| נשלח ב-26/1/2021 11:57 |
|
| |
יצי מקרית ספר "חיינו פה בלעדיכם יופי"
אז אמרתי שאכתוב על הסדרה של שרקי, הנה זה בא. ראשית הקדמה והתנצלות, אני לא חוקר של החברה החרדית, כל מה שאכתוב הוא על בסיס התרשמות אישית וההיכרות שלי בלבד, אין לראות בדברים שאכתוב (כמו גם בכתבה של שעה) מחקר מבוסס ומעמיק, אלא נטו התרשמות אישית והגיגים שעלו לי בעקבות הצפייה. אני חושב שרוב השיח באינטרנטים בעקבות הכתבה היה על יצי. אברך סטנדרטי מקרית ספר, המיינסטרים של המיינסטרים של הציבור החרדי-ליטאי. ולא סתם, יצי בהחלט סיפק כמה אמירות שנויות במחלוקת. אני לא מכיר את יצי אישית, אבל אני בהחלט מכיר "יצים". אלו היו רוב השכנים שלי עד לפני שנתיים, אלה היו חברים שלי בישיבה, הם עדיין חלק מהאנשים איתם התפללתי בבית הכנסת (משהו שכבר כמעט ולא קרה בשנה האחרונה). כשהכתבה מתחילה יצי עושה רושם של אדם נעים מאוד, נראה שהוא אדם מקסים סך הכל שמנסה לתמרן בין מטלות החיים, האידאלים והתשוקות, ממש כמו רובנו. אבל יש משהו שאני ממש שמתי לב אליו ואני לא בטוח שעבר לרוב הצופים. רוב הזמן כשיצי מדבר, הוא לא מדבר - הוא מדברר. הוא מנהל דו-שיח עם בן שיח דמיוני. הוא עונה לשאלות שלא נשאלו, כי הוא חושב שהוא צריך לענות עליהם. יצי עושה מה שכל חרדי עושה במפגש עם העולם החילוני, הוא הופך להיות הדובר. ושם בדיוק הקטעים הלא נעימים של השיחה איתו. כי כשיצי מדבר על להכין אסאדו באמצע שבוע, הוא חוזר להיות יצי. כשהוא מדבר על התשוקה שלו לגיטרה, הוא חוזר להיות יצי. אבל כשהוא מדבר על להישאר ללמוד בכולל מול לצאת לעבוד - הוא הופך להיות הדובר. ומה שיצי לא מבין, זה שהשפה של המשגיח בישיבה, היא לא השפה של המראיין, והיא ודאי לא השפה של הצופה. כשיצי מדבר על כך שהוא חושש לצאת לעבוד, לצופה החילוני זו נשמעת התרסה, חוצפה ממש. "מי אתה בכלל, שתשב ותלמד בכולל על חשבון משלם המיסים?!". אבל יצי בכלל לא עונה לשאלת הצופה, יצי עונה לעצמו. כשהוא שואל את עצמו אם להמשיך לחיות מ1600 בחודש כאברך ולהגשים את האידאל, אבל לחיות חיי דחק ועוני וויתור - או לוותר לעצמו על חובת הלימוד ועל האידאל, ולעבוד כמו איזה פריווילג שיכול להרשות לעצמו משכורת גבוהה על חשבון לימוד התורה. כן, זה איך שחווה את זה אברך ממוצע. הוא לא חושב על הלימוד כפריווילגיה ועל העבודה כחובה, אלא בדיוק להיפך. מבחינתו אני בחרתי בדרך הקלה, אני מרוויח משכורת יפה וחי בבית מרווח ורק קובע עיתים לתורה, אבל הוא בחר בדרך הקשה, הוא חי חיי עוני כדי להגשים את האידאל של "בית של תורה". יצי לא חושב כמה זה עולה למשלם המיסים, ה800 שקל שהוא מקבל ממשרד הדתות נראים לו זעומים ביחס למשכורות התלת ספרתיות של הציבור הכללי. ופה אולי נעוצה הבעיה האמיתית של הציבור החרדי. האברך הממוצע לא חושב כאזרח במדינה. הוא חושב על עצמו כמרטיר. הוא רואה כמה הוא מקריב למען המטרה, אבל אין לו מושג, באמת שאין לו, כמה כל האחרים מקריבים בשבילה. זו תפיסה מאוד גלותית, שמתכתבת ישירות עם הפעם הבאה שבה יצי הופך להיות המשגיח שלו ולא הוא. הפעם בה הצלם מרגיש שיצי מתנשא עליו. יצי עונה לו תשובה שאני בכלל לא בטוח שיצי מאמין בה. "אנחנו היינו פה קודם", הוא אומר. "רק אל תפריעו לנו". התפיסה האברכית הקלאסית, היא שהאברך סך הכל רוצה לשבת וללמוד, ורק צריכים לא להפריע לו. מה זה הפרעה אתם שואלים? הפרעה זה ארנונה, הפרעה זה מס הכנסה, הפרעה זה חובות לביטוח לאומי. הוא הרי מקריב פה כל כך הרבה, הוא הרי מוותר על כל מנעמי החיים כדי לשבת וללמוד, הוא היה יכול לצאת לעבוד ולהרוויח מלא כסף, במקום זאת הוא "ממית את עצמו באוהלה של תורה". אז איך אתם בכלל באים ומבקשים ממנו עוד כסף? כשמבינים את זה הרבה פרדוקסים נפתרים. הציבור החרדי הוא ציבור שחרט על דגלו עזרה. עזרה לכולם. בחיים לא שמעתי שארגון חסד חרדי סירב לבקשת עזרה של חילוני. להיפך, החרדים אוהבים להתגאות בסיפורי חסד על חרדים שעזרו לחילונים או לערבים. אלו הסיפורים שמופיעים בגיליונות פרשת השבוע שמחולקים בכל בית כנסת. איך התדמית הזאת מסתדרת עם תדמית הנצלן שחי על חשבון החילונים? התשובה פשוטה, זה לא. החרדי הממוצע לא רואה בעצמו נצלן, הוא לרגע לא חושב שהוא חי על חשבון החילוני. הוא באמת לא יודע איך זה עובד. מבחינתו הוא מקריב בשביל האידאל והחילוני נהנה מחיי רווחה. רק כשמבינים את זה יכולים להבין למה החרדים מתייחסים לניסיונות לשנות אותם כאל ניסיונות להכחיד אותם. מבחינתם, כשאיר לפיד מבקש מהם להתגייס או להשתתף יותר בשוק העבודה, הוא לא מבקש מהם לתת חלק שווה, הוא מבקש מהם להחריב את עולם התורה ולהמיר את חיי הנצח בהבל גשמי וזמני. אז מה כן? התשובה האמיתית תבוא רק מבפנים, יותר חרדים בכנסת שלא במפלגות חרדיות למשל, יותר ממחי"ם, יותר ישיבות תיכוניות חרדיות, יותר מסלולים מותאמי חרדים בצבא. יותר תמיכה באנשים כמו בצלאל כהן ודומיו. הדברים האלה יכולים מאוד לעצבן את החילוני הממוצע, תאמינו לי אני מבין את זה, אבל זו הדרך היחידה להרחיב את הקצוות ולקרב את המיינסטרים החרדי לציבור הכללי, החילוני. לא לקרב במטרה לשנות, אלא במטרה ליצור ערוצי תקשורת, כדי שהמיינסטרים החרדי יתחיל להרגיש כמו אזרח במדינת ישראל. אחרת, אנחנו דנים את עצמנו למלחמה שלא תסתיים לעולם. גם אם תיווצר קונסטלציה פוליטית שבה יהיה אפשר לשלול את כל קצבאות משרד הדתות לאברכים, ותהיה הגבלה על קצבאות ילדים, התוצאה לא תהיה שינוי - אלא הקצנה. עלינו לפעול לשילוב, ולקידום של חרדים לתפקידי מפתח במדינת ישראל, כדי לפעול למצב בו הציבור החרדי ירגיש אזרח במדינתו. האם זה אפשרי? אני מאמין שכן. האם זה יהיה קל? בטוח שלא. אוראל ציון https://www.facebook.com/orel.zion
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 12:28 |
|
| |
ברוב התתי''ם של מוסדות החינוך העצמאי ובכלל, לא מלמדים לימודי ליב''ה בסיסים, ובעצם מנתבים את הבוגרים לישיבה קטנה, גדולה, כולל. יש פה עדריות מוכוונת, למרות שברור שלא כולם מתאימים לחיי אברכות ומטבע הדברים חלק מיושבי הכוללים שלא מסוגלים להמשיך לחיות בצורה כזו יוצאים בסופו של דבר אבל לעבודות דחק שלא דורשים השכלה שמשכורתם נמוכה יחסית. במקום להילחם במוסדות הממ''ח, נראה שצריך שיאפשרו את לימודי הבסיס במוסדות הפרטיים והחנהע''צ. אפשר להסביר את הילדים את חשיבות הלימודים הללו מבלי לגרוע בערך לימוד התורה וערך לומדי התורה בכוללים. לצערי קשה לראות את המצב הנכחי משתנה בעתיד הקרוב, כל הורה צריך לחשוב על פיתרון שיתאים לו. המציאות כרגע שבהרבה מהמ''ח יש תלמידים חלשים יותר (גם רוחנית) שבית הספר לא מהסס לקבל רבים מהם כדי למלא את שורותיו והרמה שם לא גבוהה דייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 14:24 |
|
| |
השאלה גם כמה החילוני הממוצע מקבל תמורה כספית מהמדינה מול מה שנותן ואת זה להשוות מול כמה המדינה נותנת לאברך מול כמה שמקבלת ממנו. שאלה מאוד מאוד מסובכת כי היא מורכבת מהרבה מאוד גורמים כמו תקצוב החינוך .אחוז הפשע אחוז המיסים ועוד הרבה דברים. נכון הוא שאם כולם היו אברכים נראה שהיה קשה כלכלית לקיים כאן מדינה ללא ניסים. זו גם שאלה פילוסופית לדעתי ולא רק טכנית של מאקרו ומיקרו של מבוא לכלכלה. השקעה בתרבות למשל היא ודאי לא כלכלית ובכל זאת מבינים שגם בהפסד כלכלי צריך תיאטרון וקונצרטים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 16:21 |
|
| |
פרוגרמי
| שחור_כתום כתב: |  | אז אמרתי שאכתוב על הסדרה של שרקי, הנה זה בא. ראשית הקדמה והתנצלות, אני לא חוקר של החברה החרדית, כל מה שאכתוב הוא על בסיס התרשמות אישית וההיכרות שלי בלבד, אין לראות בדברים שאכתוב (כמו גם בכתבה של שעה) מחקר מבוסס ומעמיק, אלא נטו התרשמות אישית והגיגים שעלו לי בעקבות הצפייה. אני חושב שרוב השיח באינטרנטים בעקבות הכתבה היה על יצי. אברך סטנדרטי מקרית ספר, המיינסטרים של המיינסטרים של הציבור החרדי-ליטאי. ולא סתם, יצי בהחלט סיפק כמה אמירות שנויות במחלוקת. אני לא מכיר את יצי אישית, אבל אני בהחלט מכיר "יצים". אלו היו רוב השכנים שלי עד לפני שנתיים, אלה היו חברים שלי בישיבה, הם עדיין חלק מהאנשים איתם התפללתי בבית הכנסת (משהו שכבר כמעט ולא קרה בשנה האחרונה). כשהכתבה מתחילה יצי עושה רושם של אדם נעים מאוד, נראה שהוא אדם מקסים סך הכל שמנסה לתמרן בין מטלות החיים, האידאלים והתשוקות, ממש כמו רובנו. אבל יש משהו שאני ממש שמתי לב אליו ואני לא בטוח שעבר לרוב הצופים. רוב הזמן כשיצי מדבר, הוא לא מדבר - הוא מדברר. הוא מנהל דו-שיח עם בן שיח דמיוני. הוא עונה לשאלות שלא נשאלו, כי הוא חושב שהוא צריך לענות עליהם. יצי עושה מה שכל חרדי עושה במפגש עם העולם החילוני, הוא הופך להיות הדובר. ושם בדיוק הקטעים הלא נעימים של השיחה איתו. כי כשיצי מדבר על להכין אסאדו באמצע שבוע, הוא חוזר להיות יצי. כשהוא מדבר על התשוקה שלו לגיטרה, הוא חוזר להיות יצי. אבל כשהוא מדבר על להישאר ללמוד בכולל מול לצאת לעבוד - הוא הופך להיות הדובר. ומה שיצי לא מבין, זה שהשפה של המשגיח בישיבה, היא לא השפה של המראיין, והיא ודאי לא השפה של הצופה. כשיצי מדבר על כך שהוא חושש לצאת לעבוד, לצופה החילוני זו נשמעת התרסה, חוצפה ממש. "מי אתה בכלל, שתשב ותלמד בכולל על חשבון משלם המיסים?!". אבל יצי בכלל לא עונה לשאלת הצופה, יצי עונה לעצמו. כשהוא שואל את עצמו אם להמשיך לחיות מ1600 בחודש כאברך ולהגשים את האידאל, אבל לחיות חיי דחק ועוני וויתור - או לוותר לעצמו על חובת הלימוד ועל האידאל, ולעבוד כמו איזה פריווילג שיכול להרשות לעצמו משכורת גבוהה על חשבון לימוד התורה. כן, זה איך שחווה את זה אברך ממוצע. הוא לא חושב על הלימוד כפריווילגיה ועל העבודה כחובה, אלא בדיוק להיפך. מבחינתו אני בחרתי בדרך הקלה, אני מרוויח משכורת יפה וחי בבית מרווח ורק קובע עיתים לתורה, אבל הוא בחר בדרך הקשה, הוא חי חיי עוני כדי להגשים את האידאל של "בית של תורה". יצי לא חושב כמה זה עולה למשלם המיסים, ה800 שקל שהוא מקבל ממשרד הדתות נראים לו זעומים ביחס למשכורות התלת ספרתיות של הציבור הכללי. ופה אולי נעוצה הבעיה האמיתית של הציבור החרדי. האברך הממוצע לא חושב כאזרח במדינה. הוא חושב על עצמו כמרטיר. הוא רואה כמה הוא מקריב למען המטרה, אבל אין לו מושג, באמת שאין לו, כמה כל האחרים מקריבים בשבילה. זו תפיסה מאוד גלותית, שמתכתבת ישירות עם הפעם הבאה שבה יצי הופך להיות המשגיח שלו ולא הוא. הפעם בה הצלם מרגיש שיצי מתנשא עליו. יצי עונה לו תשובה שאני בכלל לא בטוח שיצי מאמין בה. "אנחנו היינו פה קודם", הוא אומר. "רק אל תפריעו לנו". התפיסה האברכית הקלאסית, היא שהאברך סך הכל רוצה לשבת וללמוד, ורק צריכים לא להפריע לו. מה זה הפרעה אתם שואלים? הפרעה זה ארנונה, הפרעה זה מס הכנסה, הפרעה זה חובות לביטוח לאומי. הוא הרי מקריב פה כל כך הרבה, הוא הרי מוותר על כל מנעמי החיים כדי לשבת וללמוד, הוא היה יכול לצאת לעבוד ולהרוויח מלא כסף, במקום זאת הוא "ממית את עצמו באוהלה של תורה". אז איך אתם בכלל באים ומבקשים ממנו עוד כסף? כשמבינים את זה הרבה פרדוקסים נפתרים. הציבור החרדי הוא ציבור שחרט על דגלו עזרה. עזרה לכולם. בחיים לא שמעתי שארגון חסד חרדי סירב לבקשת עזרה של חילוני. להיפך, החרדים אוהבים להתגאות בסיפורי חסד על חרדים שעזרו לחילונים או לערבים. אלו הסיפורים שמופיעים בגיליונות פרשת השבוע שמחולקים בכל בית כנסת. איך התדמית הזאת מסתדרת עם תדמית הנצלן שחי על חשבון החילונים? התשובה פשוטה, זה לא. החרדי הממוצע לא רואה בעצמו נצלן, הוא לרגע לא חושב שהוא חי על חשבון החילוני. הוא באמת לא יודע איך זה עובד. מבחינתו הוא מקריב בשביל האידאל והחילוני נהנה מחיי רווחה. רק כשמבינים את זה יכולים להבין למה החרדים מתייחסים לניסיונות לשנות אותם כאל ניסיונות להכחיד אותם. מבחינתם, כשאיר לפיד מבקש מהם להתגייס או להשתתף יותר בשוק העבודה, הוא לא מבקש מהם לתת חלק שווה, הוא מבקש מהם להחריב את עולם התורה ולהמיר את חיי הנצח בהבל גשמי וזמני. אז מה כן? התשובה האמיתית תבוא רק מבפנים, יותר חרדים בכנסת שלא במפלגות חרדיות למשל, יותר ממחי"ם, יותר ישיבות תיכוניות חרדיות, יותר מסלולים מותאמי חרדים בצבא. יותר תמיכה באנשים כמו בצלאל כהן ודומיו. הדברים האלה יכולים מאוד לעצבן את החילוני הממוצע, תאמינו לי אני מבין את זה, אבל זו הדרך היחידה להרחיב את הקצוות ולקרב את המיינסטרים החרדי לציבור הכללי, החילוני. לא לקרב במטרה לשנות, אלא במטרה ליצור ערוצי תקשורת, כדי שהמיינסטרים החרדי יתחיל להרגיש כמו אזרח במדינת ישראל. אחרת, אנחנו דנים את עצמנו למלחמה שלא תסתיים לעולם. גם אם תיווצר קונסטלציה פוליטית שבה יהיה אפשר לשלול את כל קצבאות משרד הדתות לאברכים, ותהיה הגבלה על קצבאות ילדים, התוצאה לא תהיה שינוי - אלא הקצנה. עלינו לפעול לשילוב, ולקידום של חרדים לתפקידי מפתח במדינת ישראל, כדי לפעול למצב בו הציבור החרדי ירגיש אזרח במדינתו. האם זה אפשרי? אני מאמין שכן. האם זה יהיה קל? בטוח שלא. אוראל ציון https://www.facebook.com/orel.zion |
|
האדון הכותב עושה אותו דבר בדיוק מדברר את עצמו ואת הנחות היסוד שלו קוראיו החרדיים לא מבינים מה הוא רוצה ולמה הוא לא עונה לשאלות המשפט: "החרדי הממוצע לא רואה בעצמו נצלן", יוצא מהנחה שחרדי הוא נצלן במהותו, אלא שחרדי ממוצע, מרוב טמטום לא רואה את זה, והשאלה היא רק למה הוא לא רואה וכו'
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 16:41 |
|
| |
מבין דבריהם של דוברים ופוליטיקאים שונים מהמגזר החילוני, לא נראה שהשאיפה שלהם, שנישאר חרדים במלוא המובן, ורק נישא בנטל הגשמי של הספינה הארצישראלית. הם באמת רוצים לשנות אותנו. אכן להכחידנו.
אם הם יידעו ברור, שאנחנו נשארים כמו שאנחנו, עם ריבוי הילודה כמו שהורגלנו - הם כנראה יעדיפו על באמת להשאיר אותנו עניים, ולא משפיעים, כמו שאנחנו עד היום.
אז בסופו של דבר זו מלחמת אמונות ודעות. ולא מלחמת שוויון בנטל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 17:26 |
|
| |
| יוחנןש כתב: |  | מבין דבריהם של דוברים ופוליטיקאים שונים מהמגזר החילוני, לא נראה שהשאיפה שלהם, שנישאר חרדים במלוא המובן, ורק נישא בנטל הגשמי של הספינה הארצישראלית. הם באמת רוצים לשנות אותנו. אכן להכחידנו.
אם הם יידעו ברור, שאנחנו נשארים כמו שאנחנו, עם ריבוי הילודה כמו שהורגלנו - הם כנראה יעדיפו על באמת להשאיר אותנו עניים, ולא משפיעים, כמו שאנחנו עד היום.
אז בסופו של דבר זו מלחמת אמונות ודעות. ולא מלחמת שוויון בנטל. |
|
מה אכפת לנו מה החילונים רוצים? אנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו. אורח החיים החרדי כפי שהוא כיום אינו בר קיום וימיט עלינו אסון נורא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 17:35 |
|
| |
יצי אמר מפורש שאת האמירה שלו חילוני לא אמור להבין בגלל המקום השונה שבו הוא נמצא ביחס לחרדי והדבר אכן בעייתי מאוד,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 17:50 |
|
| |
| שחור_כתום כתב: |  | כשיצי מדבר על כך שהוא חושש לצאת לעבוד, לצופה החילוני זו נשמעת התרסה, חוצפה ממש. "מי אתה בכלל, שתשב ותלמד בכולל על חשבון משלם המיסים?!".אבל יצי בכלל לא עונה לשאלת הצופה, יצי עונה לעצמו. כשהוא שואל את עצמו אם להמשיך לחיות מ1600 בחודש כאברך ולהגשים את האידאל, אבל לחיות חיי דחק ועוני וויתור - או לוותר לעצמו על חובת הלימוד ועל האידאל, ולעבוד כמו איזה פריווילג שיכול להרשות לעצמו משכורת גבוהה על חשבון לימוד התורה. כן, זה איך שחווה את זה אברך ממוצע. הוא לא חושב על הלימוד כפריווילגיה ועל העבודה כחובה, אלא בדיוק להיפך. מבחינתו אני בחרתי בדרך הקלה, אני מרוויח משכורת יפה וחי בבית מרווח ורק קובע עיתים לתורה, אבל הוא בחר בדרך הקשה, הוא חי חיי עוני כדי להגשים את האידאל של "בית של תורה". יצי לא חושב כמה זה עולה למשלם המיסים, ה800 שקל שהוא מקבל ממשרד הדתות נראים לו זעומים ביחס למשכורות התלת ספרתיות של הציבור הכללי. ופה אולי נעוצה הבעיה האמיתית של הציבור החרדי. האברך הממוצע לא חושב כאזרח במדינה. הוא חושב על עצמו כמרטיר. הוא רואה כמה הוא מקריב למען המטרה, אבל אין לו מושג, באמת שאין לו, כמה כל האחרים מקריבים בשבילה. אוראל ציון
|
|
ניתוח יפה ומעמיק, אבל אני ארצה להשוות בין אותו אברך בגילאי 20-30, לחילוני בגיל הזה, אם לא איכפת לך, יש הגיון בהשוואת הגילאים אז ככה בציבור החרדי, תלמיד ישיבה נישא בגילאי ה20, ואז הוא יושב בכולל מקסימום עד גיל 27-30, אז כשיש לו חמשה ילדים בלעה"ר רוב רובו של הציבור יוצא לעבודה, מבלי להתייחס לכך שהנשים יוצאות לעבוד מגיל 18, חלקם עוד לפני הנישואין בציבור החילוני, בגיל 22 יוצא החילוני מהצבא, יוצא לטיולים, ממשיך לימודים, ומתחיל לעבוד בגיל 27-30, זה המוצע החילוני, בינתים שוים דרכם של החילונים והחרדים, מלבד העובדה שזה רץ לגיהנום וזה לחיי העוה"ב וכו'..
השאלה הנשאלת, מי חי יותר על חשבון המדינה, החרדי או החילוני תחסכו את השאלה. השאלה היא יותר נכון, פי כמה חי החילוני על חשבון המדינה, אותו אברך המקבל 800 ש"ח, או החילוני הלומד באוניברסיטה ומקבל כמה אלפי ש"ח מידי חודש בתקציב ישיר לגמרי לאוניברסיטאות, חלקם לומדים אגב את תורת ההינדו והאיגפט..
שניהם יעבדו אחרי גילאי ה30, שניהם ישלמו מיסים, ההבדלים ביניהם הם, שהאברך יזיע כדי לקנות כמה דירות לילדים, כל אחת מהן תכניס למדינה 200-300 אלף ש"ח מיסים, החילוני יממן את עצמו, את שתי ילדיו ואת הכלב
ואז לבוא לקרוא כאן שהחילוני מממן את החרדי, כשמצביעים על הצעירים יושבי הכוללים..
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 18:22 |
|
| |
החילוני לא מממן את החרדי כי הוא חרדי אלא כי הוא עני. האמת שצריכה להיאמר היא שתקציבי הישיבות והמענקים הם טיפה בים במונחי תקציב המדינה. הכספים הקואליציוניים גם הם כסף קטן. הכמה מאות שקלים שאברך מקבל באופן ישיר הם כלא כלום, אפילו לא אחוז מתקציב המדינה. אז אם כך עולה השאלה האם בכלל החילוני מממן את החרדי? והתשובה היא שכן, אבל לא בתקציבים הישירים. אם נסתכל על הכנסות והוצאות המדינה במקרו נראה כי העשירונים העליונים משלמים את רוב המיסים ומקבלים מעט מאוד בחזרה, לעומת זאת העשירונים התחתונים משלמים מעט מאוד מיסים ומקבלים הרבה מאוד בחזרה. איך הם משלמים מיסים? אז העשירונים הגבוהים משלמים בעיקר מס ישיר, מס הכנסה ומס רווחי הון, לעומת זאת העשירונים התחתונים משלמים בעיקר מס עקיף, כלומר מע"מ. ואם למישהו יש דמיון שהדברים מתקזזים אז יש לו טעות מרה. ההיקף של המיסים העקיפים קטן מאוד בהשוואה להכנסות ממיסים ישירים. אז איפה הכסף אם כך? ובכן, קודם כל בחינוך, אמנם תלמיד חרדי מקבל פחות בהשוואה לילד חילוני, אבל חשוב לזכור כי מספר הילדים הממוצע הוא כפול ולכן עדיין מדובר בהוצאה גדולה מאוד. דבר שני הוא הבריאות, תשלום מס בריאות נעשה דרך תלוש השכר באופן יחסי להכנסה, כלומר מי שלא עובד כמעט ולא משלם. אבל עדיין זכאי לכל השירותים שכלולים בסל. הוא וכל הילדים. הלאה, מעונות היום, תשלום הוא דיפרנציאלי ותלוי בהכנסה, משפחה עם הכנסות נמוכות תשלם פחות אך עדיין תקבל את אותו השירות. רוצים עוד? הנחות בתשלומי מיסים כמו ארנונה תשלומי הורים ועוד ועוד כאשר ההנחה תלויה ברמת ההכנסות. כלומר האברך הממוצע שיושב ולומד ומקבל כאלפיים שקלים מהכולל ואשתו שעובדת מקבלת עוד שמונה אלף שקל אין באמת יכולת לכלכל את עצמם ו 6-7 ילדיהם ללא תמיכה מאוד משמעותית בבריאות בחינוך ושירותים עירוניים. את כל אלה הם מקבלים "בחינם" כזכות ככל האזרחים שחיים במדינה אבל בסופו של דבר הרוב שמממן את השירותים האלה לא יוכל להמשיך כך לאורך זמן. אז נכון שחרדים זכאים לשירותים האלה כמו כל האזרחים אבל וזה אבל גדול המערכות האלה תוכננו כך שמי שלא יכול לעבוד יוכל להיתמך ברשת הביטחון החברתית ולא לכאלה שיכולים לעבוד ובוחרים אחרת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 18:58 |
|
| |
לפי ההגיון הזה כל מעמד הביניים הוא נצלן כי רוב המסים באים מהעשירון העליון והוא מממן את מעמד הביניים הנצלן
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 19:35 |
|
| |
פרוגרמי - אני לא אוהב את החשיבה של נצלנות כי אין פה באמת נצלנות. יש אזרחים שחיים את חייהם ומקבלים זכויות שמגיעות להם. כולנו רוצים רשת ביטחון חברתית ולא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כל אדם לגורלו. מהצד השני גם צריך להגיד את האמת. בחירה מודעת של חלק משמעותי מהמדינה להסתמך על רשתות הביטחון האלה כאשר הם יכולים אחרת היא בעייתית וזה בלשון המעטה.
תחשוב שמחר מתקבלת החלטה כי אין שום השתתפות במעונות היום, ואין שום סבסוד של מסגרות לילדים מתחת לגיל 6. להרבה מאוד משפחות זו תהיה מכה כלכלית כואבת מאוד אבל רובן יתמודדו. לציבור החרדי לעומת זאת ה"גזירה" הזו תהיה בלתי נסבלת. להרבה משפחות המשמעות תהיה שרוב המשכורת תלך לתשלום על המסגרות לקטנים כדי שאמא תלך לעבוד. או שהאבא האברך יצטרך לטפל בילדים תוך כדי לימוד הסוגיא. אז אתה מבין איפה נמצא הכסף.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 20:25 |
|
| |
מדינת הרווחה המודרנית לוקחת מהאזרחים בין 40 ל-55 אחוז מהתוצר, זה המון - הרבה יותר ממה שההלכה דורשת או ממה שמישהו העלה על דעתו לפני 150 שנה היא מחזירה הטבות סוציאליות - בריאות, רווחה וחינוך, הבעיה הכלכלית העיקרית במצב הציבור החרדי היא לא ההטבות המיוחדות שהוא מקבל הן האמת טיפה בים אלא 1. אי השתתפותו בהכנסות 2. יחס התלות שלו - הילודה הגדולה גורמת להוצאות בריאות וחינוך ענקיות ההטבות לאברכי כוללים וכדומה משמעותיות רק במובן שהן מעודדות אי עבודה (כל זה שיקולים כלכליים בלבד, כמובן שאלו לא השיקולים היחידים)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2021 23:59 |
|
| |
| רפיק כתב: |  | החילוני לא מממן את החרדי כי הוא חרדי אלא כי הוא עני. האמת שצריכה להיאמר היא שתקציבי הישיבות והמענקים הם טיפה בים במונחי תקציב המדינה. הכספים הקואליציוניים גם הם כסף קטן. הכמה מאות שקלים שאברך מקבל באופן ישיר הם כלא כלום, אפילו לא אחוז מתקציב המדינה. אז אם כך עולה השאלה האם בכלל החילוני מממן את החרדי? והתשובה היא שכן, אבל לא בתקציבים הישירים. אם נסתכל על הכנסות והוצאות המדינה במקרו נראה כי העשירונים העליונים משלמים את רוב המיסים ומקבלים מעט מאוד בחזרה, לעומת זאת העשירונים התחתונים משלמים מעט מאוד מיסים ומקבלים הרבה מאוד בחזרה. איך הם משלמים מיסים? אז העשירונים הגבוהים משלמים בעיקר מס ישיר, מס הכנסה ומס רווחי הון, לעומת זאת העשירונים התחתונים משלמים בעיקר מס עקיף, כלומר מע"מ. ואם למישהו יש דמיון שהדברים מתקזזים אז יש לו טעות מרה. ההיקף של המיסים העקיפים קטן מאוד בהשוואה להכנסות ממיסים ישירים. אז איפה הכסף אם כך? ובכן, קודם כל בחינוך, אמנם תלמיד חרדי מקבל פחות בהשוואה לילד חילוני, אבל חשוב לזכור כי מספר הילדים הממוצע הוא כפול ולכן עדיין מדובר בהוצאה גדולה מאוד. דבר שני הוא הבריאות, תשלום מס בריאות נעשה דרך תלוש השכר באופן יחסי להכנסה, כלומר מי שלא עובד כמעט ולא משלם. אבל עדיין זכאי לכל השירותים שכלולים בסל. הוא וכל הילדים. הלאה, מעונות היום, תשלום הוא דיפרנציאלי ותלוי בהכנסה, משפחה עם הכנסות נמוכות תשלם פחות אך עדיין תקבל את אותו השירות. רוצים עוד? הנחות בתשלומי מיסים כמו ארנונה תשלומי הורים ועוד ועוד כאשר ההנחה תלויה ברמת ההכנסות. כלומר האברך הממוצע שיושב ולומד ומקבל כאלפיים שקלים מהכולל ואשתו שעובדת מקבלת עוד שמונה אלף שקל אין באמת יכולת לכלכל את עצמם ו 6-7 ילדיהם ללא תמיכה מאוד משמעותית בבריאות בחינוך ושירותים עירוניים. את כל אלה הם מקבלים "בחינם" כזכות ככל האזרחים שחיים במדינה אבל בסופו של דבר הרוב שמממן את השירותים האלה לא יוכל להמשיך כך לאורך זמן. אז נכון שחרדים זכאים לשירותים האלה כמו כל האזרחים אבל וזה אבל גדול המערכות האלה תוכננו כך שמי שלא יכול לעבוד יוכל להיתמך ברשת הביטחון החברתית ולא לכאלה שיכולים לעבוד ובוחרים אחרת. |
|
פשוט גאוני, לקחת אברך ושמת עליו את כל מה שהוא מקבל עבור ילדיו אבל רק רגע, הילדים האלו לא יתרמו אחר כך כל אחד, במשך כל החיים שלו מיסים בטירוף? לא ישלמו כל אחד מאות אלפי ש"ח מיסים על דירות? כל ילד מקבל ביטוח לאומי ובריאות, נכון? כל אחד לגופו. החשבון שלך הוא פייק אחד גדול.
ועוד לא דיברנו על כך שתקציב משרד הבריאות בקושי 5% בעוגת התקציב ועל כך שהמיסים על הדירות הם בעצם המיסים הכי גדולים המוטלים על אזרחי המדינה, כשהם יכולים גם להגיע למליון ש"ח ומעלה, נניח שחילוני משלם 3000 ש"ח מיסים במשך 30 שנה, 3000 ש"ח מיסים משולמים רק אצל 2 העשירונים העליונים, גם אז הוא לא יגיע למליון ש"ח המיסים האלו על הדירות משולמים על ידי החרדים בעיקר הדוגלים בשיטת דירה לכל ילד, ואם אתה שם פה את ההכנסות של כל אברך על כל ילדיו, תוסיף כאן גם את ההוצאות של מיסים על 7-10 חצאי דירות שהוא משלם.. אני קצת מתקשה לראות איך החרדים בדיוק נתמכים על ידי המדינה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2021 00:06 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2021 18:27 |
|
| |
איש חשוב - למה כלכך קשה לך עם האמת הפשוטה הזו? לשאלתך, לא. בניו של אותו אברך לא ישלמו מיסים מטורפים לדבריך אלא ימשיכו ללמוד או לעבוד בעבודות בהכנסה נמוכה ויקבלו יותר ממה שישלמו במיסים. החשבון שהצגתי כאן הוא לא שלי אלא של גופי מחקר רשמיים במדינה, אגף כלכלן ראשי במשרד האוצר וחטיבת המחקר של בנק ישראל. המסמכים פתוחים לציבור ואפשר לקרוא את הסקירה ולהיווכח באמת הזו.
מה לעשות שהמע"מ על "מטרנה וטיטולים" לא מכסה אפילו לא במעט את ההוצאה הממשלתית על חינוך בריאות רווחה וכו'.
לא צריך להיות כלכלן כדי להסתכל על הנתונים הפשוטים שמראים שבשכבות הנמוכות קרי עשירונים 1-3 נמצאים בעיקר חרדים. כלומר לא כל החרדים עניים אבל רוב העניים הם חרדים. למעשה אם מוציאים החוצה את החרדים נשארים בשכבות החלשות משפחות חד הוריות, אנשים קשי יום וכו' בשיעור קטן מאוד מהאוכלוסייה הכללית.
אז אם עדיין קשה לך עם המציאות, תחשוב מה יעשה לפיד ביום שיכנס לקואליציה ללא חרדים. הרי הוא באבחה אחת יעמיד תנאי של מיצוי כושר השתכרות על ההנחות בארנונה, יקצץ את התמיכה במעונות היום וכן הלאה. עיקר הגזירה תיפול על הציבור החרדי. מה אתה חושב שלחרדי הממוצע יקרה אז ? לדבריך מצבו ישאר ללא שינוי כי גם ככה הוא לא נתמך על ידי המדינה. או שתצא זעקה גדולה ומרה על "גזירות לפיד" ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2021 18:40 |
|
| |
ממש לא.
| מושגים כתב: |  |
|
|
לה''ו. תסתכל על רשימת פטור ממס רכישה, בתור דוג'. חרדי בד''כ לא קונה במחיר שצריך לשלם כלל. החילוני עם 2 ילדים קונה מינימום חמישה חד' מראש, ובהרבה יותר יקר, ומשלם כדבעי. ואח''כ תוסיף מטבחים, סלונים, חדרי שינה, חדרי אמבטיה ועוד ועוד, שחרדי בד''כ לא עושה 5% מהשיפוצים שלהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|