הרב אשר וייס הורה לתושבי הגבעה הצרפתית להסתובב עם פלאפונים בשבת

הגר"א וייס הוא מגדולי הפוסקים בארץ. כנראה הדבר הוא לצנינים בעיניהם של כמה כלבים נובחים שניצלו את ההזדמנות לנבוח על קולא כלשהי.

מבחינת הידיעות והשיקול הדעת התורני - הגר"א וייס הוא מהגדולים ביותר בימינו.
מבחינת שיקול דעת-תורה, שניחונו בזה גדולי הפוסקים עד הדור האחרון, כמו הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב, שלמשל לא התיר 'מסננת' למקוואות הנשים, גם אם עושים את זה בצורה שאין בה שאלה הלכתית, בגלל שכעבור זמן ישווקו בשוק מסנננות מכל הסוגים, ויהיו מקוואות פסולים מן התורה. שיקולים כאלה, למשל לא מצויים בין הרבנים הדלי"ם, אך כן מצויים בקרב הפוסקים, שמבינים כי מכל פסק יכולה לצאת 'השלכה' בעוד דורות. את המעלה הייחודית הזאת אין כנראה להגר"א וייס. וזו לא אשמתו. כי לא כל אחד ניחון בה. ולא כל אחד יש לו תכונה נפשית לחשוש למחר, יש מי שרואה את ההלכה לנגד עיניו, וכל שיקול נראה 'זר' בעיניו. אך זו המציאות.

אם כן, זה אות על 'ירידת הדורות', ולא בעיה ספיציפית של הגרא"ו. אלא שבדור הזה, יש פוסקים, ששיקולים פרקטיים גוברים לפעמים על שיקולים ארוכי טווח (כתפיים רחבות, עיניים צופיות) שאינם נמצאים 'בתוך' אותיות השו"ע, אך נמצאים 'בין האותיות' (ואיני מתכווין על הביטוי 'שולחן-ערוך-החמישי' שזה כבר ניתן לפרשנות, ובאמצעות הכרך החמישי יש מגזרים שהכניסו תורות שלמות, שאינן קשורות כלל וכלל לדת משה וישראל. אך יש משהו שנקרא לו 'בין האותיות', כפי שרואים בתוך הטקסטים של הפוסקים, עד כמה לא פירסמו קולות שונות וכדומה. מה שדווקא הדלי"ם אוהבים ומחבבים, גדולי ישראל מתוך מחנה היראים והחרדים ידעו לאבחן מה כן ומה לא. חוש זה חסר בדורנו לבעלי הידיעות הרחבות. ראה ה' בצר לנו)

עכשיו הבנתי. אתה האחראי שמונה לקבוע מי גדול הדור ומי לא, למי יש כתפיים רחבות ולמי יש קצת צרות, מי רואה למרחוק ומי פוסק בקלות דעת. מכאן ההתנפלות על כל קולא כלשהי, כי המחמיר יש לו עיניים צופיות אבל המיקל פשוט לא רואה את ההשלכות. פני הדור כפני הכלב.

פסקיו לא נובעים מקלות דעת חלילה.

אלא כמי ששימש ראש ישיבה במיטב שנותיו, ונכנס לשדה ההלכה רק בגיל מבוגר. היצירתיות שמורגלים בה ראשי ישיבות בעיון, ניכרת בפסקיו. והשימוש חכמים מגיל צעיר בלשונות הפוסקים, חסרים לה.

אחיו הגר"ח וייס, שזה עתה התמנה למרא דאתרא ביתר עילית, אשר גדלותו בתורה אדירה ביותר, גם הוא היות שרק כעת משמש כ'רב' כבר הוציא מתח"י כמה פסקים שתמוהים בעיני הרבנים (לאו דווקא קולות או חומרות, עצם הפסקים). וזה לדעתי גם בגלל העניין הנ"ל, מפני שבשישים שנותיו הראשונות עלי אדמה, לא התאבק ולא היה שקוע בהוויות של פסיקת הלכה. הוא בא מעולם של ישיבה.

אגב, גם על גדולי תורה מדהימים, כמו מרן שה"ת הגר"ח קניבסקי, ג"כ אפשר לראות פסקים ב'דרך אמונה' שלו, שמכירים כי עולם הפסק ('הפסיקה' הפרקטית) לא מוכר לו. למרות שהוא דווקא כן שייך בדקדוק ההלכה בכל שנות חייו.

ולכן אלו שניחונים בכוח חידוש ויצירתיות, וגם גאונות, צריכים שמירה יתירה שלא להיגלש לפסקי הלכה 'מהפכניים', שהם לפעמים ערבים לקהל הדורש.
ורק בשנה הקורונאית אחרונה התפרסמו פסקים כמו דחיית מילה בצרפת, אי שמיעת זכור בציבור, השארת בחורים ברחוב - וכדומה, אשר לא שערום אבותינו, ואף הוא נדרש אח"כ לגלות בהבהרה, שדבריו הוצאו מהקשרם וכו' וכו'.

הובטחנו בחז"ל שלא נמצא בגלות 'הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד'.