החילונים משלמים מחיר גם בבתי החולים
רם פרומן וגיא חושן
24.01.2021| עודכן ב: 15:43
האסימון נפל לי לאחר שיחה עם מטופל חולה קורונה, המאושפז במחלקה שלי (של ד"ר חושן) בבית החולים איכילוב. גבר כבן 50 מרמת בית שמש, שהאשפוז בבית החולים היה הפעם הראשונה בחייו שביקר בתל אביב. במקרה אחר הגיע אמבולנס מעיר חרדית, שהסתבך ברחובות תל אביב, נסע נגד התנועה, לא ידע מימינו ומשמאלו. כל זה היה זר לו לחלוטין.
רבות דובר על שיעור התחלואה הגבוה בקרב הציבור החרדי בחודש האחרון. לפני כשבוע התפרסם הנתון ולפיו, בזמן ששיעור הנבדקים החיוביים בתל אביב היה 4%, שיעור החיוביים בביתר עילית היה 29%. רוב הכותבים מציינים, בצדק, את המחיר הכלכלי הכבד שהחברה החילונית משלמת בשל הסגר הנכפה עליה בעקבות התחלואה במגזר החרדי. אך מדברים פחות על הנזק בזמינות מערכת הבריאות שנוצר בשל הנתונים הללו.
בניגוד לטענות, ולפיהן הגיל הצעיר של הציבור החרדי גורם לתחלואה קלה במגזר, החלק היחסי של מאושפזי הקורונה החרדים בבתי החולים גבוה במידה ניכרת מחלקם היחסי באוכלוסייה. מתוך כך נוצר עומס בלתי סביר על בתי החולים באזור ירושלים, והם אינם מצליחים לשרת את החולים הרבים בסביבתם. לעומת זאת, מספר המאושפזים בעיר כמו תל אביב נמוך יחסית.
המשמעות היא שהחולים מופנים כיום לגוש דן. חולה באזור ירושלים שיזמין היום את מד"א יופנה אוטומטית לבתי החולים איכילוב או לתל השומר. בתי החולים בירושלים לא יוצעו לו אפילו בתור אופציה. התוצאה היא שבאיכילוב, בית חולים עירוני במרכז תל אביב, לפעמים יותר מ–40% מהחולים המאושפזים במחלקות הקורונה בו באו מירושלים וסביבתה: ביתר עילית, מודיעין עילית, רמת בית שמש, נווה יעקב ועוד.
במקום לחשוב איך להכפיף את החרדים לחוקי המדינה, הגיע הזמן לחשוב באומץ על השאלה כיצד מתנתקים מהשיתוף הזה, שכבר אינו מחזיק מים
חשוב להבהיר: יש לזה מחיר. מחלקות פנימיות ששירתו את תושבי תל אביב וסביבתה נהפכות למחלקות קורונה, וכך נוצר עומס רב ביתר המחלקות הפנימיות. בתוך כך צוותים ממחלקות אחרות בבית החולים הוסטו למחלקת קורונה. כלומר המגפה המשתוללת בציבור החרדי גובה מהציבור החילוני לא רק מחיר כלכלי, אלא גם מצמצמת את יכולת מערכת הבריאות לתת לו שירותים מיטביים.
התופעה הזאת מקוממת בעיקר בשל הפער הבלתי נתפש בין שתי האוכלוסיות בציות להוראות הסגר ובקיומן. יש יחס ישיר בין המקומות שיש בהם התקהלויות אסורות ושמוסדות לימוד נפתחים בהם ובין ריכוזי התחלואה. החרדים פועלים על פי קודים אחרים: התפילה ולימוד התורה קודמים לבריאות, לערבות הדדית ולאחריות חברתית. כבר למדנו שלשיטתם, סגירת מוסדות לימוד או דחיית חתונות — פעולות המעוררות את חרון אפו של אלוהים — גורמות להידבקות גדולה יותר מהתקהלויות ומהעברת נגיפים מאדם לאדם.
לו היו ההשפעות מוגבלות רק לתחומם, אולי היה אפשר לתת להם לפעול על פי סדרי עדיפויות ואמונות כאלה. אלא שלמעשיהם יש השפעה ישירה גם על הציבור החילוני, הן כלכלית והן בריאותית.
השוני בין המגזרים אינו מסתכם בשוני בסדרי העדיפויות. מדובר באוכלוסיות שנבדלות בחוקים, בסטנדרטים, בערכים ובתפישת העולם. אמנם החולה שב–50 שנותיו לא היה אפילו פעם אחת בתל אביב, ונהג האמבולנס שמרכז תל אביב הוא טריטוריה זרה מבחינתו, הם שניהם מקרים אנקדוטליים — אך הם מסמלים את הפער בין האוכלוסיות. הניתוק והזרות בין העולמות הם מוחלטים. חוץ מהשפה אין שום דבר משותף לקבוצות הללו.
זה אחד הלקחים ממגפת הקורונה. חיים כאן מגזרים שכבר אין כל קשר ביניהם. למרבית החילונים קשה לקבל זאת, אך מכל בחינה הם והחרדים חיים במדינות אחרות. הממשלה, אף שיש בה נציגים מהמגזר החרדי, ואולי מהסיבה הזאת, מצליחה לכפות את רצונה על החילונים אך לא על החרדים. האוטונומיה החרדית כבר קמה כאן, ואגב, היא קמה לפני ימי בנימין נתניהו. נתניהו רק חיזק את מעמד האוטונומיה, וסביר להניח שגדעון סער או נפתלי בנט יטפחו אותה בה במידה, אם זה מה שיעניק להם את ראשות הממשלה.
בעקבות משבר הקורונה השתכנעו חילונים רבים שקיימת אוטונומיה חרדית, אך מסקנתם היא שצריך לשוב ולהשית עליה את שלטון המדינה. אנו תוהים אם מדובר באופציה מעשית, שכן להערכתנו חוקי המשחק השתנו. כדי להשליט את המדינה על האוטונומיה החרדית יהיה צורך בשלטון ארוך שנים של ממשלה, שלא יהיו בה לא מפלגות חרדיות ולא מפלגות שפוזלות לעברן — משימה דמיונית כמעט במציאות הפוליטית הקיימת. וגם אז לא יהיה פשוט לשנות מן היסוד חברה, שחיים בה כ–1.5 מיליון נפש.
ייתכן שהפתרון צריך להיות ההפך הגמור: במקום לחשוב איך להכפיף אותם לחוקי המדינה, הגיע הזמן לחשוב באומץ על השאלה כיצד מתנתקים מהשיתוף הזה, שכבר אינו מחזיק מים.
ד"ר חושן הוא מנהל מחלקת קורונה ומנהל רפואי של מתחמי הקורונה בבית החולים איכילוב, ד"ר פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני ומחבר הספר "הדרך החילונית"
נשלח מהאנדרואיד שלי
