הלילה, בחצות ליל שישי, נחצו כל הגבולות והקווים האדומים. שליחיו הנאמנים של האדמור מגור ישראל שאול ואברימי זילברשטיין - בסיוע עשרות בחורים תלמידי הישיבה ותחת עינו של המשגיח טוביה שטיצברג - פרצו אל החדר הקדוש - אותו חדר צנוע וקטן אליו עלינו, בימים אשר הרבי הלב שמחה, את חוליינו הוא נשא - חדרו של אותו זקן מלא רחמים לעצה ולברכה.
חפצי קדשו של הרבי הפני מנחם זי"ע הושלכו בגסות ואף הכתי"ק הושלכו על הארץ בביזיון נורא.
הרסו והשתוללו, השליכו בפראות ובבריונות את חפציו האישיים - החריבו ישיבה על קברו של אבינו רוענו.
*תתקבל צלותהון ובעותהון*
לב מי לא נשפך כשנזכר בימים ההם כשכ"ק הפני מנחם עומד על הסטנדר ומרים ידיו ומתחנן כעבדא קמיה מאריה על נפש קהל חסידיו !
הסטנדר הזה הסטנדר עליו שפך הרבי זי"ע את צקון לחשו הושלך בגסות ארצה על ידי אבי המצגת ישראל שטול.
*איכה מראשותי השליכו*
ניסו לפרוץ גם לדירת הרבנית תחי' שכידוע שוהה בימים אלו בבני ברק.
הדיווח על הפריצה הברוטלית עברה במהירות האור במחנה, כשגם אלו שנמנים על חסידות גור הזדעזעו מהמחזות הנוראים שהזכירו ימים אפלים.
אל המקום חשו בני הבית וכן נכדי הרבי הפני מנחם ובראשם מו' רא"מ בן הגרי"מ אלתר שיחי' אשר לא עמדה לו חביבות יתירה שזכה לה בקו"פ והוכה נמרצות.
המוני חסידי גור בארץ ובעולם התעוררו הבוקר ופניהם כלבנה, עפעפיהם בל עמהם ודמעתם על לחיים.
*כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי*
איךךךךךךךך ממשיכים הלאה? הם שואלים ויודעים בליבם כי אי אפשר.
