תגובת בצלאל סמוטריץ לקריקטורת השנאה בפראבדה "יתד נאמן"

תוקן על ידי חסדא ב- 09/04/2021 12:25:11

"חבל שהצבעתי סמוטריץ', הוא יעלה את השמאל" / חיים ולדר

מדינת ישראל עומדת בפני הפיכה שלטונית של השמאל והבג"ץ, אך אנשי הימין הולכים לעשות שוב טעות איומה, למסור את השלטון על מגש של כסף לשמאל / הסופר חיים ולדר בטורו השבועי "אות חיים" מאשים את בצלאל סמוטריץ' באי הקמת ממשלת ימין

1.

בצד השני של הקו היה ידיד, שבמהלך החודש שלפני הבחירות, עשיתי כל מה שיכולתי לשכנע אותו להצביע ל"יהדות התורה", ולא ל"ציונות הדתית". כל מה שניסיתי לומר לא עבד. לאיש היו טענות וכעסים, וגם טענה הגיונית לכאורה: "למה לא לחזק אותם, הם ממילא נמצאים בגוש הימין-חרדים אז מה הבעיה?"

אני מודה ומתוודה שגם לי לא הייתה בזמנו תשובה ניצחת לטענה אחרונה זו. היה לי הרבה מה לומר על ההזדהות עם הציבור שהוא נמנה עליו –הציבור החרדי, על ההשלכות לחינוך הילדים, וגם על כך שהציונות הדתית רואה בגיוס בני ישיבות מצווה, ומס' 2 של סמוטריץ מצדדת גם בגיוס בנות, אך לטענה "הם ממילא בגוש" לזה לא הייתה לי תשובה.

לא האמנתי שהתשובה תגיע כל כך מהר ובצורה כל כך חדשה וברורה.

"אתה צדקת לגמרי", אמר האיש, "הם יפילו את ממשלת הימין ויעלו לשלטון את השמאל. אני לא מאמין שהצבעתי להם".

2.

מאז נודעו תוצאות הבחירות, ונבחרי ה"ציונות הדתית" החלו לנעול את עצמם בהצהרות שלא ילכו בשום אופן עם מפלגת רע"ם גם אם המשמעות של זה תהיה העברת השלטון לשמאל-ערבים, ניהלתי שיחות ארוכות עם אנשי הציונות הדתית, בניסיון לשכנע אותם שלא לחזור על הטעות שעשו מפלגות הימין הקיצוני "התחיה" ו"מולדת" (של רחבעם זאבי) בשנת תשנ"ב (1992), שהפילו את ממשלת שמיר הימנית והביאו במו ידיהם את שלטון השמאל ואת הסכמי אוסלו שהמיטו הרס וחורבן ומוות ושכול, ונזקיהם ממשיכים עד עצם היום הזה.

לטובת הצעירים שבין הקוראים ארחיב קצת את הסיפור:

לחץ אמריקני מאסיבי שהפעיל נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (האב) הביא לכינוסה של ועידת מדריד באוקטובר 1991. יצחק שמיר נאלץ לוותר בנקודה זו, אך בחר להגיע בעצמו לוועידה ולא לשלוח את שר החוץ דוד לוי, מחשש שאולי האחרון יוותר על שעל…שמיר אכן דאג ששום ויתורים לא יצאו מהוועידה אך הימין הקיצוני, ממש כמו היום, לא הסתכל אפילו מטר קדימה וכמחאה על קיומן של השיחות, הפילו מפלגות הימין "מולדת" ו"התחיה" את ממשלת שמיר.

היה זה משגה בקנה מידה היסטורי. הם הצליחו להפיל את ראש הממשלה הכי ימני בתולדות מדינת ישראל ותחתיו העלו לשלטון את השמאל בראשות יצחק רבין...

רבין ושריד ושולמית אלוני לא חיכו אפילו רגע. אזרחי ישראל נאלצו להתמודד לא עם "שיחות עם פלשתינאים", אלא עם הכרה בארגון הטרור אש"ף, חתימת הסכם אוסלו, הקמת הרשות הפלשתינאית, מסירת חלקים מיו"ש ורצועת עזה לידי רב המרצחים ערפאת, כאשר עזה עברה מהר מאד לידי תנועת החמאס.

קשה למצוא התנהגות אובדנית מטופשת וחסרת אחריות, כמו זו של אנשי הימין הקיצוני, שהנזק שעשו למדינה בכלל ולציבור המתנחלים בפרט, לא ניתן לתיאור ובלתי נתפש.

3.

אם חשבתם שהם למדו את הלקח? טעיתם.

בשנת 1999 שוב הפילו אנשי הימין הקיצוני את ממשלת הימין בראשות נתניהו. היה זה בשל חתימתו על "הסכם וואי" שבא בניסיון לתקן מעט את הנזקים הנוראיים של הסכם אוסלו.

שוב הייתה זו מפלגת "מולדת" שהפילה את הממשלה. ומי הצטרף אליה מהליכוד?

לא תאמינו. בני בגין. הוא ולא אחר, היה ונותר כמו גיס חמישי של השמאל בקרב הימין.

נתניהו ירד. אהוד ברק עלה, ותראו אילו נזקים הוא עמד לעשות ורק בניסי ניסים הדבר נמנע ממנו.

במקום ועידת וואי קיבל הימין חסר האחריות את ועידת שפרדסטאון שבה הביע אהוד ברק הסכמה להחזיר את רמת הגולן בשלמותה לסורים. כן. תקראו שוב וגם תנסו לדמיין את זה.

במקביל, הורה ברק על נסיגה חד-צדדית מלבנון, ללא הסדרים ותוך הפקרת צבא דרום לבנון שהיו ידידי ישראל. ועל כך זכה לכינוי "אהוד ברח".

הבריחה של ברק הביאה להשתלטות ידידים חדשים הלא הם ארגון "החיזבאללה" שממנו סבלנו ועודנו סובלים צרות צרורות. ושלא נדע כמה עוד נסבול, רח"ל.

חכו, זה כלום. ברק החרוץ נסע לוועידת קמפ דיויד, שם הסכים להתחייב לנסיגה של 90 אחוז משטחי יהודה ושומרון. כן, תקראו שוב. 90 אחוז, לא פחות. למרבה החסד, ערפאת התנהג כמו הימין הקיצוני ההזוי שלנו וסירב לכל הצעה שהיא פחות ממאה אחוז.

וכעת, כשמדינת ישראל עומדת בפני הפיכה שלטונית של השמאל והבג"ץ, הולכים אנשי הימין בהנהגת בצלאל סמוטריץ לעשות את אותה טעות איומה, למסור את השלטון על מגש של כסף לשמאל, ולהסתכן בנזק בלתי הפיך שייגרם על ידי חקיקה ליברלית שמאלנית ואנטי דתית.

שוב אותה התנהגות אובדנית, ועקשנות עיוורת מבלי להבין את המשמעות. בעצם, עם להבין את המשמעות. העקשנות הזו תוביל בוודאות לתוצאה ההפוכה. וכל מה שהם רוצים כביכול למנוע יתקיים פי עשרת מונים.

4.

בשיחות שקיימתי השבוע עם ראשי מפלגת הציונות הדתית, גיליתי ניתוק מוחלט מהמציאות. מי שלמד דף גמרא בחיים שלו, אמור להבין את הסיטואציה. מה עומד כאן על כף המאזניים. עימתי אותם עם הפעולה של רבי יוחנן בן זכאי שהלך לעשות הסכם עם הרומאים הרשעים, ובלבד שתישאר יבנה וחכמיה. אך לא היה עם מי לדבר. "מנסור עבאס תומך טרור, אין סיכוי שנלך אתו, גם אם המשמעות של זה תהיה שהשמאל יקים אתו ממשלה".

ככל שהתקדמו השיחות הבנתי את ההבדל התהומי בינינו.

ההשקפה החרדית שמה לנגד עיניה בראש ובראשונה את תורת ישראל. את האידישקייט. את החינוך. אם נצטרך לבחור בין הרס עולם התורה והרס הדת, לבין ויתור על חלקים מארץ ישראל או אפילו על הארץ כולה –אנחנו אפילו לא נהסס. כי אין לנו שיור אלא התורה הזו.

גם אנחנו מתנגדים להתחבר עם תומכי טרור. אבל כשיש חשש שהשמאל יעלה לשלטון ויגזור גזירות סובייטיות לגיור אינסטנט לביטול השבת להתערבות בחינוך ובהרס המשפחה היהודית, אנו מעדיפים להתחבר עם כל מי שיסייע למנוע זאת.

לשמאל אסור ללכת עם הערבים ולביבי מותר? נשאלתי.

"אומר לך איפה הטעות שלך" עניתי, "אתה יוצא מנקודת הנחה שהערבים הם הדבר המסוכן ביותר לישראל, בעוד האמת היא, שהשמאל מסוכן לישראל ולתורת ישראל פי מיליון מהערבים. כשהערבים הולכים עם השמאל, זו סכנה, לא בגלל הערבים אלא בגלל השמאל כשהערבים עם הימין (בלית ברירה) זו הצלה של תורת ישראל ושל עם ישראל מפני השמאל".

5.

מה שהם מפספסים זה שהמושג "ימין ושמאל" במתכונת המוכרת נמחק ואיננו. אך יש בפירוש ימין ושמאל במתכונת חדשה ומסוכנת פי כמה. "השמאל" של היום עזב כמעט את נושא השלום עם הערבים והלך לכיוון הרס היהדות, הרס ערכי המשפחה והשלטה של מדיניות ליברלית קיצונית. השמאל הזה כולל אנשי ימין קיצוני כמו ליברמן. הם האויבים הגדולים של העם היהודי. לידם הערבים הרבה פחות מסוכנים. עם מי שמאיימים לרצוח את הגוף נוכל להתמודד אבל מי שמבצעים בפועל רצח היהדות עלינו לפחד פי כמה ולעשות הכל כדי לבטל את רוע הגזירה גם אם זה מצריך הליכה עם ערבים.

אני בהחלט מבין את הסכנה שמגלם עבאס. אבל בבחינת השטח והסכנות העומדות לפתחנו מה שצריך למנוע בכל מחיר ממשלת שמאל שתאיץ את תהליך מדינת כל אזרחיה ובמקביל תרדוף את אזרחיה המתנחלים והחרדים לטובת ערכים ליברליים והרס הדת.

הקמת ממשלת ימין (גם בתשלום הכבד לעבאס) כדי שזו תמנע את השלמת ההשתלטות של מדינת בג"ץ על ישראל יכולה להסיג לאחור את ההישגים הכבירים של השמאל בחסות בג"ץ רק לאחר מכן נוכל להתניע הכל מחדש ולאפשר לנו את הפינוק בלריב עם עצמנו ואת אנינות הטעם להחרים את עבאס.