חרדית לשעבר ב'הארץ': הכוח של ההנהגה החרדית מסוכן לכולנו. איך נתתם לכוח הזה לצמוח?

רחלי גוטליב רושגולד
17.10.2020 'הארץ'

כשתראו אותי ברחוב, לא תזהו לאיזה מגזר השתייכתי. לא תדעו שבאתי מבפנים. אני איראה לכם סתם עוד אשה. את הפאה והמטפחת הנחתי מזמן עמוק במגירה, ואת החצאית הארוכה שלבשתי באופן קבוע החליפו מכנסי ג'ינס. בשנה האחרונה עשיתי שינוי משמעותי בחיי, ומאשה חרדית שחיה ונושמת ופעילה בחברה, נהפכתי לאחת שמתרחקת מכל הגדרה. הימים הללו, ימי מגפת הקורונה, קשים ומייסרים מאוד לכולם, ואני מוצאת את עצמי יושבת על הגדר, לא פה ולא שם, וחווה כאב עצום. משפחתי כולה נטועה עמוק בחברה החרדית שכל כך קל כעת לשנוא ולהשמיץ.
ומהמקום שלי אני כבר מצליחה להתבונן מעט מבחוץ על מגזר שהיה עד לפני רגע המגזר שלי. שומעת כיצד המנהיגים מזלזלים בהנחיות, פותחים תלמודי תורה ובתי כנסיות לתפילות המוניות חרף האיסור. חווה את חוסר שיתוף הפעולה, צופה בסרטונים שמגיעים מחסידויות מסוימות שהחליטו שחוקים ותקנות והנחיות לא חלים עליהם, ונפשי סוערת. נכון, זה לא כולם. יש בחברה הזאת גם מי שנזהרים, נשמעים להנחיות, ואני מעריכה אותם מאוד על כך. המציאות רק מדגישה לי את מה שהבנתי מזמן: ההנהגה החרדית נכשלה.
הכעס של הציבור החילוני ברור, אני מבינה אותו. אך באותה נשימה אני לא יכולה שלא לתמוה ולשאול אתכם, כן בדיוק אתכם, שזועמים ובצדק, איפה הייתם עד היום? איך נתתם לכוח הזה לצמוח? איך איפשרתם את זה? את הבדלנות הזאת — חברה שחיה על פי חוקים משלה? למה שתקתם כשההנהגה הפוליטית החרדית צברה כוח כזה, שמסוגל להשפיל ולרומם, ומאפשר לה לסחוט ממשלה אחר ממשלה, שנים על גבי שנים. איך זה כל זה עבר בדממה כזאת?

כבר שנים שאני פעילה חברתית. השתתפתי בהקמתו של ארגון שמטפל בפגיעות מיניות בחברה החרדית, ואני עדיין שותפה בניהולו. הפוליטיקאים החרדים אף פעם לא היו בעבורנו כתובת, ולצערי בפרשייה חמורה שאנחנו מלווים כבר שנים, מעורב חבר כנסת שהיה גם שר, והוא ממוקם בצד הלא טוב של הסיפור. במהלך שנות הפעילות החברתית שלי לקחתי חלק פעיל בתביעה שהוגשה לבג"ץ נגד המפלגות החרדיות, שמדירות נשים מהרשימות לכנסת, והתחושה היתה תחושה של בדידות. הכאב־ראש שהיה אמור להיות של כל אזרח ואזרחית ששואפים למדינה דמוקרטית ושיוויונית, היה כאב ראש שלנו בלבד.

כשהשתתפתי בדיונים בכנסת שעסקו בנושאים מהותיים וחשובים לנשים חרדיות ולא ישב שם אף נציג מהמפלגות שאמורות לייצג אותנו, הנשים החרדיות, התביישתי וקולי לא נשמע. שוב, התחושה התמידית היא, שזאת הבעיה שלנו. כשהורים רבים התחננו שיוקם זרם ממלכתי־חרדי בחינוך, שיוקמו בתי ספר שמשלבים לימודי ליבה, שהם הלחם והחמאה העתידיים של הילדים שלנו, הם נתקלו בחומה בצורה שהציבו הפוליטיקאים החרדים, שמשמרים דפוסים עתיקים. אני זוכרת את עצמי פוגשת לא מעט אנשים מרשימים מהציבוריות הישראלית, משכנעת, מסבירה להם שאולי כרגע מי שמשלמת את המחיר זו החברה החרדית, אבל בקרוב תשלם אותו החברה הישראלית כולה, בתוספת ריבית והצמדה.

והנה אנו בעיצומם של ימי הקורונה, וזמן הפירעון הגיע. את המחיר של פריצת הגבולות וההזנחה מצד ההנהגה החרדית משלם לא רק איזה יענקי ויינשטיין מבני ברק, הפעם גם סבתא שלכם ודוד שלכם מרמת השרון, מאשקלון, מהרצליה, נדרשים לשלם אותו. לא רק בבני ברק רעבים ללחם, גם ברחובות תל אביב העסקים קורסים בעקבות הסגר המתמשך שחונק את כולנו, והמספר הרב של חולים בערים החרדיות צובע את המדינה כולה באדום.
אל תטעו. האצבע המאשימה שלי לא מופנית אל אזרחים מן השורה במגזר שאליו השתייכתי. הם סובלים פעמיים. ההנהגה החרדית היא האשמה. בשעת הצרה הגדולה הזאת שנפלה עלינו מתברר שהיא אינה מסוגלת באמת להנהיג, ליצור מינימום של שיתוף פעולה כדי למנוע עוני, חולי ואף מוות.
מהמקום שלי, רגל אחת כאן והשנייה שם, אני קוראת לכם — התעוררו. הכוח הזה שבידיהם אינו מסוכן רק לחברה החרדית. הוא מסוכן לכולנו. ולצערי, זאת רק ההתחלה.
הכותבת היא פעילה חברתית

תרומה קטנה לצומי של אותה אומללה.