תואר ראשון חובה (או אפלייה)

זו טענה מנומקת, לדעתך?

אם חברה גדולה היתה כותבת בדרישות למשרת מחסנאי "סיים ונבחן על מסכת שבת" האם זה היה עובר בג"ץ? אז למה דרישת "תואר ראשון" כשלא נרשם תואר ספציפי הרלוונטי למשרה זה בסדר?

מה שמצחיק הוא, שבעולם הרחב כבר מזמן הפסיקו לדרוש תארים, כי גילו שיש תכונות נוספות שהרבה יותר חשובות לעיתים, שלא מקבלים ביטוי בתארים כלשהן. אבל כאן אנחנו כרגיל מפגרים. 

אני מוטרד מהנושא מכיוון אחר:

אני מאוד בעד תארים ותעודות, מאוד מאמין במערך של הכרה ואישור ממסדיים למקצועיותו של אדם.
ומאוד מאמין שזהו אמור להיות כלי חשוב כדי לציין את כשירותו ורצינותו של האדם גם באופן כללי.

אבל לא במיטת הסדום שבה מתנהל התהליך כיום.

אנשים שונים - יכולים להגיע בדרכים שונות - ובטווחי זמן שונים - לרמה מקצועית מסויימת. 

כיום יכולים להגיע להכרה ממשלתית במקצועיות שלך רק במגבלות הבאות:
- בטווח זמן קצוב (למשל - 4 שנים לקבלת תואר ראשון).
- בתשלום כספי קצוב (שכר לימוד אוניברסיטאי).
- עם צוות הוראה מוגדר (צוות האוניברסיטה).
- בשעות ובימים מוגדרים (להגשת מטלות, לביצוע מבחנים, ועוד)
- על חומרי לימוד מוגדרים

ככה זה ברוב - כלומר בכל המוסדות להשכלה גבוהה ולהכשרה מקצועית למעט האוניברסיטה הפתוחה.
האוניברסיטה הפתוחה פתרה חלק מהבעיות הללו, אבל חלקית בלבד!

תפיסתי היא:
הדרך שבה אני מאמין שצריך לעבוד היא - השכלה חופשית! התמקצעות חופשית!
לא אמור לעניין אותי איך הבן אדם קיבל את ההכשרה שלו.
כמה זמן הוא עשה אותה, כמה כסף זמן ומאמץ הוא השקיע בזה, מי לימד אותו, וכמה הוא למד ביום.
אני רוצה תוצאות!
אני בוחן אותו, הוא יודע את העבודה? הוא מקבל את התעודה. הוא יודע את החומר? הוא מקבל את התואר.

תאמרו - ובצדק -
המבחנים ברגיל לא משקפים בהכרח את התמונה המלאה של כשירותו של האדם,
וחובת ההתייצבות בשיעורים, והזמן שבו השקיע התלמיד בלמידה - גם הם נלקחים באומדן הכשירות כאשר נותנים לו דיפלומה...
יש היגיון אמנם בטענה, אך בדיוק לכן אני טוען שמבחני הכשירות צריכים להיות מחמירים פי כמה.
אני מאמין שמנגנון ההכשרה המקצועית-השכלתית צריך להיות מערך צולב של מבחנים מקיפים ומעמיקים של יכולת התלמיד.
זה גם ידביק את החסר של האומדן המגיע ברגיל מ"כמה התלמיד למד", וזה עוד יעבור אותו בהרבה.

הכיוון בגדול צריך להיות: "התמחות מהיום הראשון".
על ההתחלה - מהיום הראשון - להיכנס לעבודה בתחום, כשוליא.
מצידי - אם באמת הבן אדם לא יכול לעשות שום כלום על ההתחלה (מה שנדיר) - אפילו שיכין קפה לעובדים.
שיכנס לאווירה, שיכיר את הלך הרוח, את המושגים, ואת דרך ההתנהלות של המשרד.
שיתחיל להקליד מסמכים במחשב, הוא כבר לומד להשתמש איתו, הוא כבר לומד להכיר את האנשים,
את המקומות, את דרכי הפעולה, הרבה נתונים הוא כבר יאסוף לבד.
ואז - כמה דקות של הדרכה פה מהבוס, חצי שעה שם, שעה יומית של תרגול עיוני - והבן אדם בפנים!

לדעתי - התאוריה הזאת שלי תקפה לכל כך הרבה תחומים! אני חושב שלרובם המוחלט!
יתכן שיהיו תחומים ספציפיים שבהם זה לא כך, אבל אני באמת חושב שהם נדירים.

זה יצור לנו יותר אנשים משכילים (אנשים יוכלו ביתר קלות ללמוד ולהתמחות במהרה),
זה יצור לנו מגוון עשיר יותר של התמחויות (כל אחד יוכל לקבל הכרה על כל כשרון וידע שיש לו ולא משנה מהיכן),
זה יקל מעל האנשים את העול הכבד של כסף-זמן שדורשים הלימודים הסדירים.

העולם ישתנה, תאמינו לי.

ברוקלינאי
דבריך מעניינים ויש בהם היגיון רב.
אם כי הייתי מוציא מן הכלל לימודי רפואה.
[ימות המשיח כבר כאן, אז כנראה שאנחנו קרובים לכך שהדברים יתממשו...]