משרד השיכון: להתחשב בשיקולי צניעות (להעיף ספסלים ציבוריים) כשמתכננים שכונות חרדיות
משרד השיכון: יש להתחשב בשיקולי צניעות כשמתכננים שכונות חרדיות המדריך הממשלתי ממליץ לצמצם מקומות מפגש כמו בתי קפה ולתכנן מבנים באופן שמעודד פיקוח. פעילה חברתית דתייה בבית שמש: המשרד אימץ את עקרונות ההפרדה המגדרית
אור קשתי 00:54
משרד הבינוי והשיכון ממליץ למתכנני שכונות חרדיות להתחשב ב"שיקולי צניעות" בעיצוב המרחב הציבורי. "תפיסת נושא הצניעות משליכה מהותית על התנהלות הקהילה ועל צרכיה", נכתב במדריך רשמי שפרסם המשרד בתקופה האחרונה, המפרט כיצד עקרונות של "צניעות" והפרדה מגדרית משפיעים על התכנון ב"העדפת חשיפת שטחי המסחר לרחוב בו מצויה השגחה ציבורית", בצמצום מקומות המאפשרים מפגש כמו בתי קפה, או באזורי תעסוקה "השומרים על צרכי הצניעות". ככל הידוע, מדובר בהכרה ממשלתית ראשונה בדרישה של קבוצות חרדיות להתנהלות "צנועה" במרחב הציבורי. בפרסום שותף מכון מחקר חרדי פרטי. ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי המדריך נועד "לאפשר למתכננים לתכנן באופן מותאם גם לטובת האוכלוסייה החרדית". כתיבת המדריך החלה ב–2016, ונעשתה בשיתוף פעולה בין האדריכלית הראשית של משרד הבינוי, ורד סלומון־ממן, ובין אנשי "המכון החרדי למחקרי מדיניות". הוא נפתח במידע על החברה החרדית: מאפייני המשפחה, הקהילות השונות, ההפרדה בין גברים לנשים — מגני הילדים ובתי הספר, דרך מתנ"סים ועד מועדונים לקשישים, מאפיינים ייחודיים של מסחר ותעסוקה ועוד. הפרקים הראשונים במדריך מתעלמים מההחמרה ההדרגתית בעשורים האחרונים בהגדרת "הצניעות", וכן מהביקורת שעוררה בתוך הציבור החרדי ומחוצה לו. תחת זאת, המדריך מקבל את דרישות הצניעות כעניין טבעי ובלתי משתנה.
לפי המדריך, "הצניעות וההפרדה המגדרית" הם המאפיינים הבולטים ביותר של המרחב הציבורי החרדי. מכאן נובעת המסקנה כי צמצום אפשרויות המפגש בין שני המינים, לאורך כל הגילים ולרוחב כל תחומי החיים, "משפיעים כמעט על כל היבטי התכנון". לא מדובר רק בהפרדה במערכת החינוך (שבה כל קהילה קטנה זוכה להכרה ולמסגרת נפרדת), אלא גם בתכנון מרכזי מסחר ש"מאופיינים במרחבים המאפשרים פיקוח חברתי ושאינם יוצרים בעיות צניעות, למשל נישות נסתרות או מקומות ישיבה חיצוניים בבתי קפה או בפיצריות". לפי משרד הבינוי והשיכון, מבנים מסחריים "שוקקי חיים" הם אלה ש"עונים על קריטריונים שונים של צניעות, באמצעות תכנון מרחב המאפשר פיקוח חברתי". שאלת הפיקוח על הנשים באה לידי ביטוי גם בטענה כי "מרבית הנשים החרדיות מועסקות בהתאם לרצונן בסביבות עבודה נפרדות", בדרך כלל ביישוב שהן מתגוררות בו. ואולם מההתייחסות לשימוש המצומצם ברכב פרטי עולה כי ייתכן שיש עוד גורמים שמשפיעים על דפוסי התעסוקה: "על פי קוד הצניעות בחברה החרדית, אין מצפים מנשים לנהוג".
היבטים דומים משפיעים על מיקום מתקני ספורט ועל השימוש בהם. "כללי הצניעות מחייבים את הבנות לקיים את פעילות הספורט במקומות סגורים, ואילו בקרב הבנים נתפסות פעילויות הספורט כפעילות 'רחובית', ועל כן אינן מקובלות באופן פורמלי", נכתב במדריך. אחת הסיבות לכך היא כנראה השימוש של נערים־נושרים במתקנים אלו. "בני הקהילה אינם מעוניינים בשימוש משותף של ילדיהם ושל בני הנוער בסיכון", נכתב עוד. "מתקנים לבני נוער אלה ממוקמים לכן בשולי השכונות החרדיות או מחוץ לגבולותיהן".
על בסיס המידע, הניטרלי לכאורה, של הפרקים הראשונים, הפרק האחרון במדריך ממליץ על עקרונות תכנון השכונות החרדיות: "הפרדה מגדרית החל בגן הילדים ומגוון מערכות חינוך שונות לתתי־הזרמים החרדיים" מחייבים מספר גדול של מוסדות חינוך ("אין מניעה למקם בסמיכות מוסדות שונים קהילתית, אם הם זהים מגדרית", מעיר המדריך); את המרכז הקהילתי צריך לתכנן בהתאם ל"מגבלות צניעות"; ניתן לשקול הקמת מגרש ספורט פתוח "במתחם הבנים, באופן שאינו פתוח לרחוב, או בפאתי השכונה", בדומה למועדוני נוער בסיכון שייקבעו ב"פריפריה של השכונה" (בשונה מההמלצות האחרות, הפעם מדובר ב"העדפת אנשי הקהילה"). לפי המדריך הממשלתי, שאלת "הצניעות" היא העיקרון הראשון שיש להתחשב בו בתכנון אזורי מסחר ותעסוקה. "מיקום המסחר בתוכנית יתוכנן לאפשר ככל הניתן הפניית המסחר לחזית הרחוב, שבו מתקיימת השגחה רחבה לאורך היום", נכתב שם.
המלצות אחרות הן לצמצם "שטחי שירות המיועדים לעודד שהייה" ולהתייעץ במהלך התכנון "עם סמכות הלכתית המקובלת על אוכלוסיית היעד". על אזורי תעסוקה נכתב כי הם "צריכים להתאים לאפיון הקהילתי", ובכלל זה "הפרדה מגדרית ושיקולי צניעות". "כאשר הקיצוניים מירושלים הגיעו לשכונות החרדיות כאן, אחת הדרישות הראשונות שלהם היתה להעיף את הספסלים הציבוריים, כדי למנוע מגברים ונשים להיות באותו מקום. משרד הבינוי אימץ את עקרונות ההפרדה המגדרית", אומרת נילי פיליפ, פעילה חברתית דתייה בבית שמש. "אני זוכרת איך נשים חרדיות סיפרו אז שזו דרישה קיצונית מדי. מחריד לגלות שמשרד ממשלתי הופך את מה שנחשב לקיצוני לנורמה החדשה, ומשתף פעולה עם פיקוח על נשים כאשר הן יוצאות לעבוד או הולכות לקניות. במה זה שונה מ'משמרות הצניעות' שפועלות ברחובות?" איב פינקלשטיין, פעילה אחרת בבית שמש, מוסיפה כי "המחקרים מראים שהפרדה בין אוכלוסיות מביאה לקיצוניות. משרד השיכון הופך אותנו לשבטים".
"התאמה תרבותית היא דבר חשוב, אבל המסמך לא מבחין בין צניעות כלכלית־קהילתית של הסתפקות במועט לבין צניעות מגדרית, שהיא דרך לשמור את הנשים במקומן", אומרת פרופ' נטע זיו מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. "יש נשים בתוך הציבור החרדי המבקשות להביע דעה אחרת, אבל אין להן אפשרות לעשות את זה בצורה בטוחה. המדינה מקבעת כאן סטנדרט קיצוני של צניעות מגדרית והפרדה מגדרית כדבר מובן מאליו. לאחר שקיבל אישור רשמי, יהיה קשה מאוד לצאת נגדו". לדברי פרופ' טובי פנסטר, אף היא מאוניברסיטת תל אביב, החברה בוועד איגוד המתכננים בישראל, הניסיון לברר את הצרכים הייחודיים של האוכלוסייה שהשכונה מתוכננת למענה "מעלה את השאלה מי מגדיר את הצרכים האלה". לדבריה, "הידע המקצועי הוא חשוב, אבל חייבים לשאול גם את נשים חרדיות שעובדות, כאלה שמובילות שינוי ושחלקן נחשפו לעולמות תוכן אחרים. יכול להיות שראיונות כאלה היו מעלים דגשים אחרים". ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה כי המדריך "לא נועד לשנות או לקבוע התנהגות במגזר, כי אם לשקף את הקונצנזוס בחברה החרדית". עוד נמסר כי מדובר במדריך "תכנוני לא מחייב", שנכתב "על בסיס מאות שיחות עם אנשי ונשות מקצוע בתחום, עם נציגי המגזר ובכללן נשים רבות". עוד אמרו במשרד שהמדריך נוגע לתחומי חיים רבים ולא רק ל"היבטי צניעות, אשר עלו כנושא חשוב לנציגי המגזר בשיחות המקדימות", ושבהמלצות השונות לא היתה כל כוונה "לפקח על נשים". ממשרד המשפטים, הממונה על המאבק בהדרת נשים במרחב הציבורי, נמסר כי הוא אינו מכיר את המדריך של משרד השיכון. בעניין זה נמסר מהמשרד כי המדריך "לא עבר בחינה משפטית והסוגיה תיבדק". מהמכון החרדי למחקרי מדיניות נמסר כי המדריך "נכתב בשיתוף מהנדסים, אדריכלים, מתכנני ערים ונציגי הקהילות החרדיות, והוא משקף שילוב בין ידע מקצועי לבין ידע המבוסס על היכרות מעמיקה עם החברה החרדית. כל ניסיון לרמוז לכך שהתדריך מקבל, במישרין או בעקיפין, הדרת נשים, הוא מופרך".
 |
|
|