטובת הערכים הדתיים הוא המקרה יוצא הדופן.
אפילו הרמב"ן, איש הקבלה, שהתפלמס בפירושו על התורה עם שיטתו הרציונלית של הרמב"ם, למשל בנושא הקורבנות, מגדיר ברורות את היחס המורכב שבין האמונה בא־לוהים למאמץ האנושי השכלי. הרמב"ן רואה סתירה בין הפסוק המבטיח "כִּי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ) ובין הציווי "וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (שם). המעבר בין ההבטחה הא־לוהית להילחם למען עם ישראל ובין התארגנות צבאית קונבנציונלית, צרם לרמב"ן. הפתרון שלו הוא בקביעה "כי התורה תצווה בדרך הארץ ותעשה ניסים עם יראיו בהסתר". א־לוהים יכול כמובן לעשות ניסים גלויים, אבל הוא מבקש מאיתנו לנהוג בדרך הארץ ולקיים צבא.
עמדה דומה לזו של הרמב"ן אנחנו מוצאים כבר בדברי חז"ל, בברייתא המחייבת את האב היהודי ללמד את בנו תורה ומקצוע גם יחד, כלומר, להכינו לחיים: "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות" (בבלי קידושין כט, א).
מה למדנו מהשפעת הספרדית
מן הראוי לתת את הדעת ליחסה של הכנסייה הקתולית למדע, כדי לעמוד על תהליכי החילון העמוקים שעברו על התרבות המערבית. מערכת היחסים שבין הכנסייה הנוצרית למדע היא מורכבת. האוניברסיטאות הראשונות היו אמנם מוסדות דתיים שפעלו באישור הכנסייה, אבל נראה שההתנגדות הנחרצת של הכנסייה לתפיסת העולם ההליוצנטרית היא ששינתה את פני העולם המערבי.
הכנסייה הכוחנית אילצה במאה ה־17 את גלילאו לחזור בו מהטענה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, וכפתה עליו להימצא במאסר בית. בחוסר גמישותה ובמאבקה נגד החשיבה המדעית השאירה הכנסייה הקתולית את העולם בבורות ובחושך, ויצרה חיץ ברור בין חשיבה שכלית לאמונה דתית. דוגמטיות זו אילצה נוצרים רבים להכריע בין האמת המדעית המוכחת ובין חיי אמונה. היאחזותה העיקשת והבלתי מתפשרת של הכנסייה הקתולית בעמדותיה המסורתיות הייתה בין הגורמים לחילון שפשה בעולם המערבי המודרני.
גם הקביעה הדתית של הקתולים שהאפיפיור לעולם אינו טועה, הן בתחומי הקודש והן בתחומי החול,מנעה כל יכולת למתוח ביקורת על הכנסייה והעומד בראשה. עמדה זו מנוגדת לחלוטין לעולה מפסוקי התורה בספר ויקרא, המחייבים בית דין שטעה להביא קורבן. לפי התורה, אין בנמצא סמכות דתית או פוליטית החסינה מטעויות.
לפני כעשור רכשתי את ספרו (באנגלית) של ההיסטוריון האמריקני ג'ון בארי, "השפעת הגדולה". הספר, שנכתב בשנת 2005, מתאר את מגפת השפעת הספרדית, שקטלה עשרות מיליוני בני אדם בשנת 1918. הקריאה בספר הכינה אותי במובן מסוים למגפה הנוכחית, ואכן בספר מצויים ארבעה אזכורים לנגיף הקורונה. בארי מתאר את שלביה השונים של המגפה ההיא, את ההשתקה של הממשל האמריקני בעת פריצתה, ובעיקר את המאמץ ההרואי של חוקרים דגולים לנסות למגרה. בעקבות קריאתי בספר הזה הבנתי לדאבוני שהמגפות עוד לא תמו מן הארץ, ובוודאי שהבשורות המוקדמות על סיום המגפה במדינת ישראל בחודש יוני הן מצג שווא.
חשוב לנו מאוד שילדינו ילמדו אנגלית וביולוגיה, היסטוריה וספרות, בנוסף ללימודי הקודש הרבים, מפני שאנו רוצים להעניק להם ארגז כלים מלא להתמודד באופן רציונלי עם האתגרים העומדים בפני החברה. התנהלות כזאת לא צריכה לסתור חלילה עולם דתי עמוק שבמרכזו יחס האדם לא־לוהים תוך מחויבות לתורת ישראל.
לא נמצאים ב"שעת השמד"
איני רוצה להוציא לעז על עם ישראל בימים אלו. ישנן הרבה תופעות ראויות להערכה בעולם החרדי, וברור שהוא אינו עשוי מקשה אחת וקיימים בתוכו הבדלים גדולים בין הקהילות השונות. עם זאת, הזלזול הבוטה בענייני פיקוח נפש כפי שהיינו עדים לו, והעדפתם של ערכים או מצוות חשובים ככל שיהיו על פני חיי אדם, מזכירים את התנהלותה של הכנסייה הקתולית במאה ה־17, שהתעלמה מכל גילוי מדעי שעמד בדרכה.
התנהלותם האחראית של ראשי ישיבות ההסדר נובעת לא רק מאמונה גדולה יותר במדינה ובמוסדותיה ובנציגיה, אלא גם מתפיסת עולם רחבה יותר שאינה מאפשרת להתעלם מעובדות מדעיות ולסמוך על הנס. היא גם נובעת מידיעה שאם חלילה תצא תקלה מתחת ידיהם כתוצאה מזלזול, הם יצטרכו לתת את הדין לפני הורי התלמידים. שחרור רבים מתלמידי ישיבות ההסדר לבתיהם לפני יום הכיפורים בשל החשש מהמגפה כאב מאוד לראשי הישיבות, אולם החלטתם זו משמעה הליכה לאור הפסיקה ההלכתית המקובלת מדורי דורות.
הדרמה המתחוללת לעינינו פותחת הרבה מאוד שאלות אמוניות, חברתיות ופוליטיות שעוד ידובר בהן רבות. בסופו של דבר, הנגיף מכה ביהודים ובשאינם יהודים, בשומרי מצוות ובשאינם. איננו נמצאים ב"שעת השמד", ואנחנו מצפים ממנהיגות דתית ראויה לקיים את הצו הא־לוהי של "וחי בהם".
הרב ירמי סטביסקי הוא מחנך בתיכון הימלפרב, ומנהלו עד לאחרונה
www.makorrishon.co.il/judaism/270699/
 |
|
|
