בעבר התפרסם פשקוויל בחתימת כמה גדולים, שקרא להעדיף מטפחת על פאה (לא איסור, אבל עדיפות). הוסיפו שם עוד שהפאות ברובן לא עומדות בגדרי הצניעות (שזה אקסימורון, כי אם רוב הפאות הן באופן כזה, ממילא כבר לא שייך חוסר צניעות במנהג רוב נשות ישראל. וכן כתב הגרש"ז אויערבאך ועוד).

הגרמ"י לפקוביץ שהוא אחד הגדולים החתומים שם, גילה דעתו במכתב חריף מאוד (בתאריך י"ז בסיון תשס"ד) שהפשקוויל הזה מזוייף, והחתימו אותו על נוסח אחר לגמרי, ודעתו היא הפוכה - הוא חושב שפאה יותר צנועה ומטפחת גורמת מכשולות, ובכלל - כל התעמולה נגד פאה היא סכנה לעיקרי היהדות. 

פשקוויל זה ממשיך להתפרסם עד היום, באין מפריע...

אז מה הפלא על מעשיות שקר המתפרסמות בעל כרחם ושלא בטובתם של בעלי המעשה, העומדים ומכחישים? תארו לעצמכם כמה הצליחו לשכנע שישתקו למען "זיכוי הרבים" ויסכימו לפרסם שקרים על מוות קליני או דברים דומים.

רק בשבת האחרונה נדהמתי לקרוא באחד מעלוני השבת הנפוצים, סיפור על אשה שניצלה ממוות יחד עם משפחתה, סיפור של אלמוג ספיר שהתפרסם בכל כלי התקשורת אבל בעלון זה פתאום "קיבל שידרוג" עם מסר שהוכנס לסיפור, על גרביים שחורים... (עוד שטות נפוצה של עסקני הצניעות).

שימשתי תקופה (18 שנה) את אחד מגדולי ישראל - איש חכם וצדיק שנאמרו המון סיפורים בשמו.
פעם אחת, קראתי בעלון של רמת אלחנן סיפור עליו בשמו. סיפור מהמם
ניגשתי אליו ושאלתי אותו על הסיפורהראיתי לו את העלון
והוא חייך 
לא היה כזה סיפור, הסיפור שונה, אספר לך בבוקר את הסיפור האמיתי
בבוקר, סיפר לי.
מאז אני חושב שנתקלתי בכמה ספרים מכובדים את הגירסה השיקרית
אבל לא היה אף עלון או ספר שסיפר את הסיפור כפי שסיפר לי מורי ורבי זצ"ל 
למדתי מאז לקח חשוב:
לקחת מהסיפור (גם אם הוא שיקרי או לא מדוייק) רק את העניין שיכול לחזק אותי רוחנית.
כי גם כאשר מספרים כזה סיפור, יתכן וחלק חשוב ממנו הוא אמיתי, אז מה אכפת לי להתחזק? 

אין ספק שהמטרה חשובה, אבל המטרה מקדשת את האמצעים רק בנצרות...
מעבר לכך, פעם שאלו את הרב אלישיב האם מותר לשקר ולהמציא סיפורים כדי לגרום לאנשים לתרום - כי הרי 'כופין על הצדקה'. הוא ענה, שאכן כופין על הצדקה, אבל זה לא אומר שכופין שדווקא יתרמו לצדקה שלך...