הרבי מויז'ניץ תקף את המלשינים: "מהתורה מותר להחרימם מכלל ישראל"

יש לי חבר [ת"ח] שלומד בבימד של ויז'ניץ ומאד אוחז מר' ישראל ותמיד מספר על מידותיו המופלאות סיפורים מעוררי השתאות [בשיא הרצינות].
הוא מספר גם איך שהוא לא אוחז מעצמו יותר ממה שהוא, ופעם סיפר לי כך:
בחור מויז'ניץ לומד במיר ושם למדו כתובות פ"ק סוגיא דפתח פתוח, שבחורים חסידיים לא לומדים סוגיות אלו.
אמר לו הר"מ שאולי יצטרף בדף יא והלך הבחור לשאול את רבו. אמר לו הרבי: אני לא יודע מה כתוב שם תשאל את ת"ח פלוני. ע"כ.

תוקן על ידי בעיקרשומע ב- 01/11/2020 19:47:54

דבר גדול ומפתיע אמרת כאן אדון 'מושגים'.

אברכים ליטאים - הנמצאים באחוזים גבוהים באהלה של תורה, התורה שומרת עליהם בצורה זו או אחרת. עם מסכה ועם התקהלות או בלעדיהן.

צעירים נשואים חסידיים - הנמצאים באחוזים גבוהים בעסקים, בעבודות כפיים, ובאינטראקציות עם ציבורים שונים, ורק לעת השבת הם לובשים שיראים ונזכרים בחסידותם, להם נחוץ מאוד לאידישקייט שלהם, את הקהילתיות הרוחנית על כל המשתמע מכך.

אכן, מהבחינה הזאת - הליטאים המודרנים בעלי הבתים (אלו שאינם פותחים ספר) - הם בגרף הסכנה הרוחנית הגבוהה ביותר, אם כי הם כבר רקובים לגמרי לפני הקורונה, לעומת המודרנים החסידיים - שהריקבון שלהם מופחת יותר, עקב פיצוי רוחני בהשתתפות במפעלי החסידות, טישים וכדומה.

בין כך ובין כך, התובנה שהעלה כאן מושגים היא נכונה להפליא. ואולי הוא כיוון בזה לדעת צדיקי האדמורי"ם.

ואי אפשר בשבילם לארגן קבוצות קטנות שיעשו כל אחד במקומו סעודה שלישית וכיו"ב עם רב שידבר?

על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם בין איש בין אשה ואלו הן.

א) המבזה את החכם ואפילו לאחר מותו.

ב) המבזה שליח בית דין.

ג) הקורא לחבירו עבד.

ד) מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן, ולא בא.

ה) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר בדברי תורה.

ו) מי שלא קיבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן.

ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק כגון כלב רע או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר היזקו. ח) המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העובד כוכבים לישראל חבירו, בעל המצר.

ט) המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבים והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל  מנדין אותו עד שישלם.

י) טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנן לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן.

יא) המחלל יום טוב שני של גליות אע"פ שהוא מנהג.

יב) העושה מלאכה בערב הפסח אחר חצות.

יג) המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי.

יד) המביא את הרבים לידי חלול השם.

טו) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ.

טז) המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.

יז) המכשיל את העור.

יח) המעכב הרבים מלעשות מצוה.

יט) טבח שיצאה טרפה מתחת ידו.

כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם.

כא) המקשה עצמו לדעת.

כב) מי שגירש את אשתו ועשה בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאין להן להזקק זה לזה כשיבואו לבית דין מנדין אותם.

כג) חכם ששמועתו רעה.

כד) המנדה מי שאינו חייב נידוי.