הטיעון שאני מכיר נגד גידול כלבים הוא שאין סיבה להפנות אנרגיות של אהבה כלפי חיה במקום כלפי בני המשפחה. הטיעון הזה לא קשור לשמואל שמסתמא לא גידל את הכלב כחית מחמד (=בן משפחה נוסף) אלא כחית עבודה, בדיוק כמו סוס. וה"ה לכלב דהתורה.
מה שכן, יש לדון בטיעון הזה לכשעצמו. האם השקעת רגשות בכלב באה על חשבון השקעתם בבני הבית?

אני מתאר לעצמי שבטיעון הזה יש משהו. אפשר למנות אותו בתור חיסרון, אבל יש גם הרבה יתרונות.
בכל אופן, תמהני כיצד חרדים מעלים טיעון כזה, והרי כשדנים בגודל המשפחה אומרים שהילדים הנוספים לא באים על חשבון הקיימים.

אריאל
תנו לי להחליט לבד במי אנטי משקיע. למה זה עניין של החברה?  כפי הנראה הדרך היחידה היא להשיג אישור מפסיכולוג (חרדי כמובן..) שילדך זקוק רגשית לחיית מחמד

פאסט נישט הוא לא טיעון מספיק?