צר לי, אבל קולו של האב לא נשבר מבכי אפילו פעם אחת במהלך ההספד. אפילו לא קצת. להיפך, קולו רעם ושאג בעוד כולם מסביב מתפרקים בזעקות בכי קורעות לב. זה כבר מראה על אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין. אתה מספיד עכשיו את הבת שלך, אתה לא בשיעור מחשבה לאברכים בליל שישי.. התורה לא מצווה אותנו להיות ערלי לב. מותר ואף רצוי לבכות בלוויה של הבת שלך. לכל זמן ועת. עת לבכות ולהספיד. ועת להודות לה'.
ובכלל אני לא מצליח להבין, איך מסוגל אדם שחי בשלווה(מקווה בשבילך שזה המצב), להעביר ביקורת על אדם שמתמודד על כזו טרגדיה אנושית מזעזעת.נשגב מבינתי.
לא באתי כדי להעביר ביקורת ולשפוט אותו בעת צערו. אבל כאשר אנשים באים ומהללים כהות חושים כזו, אז אני מרגיש צורך להגיד את הדברים כמות שהם. למען השפיות.
מצד אחד, לומר בדיוק את מה שאתה חושב שזו האמת והשפיות ללא התחשבות בסביבה זו בדיוק אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין.
מצד שני, לומר לך את זה ולקוות שתבין זו כנראה גם תקוות שווא שהרי חוש הצדק שלך משבש את כל שאר חושיך.
אז כתבתי זאת בשביל אחרים כאן.
נ.ב. אם מוחך יכול לקלוט ולעבד עוד כמה מחשבות וחושים חוץ מצדק, נסה נא לבדוק אם היית יכול לאבחן קצת אחרת ולהתנסח הרבה אחרת.
צר לי, אבל קולו של האב לא נשבר מבכי אפילו פעם אחת במהלך ההספד. אפילו לא קצת. להיפך, קולו רעם ושאג בעוד כולם מסביב מתפרקים בזעקות בכי קורעות לב. זה כבר מראה על אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין. אתה מספיד עכשיו את הבת שלך, אתה לא בשיעור מחשבה לאברכים בליל שישי.. התורה לא מצווה אותנו להיות ערלי לב. מותר ואף רצוי לבכות בלוויה של הבת שלך. לכל זמן ועת. עת לבכות ולהספיד. ועת להודות לה'.
ובכלל אני לא מצליח להבין, איך מסוגל אדם שחי בשלווה(מקווה בשבילך שזה המצב), להעביר ביקורת על אדם שמתמודד על כזו טרגדיה אנושית מזעזעת.נשגב מבינתי.
לא באתי כדי להעביר ביקורת ולשפוט אותו בעת צערו. אבל כאשר אנשים באים ומהללים כהות חושים כזו, אז אני מרגיש צורך להגיד את הדברים כמות שהם. למען השפיות.
מצד אחד, לומר בדיוק את מה שאתה חושב שזו האמת והשפיות ללא התחשבות בסביבה זו בדיוק אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין.
מצד שני, לומר לך את זה ולקוות שתבין זו כנראה גם תקוות שווא שהרי חוש הצדק שלך משבש את כל שאר חושיך.
אז כתבתי זאת בשביל אחרים כאן.
נ.ב. אם מוחך יכול לקלוט ולעבד עוד כמה מחשבות וחושים חוץ מצדק, נסה נא לבדוק אם היית יכול לאבחן קצת אחרת ולהתנסח הרבה אחרת.
סיכוי אפסי שהנ"ל ובני משפחתו קוראים כאן. ובאם בכ"א אירע שאחד מהם קורא כאן, אבקש את סליחתו ומחילתו. ואקיים מכאן ולהבא: 'וידום'.
נשלח ב-4/1/2021 11:28
חריף_ומקשה כתב:
גינגישראלי כתב:
חריף_ומקשה כתב:
מחודד כתב:
חריף_ומקשה כתב:
צר לי, אבל קולו של האב לא נשבר מבכי אפילו פעם אחת במהלך ההספד. אפילו לא קצת. להיפך, קולו רעם ושאג בעוד כולם מסביב מתפרקים בזעקות בכי קורעות לב. זה כבר מראה על אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין. אתה מספיד עכשיו את הבת שלך, אתה לא בשיעור מחשבה לאברכים בליל שישי.. התורה לא מצווה אותנו להיות ערלי לב. מותר ואף רצוי לבכות בלוויה של הבת שלך. לכל זמן ועת. עת לבכות ולהספיד. ועת להודות לה'.
ובכלל אני לא מצליח להבין, איך מסוגל אדם שחי בשלווה(מקווה בשבילך שזה המצב), להעביר ביקורת על אדם שמתמודד על כזו טרגדיה אנושית מזעזעת.נשגב מבינתי.
לא באתי כדי להעביר ביקורת ולשפוט אותו בעת צערו. אבל כאשר אנשים באים ומהללים כהות חושים כזו, אז אני מרגיש צורך להגיד את הדברים כמות שהם. למען השפיות.
מצד אחד, לומר בדיוק את מה שאתה חושב שזו האמת והשפיות ללא התחשבות בסביבה זו בדיוק אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין.
מצד שני, לומר לך את זה ולקוות שתבין זו כנראה גם תקוות שווא שהרי חוש הצדק שלך משבש את כל שאר חושיך.
אז כתבתי זאת בשביל אחרים כאן.
נ.ב. אם מוחך יכול לקלוט ולעבד עוד כמה מחשבות וחושים חוץ מצדק, נסה נא לבדוק אם היית יכול לאבחן קצת אחרת ולהתנסח הרבה אחרת.
גם אברהם אבינו סבל כנראה מאטימות רגשית וחוסר אנושיות, אחרת כיצד הלך בשמחה לעקוד את בנו ועוד הצטער כשהקב"ה מנע זאת ממנו? התופעה של הרב טוביה פולק היא מעבר להשגות שלנו, מעבר לפסיכולוגיה ומעבר לתכונות אנוש. הוא אכן לא נורמלי יחסית אלינו, אנשים קטנים.
נשלח ב-4/1/2021 19:34
קווצותיו תלתלים. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחרות כעורב, – במי אתה מוצאן – במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו: ינוקי דידך מאי אעביד להו? אמר לה: מי שלימו קורמי באגמא?
הבחורה אסתר בילה פולק ע"ה, בתו של הגאון רבי טוביה פולק, משגיח ישיבת עטרת ישראל לצעירים בירושלים - נפטרה בגיל 21 לאחר מחלה קשה • אליעזר היון האזין להספד של המשגיח שלמד עמו בישיבה - ויצא עם מסקנה
ידענו שניתן להפנות אליו כל שאלה בהלכה בשל בקיאותו העצומה ב’משנה ברורה’, וקבוצות קבוצות צעירים היו מתאספים סביבו בכל שבוע לשמוע אמרות מוסר וחכמה, בהן היה מציב באזמל דק, ובהומור מצויין מראה מלוטשת מול השומעים.
גם אני באופן אישי, מצאתי את עצמי מתייעץ איתו באחד מימי הכיפורים הקשים, נפשית, שעברתי.
זו הסיבה, שלא התפלאנו שיום לאחר חתונתו, התייצב טוביה בתפילת שחרית בשעה 7:00, כשמיד אחר כך חזר לכלתו.
מכאן גם לא הופתענו מעמידתו מעוררת ההשתאות כשאותה כלה היתה מעורבת בתאונת דרכים ופרפרה במשך שבועות בין החיים למוות, עד שהבריאה.
אפילו לא תמהנו לראותו כמות שהוא, כאשר לפני מספר חודשים איבד את אותה אשת נעוריו ממחלה קשה וכשהיא במיטב שנותיה.
אבל כן השתאינו לשמוע אותו ביום חמישי, כשהוא עומד מעל גופת בתו בת ה-21 שנפטרה כעבור שבוע של מחלה – ומודה לבוראו.
מודה על השנים שבהן קיבל את הילדה ומבהיר כמה טוב לה עכשיו, כשהיא ליד אמא וליד ‘אבא המתוק’.
הקריאה של הטקסט של האיש, שוב ושוב הובילה אותי למסקנה: אי אפשר להמציא דבר כזה. אי אפשר להנפיק טקסט כזה אם הוא לא מגיע ממקום מאד עמוק ומאד מאמין בתוכך.
פשוט בלתי אפשרי.
הרב טוביה לא היה מנותק מהכאב. הוא תיאר את הסבל שעוברים בני המשפחה, אבל הוא גם הוציא את המשפטים הבאים:
“אבא היקר, אמרתי לה כל הזמן, איזה מאושר יהיה מי שיזכה בך. בורא עולם, אתה מאושר! אתה זכית בה! אתה מאושר! אני נותן לך אותה עם כל הלב. איך אתה שמח. כל החיים שלנו שלך. כל החיים שלנו זה כלום, רק לשמח אותך. תודה שנתת לנו לשמח אותך. כזו צדקנית, כזו טהורה.
“את תעלי לשמים עכשיו, את תפגשי את אמא היקרה בשמים, איזה כיף לך, את קרובה למלך! את רואה את המלך המתוק! כמה טוב לך!
“אבא היקר, יש לי בקשה אחת. אבא, יש לי בקשה מעומק הלב, אבא אני מתחנן: יש לי רק בקשה אחת, אבא בבקשה תקיים אותה. אבא! אין מי שיגיד קדיש. אבא, תגיד אתה את הקדיש!”
נשלח ב-4/1/2021 23:52
בשם_העם כתב:
גם אברהם אבינו סבל כנראה מאטימות רגשית וחוסר אנושיות, אחרת כיצד הלך בשמחה לעקוד את בנו ועוד הצטער כשהקב"ה מנע זאת ממנו? התופעה של הרב טוביה פולק היא מעבר להשגות שלנו, מעבר לפסיכולוגיה ומעבר לתכונות אנוש. הוא אכן לא נורמלי יחסית אלינו, אנשים קטנים.
אצל אברהם אבינו היה דבר מאד מעניין, והוא מה שאנו אומרים בסליחות, מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו.
היכן הוא התפלל?
בראשונים בתענית כתוב שיחד עם השמחה לעשות רצון קונו, וכל עוד וזה היה הציווי הוא שמח והשתוקק לקיים הציווי, ואין זה סותר לתפלה שלו, כי הוא גם היה אבא.
הרב פולק, הזכיר בהספד כמה שזה צער גדול, שזה בשר מבשרו ועצם מעצמיו, ועל כל זה, כן, הוא חזק ומחוזק יותר מאיתנו, הוא מרומם, הוא שייך שם למעלה...
נשלח ב-5/1/2021 14:13
בספר "יסודי הדעת" (המחבר היה משגיח בישיבת לומז'ה ותלמידו של הסבא מקלם) מבאר שזהו עומק כוונת התורה קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וכו' שלא יעלה על דעתו לעקור את האהבה האנושית לבנו מחמת הציווי אלא יעשה הכול בחמלה ובאהבה.
תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 05/01/2021 14:13:14
נשלח ב-10/1/2021 13:22
תודה ג'ינג'י , לא יכולתי לכתוב את זה יותר טוב.
נשלח ב-11/1/2021 17:55
חריף_ומקשה כתב:
צר לי, אבל קולו של האב לא נשבר מבכי אפילו פעם אחת במהלך ההספד. אפילו לא קצת. להיפך, קולו רעם ושאג בעוד כולם מסביב מתפרקים בזעקות בכי קורעות לב. זה כבר מראה על אטימות רגשית. חוסר אנושיות. כהות חושים. עקמימות המוחין. אתה מספיד עכשיו את הבת שלך, אתה לא בשיעור מחשבה לאברכים בליל שישי.. התורה לא מצווה אותנו להיות ערלי לב. מותר ואף רצוי לבכות בלוויה של הבת שלך. לכל זמן ועת. עת לבכות ולהספיד. ועת להודות לה'.
יש אנשים שדמעתם מצויה יותר, ויש אנשים שגם כשהם משכלים ילד הם לא בוכים, לא כל אחד, בפרט בגילאים המאוחרים יותר, פותח את רגשותיו
אני בטוח שמחצית מן הקהל לפחות לא בכה עם דמעות, כי ככה זה, הרבה מתאפקים ולא מחצינים את הרגשות למרות הכאב הרב
לשונך החריפה על אדם העומד לפני מיטת בתו הבכורה, הינה דוחה במיוחד והיא מצביעה יותר על האיש שאתה קיבלת פה מראה לפרצוף וכדאי מאוד שתחשוב על איך אתה מטפל בעידון המידות שלך
אגב, קינחת ב"עת לבכות ועת להודות" אז המשנה סותרת את דבריך, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
נשלח ב-12/1/2021 00:27
מי שהיה בבית האבלים, ראה את האיש, ושמע אותו מדבר, זה תופעה פלאית ממש, אני לא חושב שקל למצוא עובד ברמה כזו אפי' בחצרות החסידים, בטח לא במחוזות אלו, בסה'כ האיש בוגר עטרת, וגדל בבית של עסקן ושועל פוליטי.
נשלח ב-19/1/2021 00:28
חיה רבקה פולק, חרדית בת 35 משכונת רמת אשכול בירושלים, שנדבקה ב'קורונה' ונמצאת במצב אנוש, הועברה הערב (שני) לבית החולים בילינסון, שם נלחמים על חייה וחיי התינוק.
מדובר על כלתו של הרב יהושע פולק ורעייתו של הרב יחיאל פולק - שהוא אחיו של הגאון רבי טובה פולק, שלפני שבועיים ביתו נפטרה - עשרה חדשים אחרי אמה.
גם אברהם אבינו סבל כנראה מאטימות רגשית וחוסר אנושיות, אחרת כיצד הלך בשמחה לעקוד את בנו ועוד הצטער כשהקב"ה מנע זאת ממנו? התופעה של הרב טוביה פולק היא מעבר להשגות שלנו, מעבר לפסיכולוגיה ומעבר לתכונות אנוש. הוא אכן לא נורמלי יחסית אלינו, אנשים קטנים.
באמונה ובגבורה: ההספד של ראש הכולל ששיכל את רעייתו ובנותיו
הגאון רבי דב גלושטיין ראש כולל 'נחלת משה' באופקים ספד לרעייתו שושנה רייזל ע"ה ובנותיו חיה שרה וחנה ע"ה שנהרגו בתאונה המחרידה ב'רב שפע' בליל שישי והצדיק עליו את הדין בהשתאות מפליאה.
כה אמר המספיד: "מה שאנחנו עכשיו בוכים, כי אנחנו חשבנו שהיה צריך להיות יותר, היה לנו פשוט טעות. לא היה צריך להיות יותר. קיבלנו את אימא לפרק זמן קצוב. לא היה צריך להיות יותר מזה. קיבלנו את שרה לפרק זמן קצוב. לא היה צריך להיות יותר מזה."
מן ראוי לציין שהמספיד הקדים באומרו "נוהגים שלא להספיד היום".
למיטב ידיעתי, בספרי הפוסקים האחרונים לא הביאו להלכה שאסור להספיד בט"ו באב, אבל יש מחמירים באופן כללי שלא להספיד בימים שאין אומרים בהן תחנון. וכנראה שהמספיד דנן נוהג להחמיר. וכנראה שלכן לא נשא הספד, אלא שיעור מוסר והתעוררות. ולכן דיבר בקול יציב נטול נימה של צער כאילו מוסר שיעור מחשבה ב"בית המוסר" בעוד כולם מסביב מתפרקים מבכי. רק לקראת הסוף נפלט בכי קטן והוא השתלט עליו מיד.
מקווה שהציבור שמו לב לפרט ההלכתי הזה ולא ילמדו מכך שאסור להפגין צער ולבכות בהספדים.
חוששני שיהיו חקיינים שלא ישימו לב לעניין ההלכתי שהיה פה עם ההספד,
ורק ילמדו מזה עיוות מוחלט של מהות ההספד והאבלות. ומי יודע, אולי בעתיד זה יהיה מיינסטרים. מי שיעז להפגין צער ולבכות בהספד כמו פעם, כפי דרך היהדות מדורי דורות, זה כבר יהיה ספאסנישט, לא ראוי, א בעלבאת.. יגידו שחסר לו באמונה ..
נשלח ב-13/8/2022 23:37
לדעתי הוא לקח משהו... אין מצב שאיש שאיבד את אשת נעוריו ושתיים מבנותיו הקטנות ידבר בכזו יובש... אני לא מכירה אותו ולא את אשתו ולא את בנותיו ומיררתי בבכי. חושבת שזה הסבר פשוט והגיוני, בלי להיכנס לפלפולים הלכתיים ואמוניים. אני חושבת שכל אדם במצבו צריך לקחת משהו לפני שעמד לדבר....
