הסונטות לכינור וצ'מבלו מאת באך
הסונטות לכינור וצ'מבלו 1014-1019 חוברו על ידי באך בשנותיו האחרונות בקוטן (עד שנת 1723). הן כתובות בצורת טריו סונטה: שני קולות עליונים וקו ליווי של באס. אלא שכלי המקלדת מבצע את אחד הקולות העליונים ככינור, וגם מבצע את ליווי הבאס - אשר תויו נרשמו במפורש. הן אינן טריו סונטה סתם, אלא באך הרחיב את הטריו סונטה, תוך שימוש בצורות בארוקיות כגון ריקודים או קונצ'רטו, לאפשרויות מוזיקליות חדשות המסתכמות לשיחה שירית בין שני כלי הנגינה המחלקים ביניהם את הקונטרפונקט. הצורה הזו היתה בזמנה חידוש גדול של באך, שסלל את הדרך לסונטות לכינור ופסנתר של מוצרט ובטהובן.
חמשת הסונטות הראשונות מורכבות מארבעה פרקים: איטי חינני, מהיר, איטי עמוק, מהיר נמרץ. לסונטה הששית חמשה פרקים: מהיר, איטי, מהיר (לצ'מבלו סולו), איטי, מהיר. כל הקטעים המהירים בצורת פוגה. כעבור כחמישים שנה מזמן חיבורן, כתב קרל פיליפ עמנואל באך שהסונטות לכינור וצ'מבלו הן ממיטב היצירות של אביו, עדיין נשמעות מעולה ומשמחות אותו מאד, ושעדיין לא הצליחו להתעלות על הליריות של חלק מהפרקים האיטיים. הסונטות לכינור וצ'מבלו משקפות נאמנה את תפיסתו של באך שעל כל הקולות לעבוד היטב יחדו.
 |
|
|
