הקדשת הלוויים, העתקה משתי מגילות

ח,ה וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ח,ו קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם.  ח,ז וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ.  ח,ח וְלָקְחוּ, פַּר בֶּן-בָּקָר, וּמִנְחָתוֹ, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן; וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר, תִּקַּח לְחַטָּאת.  ח,ט וְהִקְרַבְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהִקְהַלְתָּאֶת-כָּל-עֲדַת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ח,י וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי יְהוָה; וְסָמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הַלְוִיִּם.  ח,יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת-הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת יְהוָה.  ח,יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת-יְדֵיהֶם, עַל רֹאשׁ הַפָּרִים; וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה, לַיהוָה, לְכַפֵּר, עַל-הַלְוִיִּם.

[משה צווה להעמיד את הלווים לפני אוהל מועד, ושיניפם אהרן, ויקריבו קרבנות, המשך פסוקים אלו בפסוק כ]

ח,יג וְהַעֲמַדְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי אַהֲרֹן, וְלִפְנֵי בָנָיו; וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה, לַיהוָה.  ח,יד וְהִבְדַּלְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם.  ח,טו וְאַחֲרֵי-כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה.  ח,טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  תַּחַת פִּטְרַת כָּל-רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵללָקַחְתִּי אֹתָם, לִי.  ח,יז כִּי לִי כָל-בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  בְּיוֹם, הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם, לִי.  ח,יח וָאֶקַּח, אֶת-הַלְוִיִּם, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  ח,יט וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַקֹּדֶשׁ.

[בפסוקים יג-יט נכנס ציווי נוסף, שיעמיד משה את הלויים לפני אהרן ובניו (פסוק יג), ולא לפני אוהל מועד לפני כל העדה (פסוק ט). ועוד צווה כאן שיניפם משה (פסוק יג) ולא אהרן (פסוקים יא כא)]

[מפסוק כ הוא המשך של פסוק יב, שקוימו הציוויים]

ח,כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לַלְוִיִּם:  כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לַלְוִיִּםכֵּן-עָשׂוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ח,כא וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם, וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם, וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה, לִפְנֵי יְהוָה; וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן, לְטַהֲרָם.  ח,כב וְאַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִפְנֵי אַהֲרֹן, וְלִפְנֵי בָנָיו:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַל-הַלְוִיִּם, כֵּן עָשׂוּ לָהֶם.  {ס}  

אכן גם שם כבר נדחו כל שטויותיך ובדיחותיך המגוחכות, כעת הוספת טמטום חדש שכל מה שנכתב "עדת בני ישראל" הוא סופר מיוחד, והנה לעיתים רק פסוק לפני או אחרי באותו רצף בני ישראל מכונים גם כהעם וגם כעדת בני ישראל.

הקשקוש המקושקש לדחות את אברבנאל כי הוא "התפלסף כדרכו"... אינו אלא רק מורה על מידת ריחוקך מאמת התורה, כאילו איזה רמז צריך, וגם דברי רש"י הוא כנראה לא ממש הבין בכך שחילק את הדבר לכמה ציווים מסיבות שונות. השטות שכתבת שאין לזה רמז ... מראה שאתה אוחז ברמה בערך של כיתה ג', ואת בריתא דרבי ישמעאל לא התחלת ללמוד.  

וכמובן שאין בידך שום מענה מה ראה אותו עורך לחבר מגילות לא קשורות וכפולות ולא לאחד אותם לנוסח אחד, מהם מניעי אותו "עורך", שאף אחד לא שמע עליו עד היום חוץ  ממך .  וזה נקרא בעיניך צופן של פשוטו של עומק המקרא.... 
(מאחז"ל תורה מגילה מגילה ניתנה אינה קשורה בכלל לנידון, ואין פלא שחוקרי מקרא מרובעים לא אמורים להבין פשט פשוט בגמרא)

וכמובן שאינך עונה כלל לשאלת כיצד נכתבו כמה דברים סותרים, מי מהם טעה ? 

תלמיד תלמיד

אולי אינך יודע, אבל פרשני המקרא אינם כותבים פירושים ללא סימוכים מהכתוב.
ועוד דבר שכנראה אינך מבחין בו, פרשני המקרא הראשונים אינם דורשים את הכתוב בשלש עשרה מידות, כמו התנאים, וקצת האמוראים, אלא מתיימרים לפרש את פשוטו של מקרא, ואף רש"י זו הצהרתו.
אם אין לפירושם הוכחה, הרי שכך הם סוברים, ואפשר לפרש אחרת.

בנוגע לשאלתך מי טעה, כל אחד כתב את הידוע לו, והכותב האחרון העתיק את דברי כולם, כי לא ידע להכריע בין הגירסאות.

אתה יכול להכחיש את הסתירות, ואתה גם יכול להמציא פירושים מפולפלים כאוות נפשך, אני בא לייצג את הפשט, ואת האמת ההיסטורית הכתובה בו.

כעת אתה מכתיב לפרשנים כיצד לפרש....
כל עוד שזה לא נוגע להלכה למעשה הפרשן יכול לפרש כפילות כמדברת על שני דברים, שכן זו דרכה של תורה. 
זה פשוטו של מקרא בדיוק כמו שכשנכתב בתורה ציווי כצמה פעמים כל אחד נועד לדבר אחר, כגון לא תבשל גדי, אף שנכתב בישול הוא נדרש לאכילה. זו דרכה של תורה, שמוחות חוקרים מצומצמי אופקים לא מבינים. שכן לפי פשוטו של מקרא רק גדי בחלב של אמא שלו אסור לבשל וזהו. ...
ואדרבה, אם רש"י שבא לפרש פשוטו של מקרא פירש כך, הוא לא ראה בזה סתירה לפירוש, וברור שאין לפירושם הוכחה, אבל אין פירוש אחר מלבד רש"י ואברבנאל, לטעון גיבובי שטויות על מגילות זה לא פירוש, זה הבל, וגם  לך אין שום הוכחה הרי. 

ויותר לגופו של עניין אתה אפילו לא שמת לב בכלל שרש"י והאברבנאל דיברו על שלש פעמים שנכתבה הנפה, ואילו אתה בגישתך הפשטנית להחריד כתבת שיש כאן כפילות רק פעמיים, אבל פעם אחת נכתב שאהרן יניף פעם אחת משה ופעם אחת שהציווי נעשה. לפי פרשני המקרא אין צורך בכתיבה שכן נעשה, או שיש צורך בקצרה כגון ויש כן, החזרה על ההנפה מלמדת שיש כאן שלשה עניינים, וזו דרך לימוד המקרא.

והשטות הזו שהעורך אסף ולא ידע מי צדק... זה פשוט סיפור מטופש, אין אפילו בספרי האווילים הגדולים ביותר אוסף מעורבב של גרסאות סתם, אם אותו עורך דמיוני חשב כדבריך, היה עליו לציין זאת או לשלב את הסיפור האחד בתוך השני עם נתינת איזכור , או שהוא לא עורך הוא סתם הלך במדבר  מצא מגילות וסתם העתיק מה שכתוב... הרי בטמטום של החולה ד"ר רופא נכתב שהעורך היה כזה חכם והוסיף הערות (ואגב כל המצאותיו של החולה רופא נדחו, אבל לשיטתך שאתה מחזיק ממנו אין שום הסבר הגיוני להתרחשות העורך כותב המגילות כביכול...) 

אה"נ.
זה בכלל לא משנה
העיקרון אותו עיקרון, גם אם רק רש"י כתב אותו, אבל גם לאברבנאל הוא נכון רק באופן כפי שהוא ביארו. כשמשהו חוזר על עצמו הוא יוצא  מידי פשוטו הפשוט. ולא אתה תגיד שזה נראה לך לא לפי דרך הלימוד....