הסופר בסיפור מרתק לנשות גור

עד שהגיע אשתו של רבי שלמה
ופירטה ברבים את מעשי בעלה הנחמד ואיך הוא התנהג
והכל על פי דעת רבינו שליט"א
וכל העדה כולה רעדה
עד שהכריחו את בתה לומד הספד והגברים באו לשמוע

למי שזוכר היא הייתה נקראת אסתי ויינשטיין ע"ה

[בינתיים עושה רושם שאתה מכליל את עצמך עם הדעה הרווחת כאן באשכול].
אז יש לנו את ניקי הפורום, ובניחוש פרוע אני מעז להמר שגם אנשי קהילת הגר"ש 
יסכימו עם הדעה הרווחת כאן. 
הבוקר הדעה הזו קיבלה הסכמה גם ממשטרת ישראל.
התחלה טובה לאחדות דעים.

והנה הגיע עוד בוקר, וכולם שוחררו, הביתה
אפשר את ההסבר המלומד שלך לכך?

אגב, לי אין שום דעה לכאן או לכאן
שתי הצדדים השתטו לגמרי, גור בעצם התייחסותם לחסידי ר' שאול נותנים להם לגיטימציה
וחסידי ר' שאול שהתחילו מלחמה עם האריה, סיפור שתוצאותיו אמורים להיות ידועים מראש, אני מתפלא שר' שאול עוד חי ונושם

תוקן על ידי איש_חשוב ב- 03/11/2020 14:32:18

הודעתך האחרונה שייכת בעיקרה לאשכול הסמוך.
אם נחזור למדובר כאן
אז אפשר ללמוד מדבריך שדעתך אינה כדעת רוב החברים כאן הסבורים שהטובים והרעים בסיפור הזה צבועים בצבעים עזים ואין כאן מקום להסתפקות. "דעתך אינה נוטה לכאן ולכאן".

אני מסכים איתך לגמרי שמלחמה עם האריה יש בה סיכון לא פשוט בכלל
אבל הגם שמסתובבים ביננו חיות טורפות
אנחנו לא חיים בג'ונגל
ויש משטרה שחוקרת וממשיכה לחקור גם לאחר שהטרוריסטים שוחררו.

באשר ללגיטימציה שלפי דעתך גור "נותנים" לגר"ש 
תרשה לי לגחך.
הגר"ש הוא לא הרב ברלנד שזקוק ללגיטימציה ממישהו
אהדה והערכה העצומה שיש לו בכל מגזרי העולם החרדי והדתי ידועה ומפורסמת
וזאת למרות מה שגור ''נותנים'' לו.

המשך    

כשהסתיימה איכשהוא השיחה האיומה, אחזה באשת און חרדה נוראה, היא קלטה שכל דברי הבלע והתועבה אותם מכר לה און ברוב כשרון דבורו, חלחלו לתוכה ועושים בה שמות! היא איננה אותה אשה תמימה ומאמינה כשהיתה, הקור הזדחל במעלה גבה, פתאום המבט הזך והירא שהיה לה על משה רבנו, התעמעם לפתע, אור וזוהר קדושתו האלוקית קבלה חזות של אדם בשר ודם, הנתון לשגיאות ושגגות במקרה הטוב... הזעזוע שחשה מכך היה עצום! "רבונו של עולם" זעקה במר ליבה "אם כתוצאה מהמחלוקת הנוראה הזו, עתידה אמונת חכמים שבי להתערער, טול את נשמתי! מוטב אשיב אותה אליך כשהיא זכה ונקיה, מאשר אכתים אותה בכתם בל ימחה ואאבד את רוחי לנצח!"

אשת און הפנימה כי אין לה למעשה כל שליטה על בעלה, הוא שם, כי לבו שם ומחשבתו שם, היא חייבת למנוע את חורבן ביתה! איך. בכל דרך שהיא! שום פעולה אינה פסולה לשם כך, 

שימו לב כיצד הסופר הגוראי מיטיב לתאר "שהקור הזדחל במעלה גבה" 

הלו, אשת און גילתה את שערותיה ולא הרגשות שבגב, 

המשך

יום אחד, היום ממנו יגורה, זה הגיע, "קבעתי עם ראשי הסנהדרין להיפגש היום באסיפה הגדולה שהולכת להיות" עדכן אותה בעת הארוחה, אשת און, שהיתה דרוכה בכל רגע נתון לבדוק מה קורה ומה משמעות הדבר, שאלה כביכול באדישות: "באיזה אסיפה מדובר?" וליבה מפרפר "יש דיון מרכזי על כמה הלכות והולכים ללבן אותם אחת ולתמיד!" השבר הגדול קרב ובא, "און! מה יהיה לך מזה? ואם תלך לשם, יתנו לך תפקיד יותר חשוב ממה שיש לך כאן, אצל משה רבינו? בשביל מה לך להיכנס לכל הסיפור הזה?" שאלה במר ליבה, לרגע נדמה היה שבעלה מקבל את הדברים, אך מיד הצטדק: "כבר קבעתי איתם, לא נעים לי, הם תלמידי חכמים דגולים" אשת און הבינה שעכשיו זה רגע האמת, ידיה רעדו, רגליה לא החזיקו אותה, אך היא עצרה בעדם בכוח, היא המשיכה בארוחה כאילו הכל כרגיל, תוך שהיא דואגת להרבות את מזונו של און ולהשקותו כהוגן, האוכל המכביד והמשקה המשכר, עשו את שלהם, "אני לא מסוגל ללכת ככה" מלמל און לעצמו "אז לך קצת לנוח" השיבה אשתו, בדאגה לא מעושה כלל, "אני אעשה זאת, אם דופקים בדלת, תעירי אותי, כן?" הוא לא חיכה לתשובה, סמוך ובטוח על אשתו, פנה לישון, תוך שניות ספורות שקע און בשינה עמוקה וארוכה....