בנש"ק שרוצה חתונות ענק

איש חשוב, 

אינני יודע אם אתה מנדליסט או דאראגער או סתם גערער, ברוב החסידויות שלא מונהג שם שווענצונעס עיוורת, וקופסת המוח מכילה משהו, אין שום  "התעלות רוחנית" בחתונות ענק שחוזרים על עצמם שוב ושוב, וכל החתונה מסתכמת בהפקת ענק של מוזיקה וגארמען, וכל רגע מסתכלים איזה רעבע הגיע עכשיו לאחל מז"ט, החתונות האלו נמשכים שעות, ואתה רואה בחורים כמבוגרים יוצאים להתרעננות שוב ושב בחבורות של דיבורים בטלים בחוץ, עד שהרבי נכנס, ועד שמסדרים למצוה טאנץ וכו', 

אתה שואל אם אני חסיד, כן אני חסיד שלומד נועם אלימלך תפארת שלמה מאור ושמש באר מים חיים תפארת שלמה וכדומה, ואני לא רואה שמה זכר לכל הפקות הענק האלו, יש כן איזכור על הצדיק בעת שמחתו שיכול להשפיע רבות, אולם ככדי להגיע לדרגתו של אותו צדיק עליו מדבר הנועם אלימלך צריך לעמוד בקריטריונים של הנוע"א למדריגת צדיק, כגון מש"כ "שהצדיק בשעת זיווגו מרגיש צער כמו תינוק בעת מילתו"  ועוד כהנה וכהנה, 

ולמה שכתבת שכל בת חסידית משתוקקת להיות כלה או נכדה של אדמו"ר, לא מיניה ולא מקצתו, הכל תלוי מה שהכניסו לה בראש בבית הוריה, ואם הכניסו לה בראש שחשוב מאוד תורה ויר"ש ומידות טובות אז זה מה שהיא תחפש ובעז"ה גם תקבל,  

כמו בכל דבר יש משהו באמצע.

זה נכון שהרגשות החסידיים - אנשים וגם נשים - שונים בכל ההסתכלות על חתונה, ובפרט חתונה אדמורי"ת וריקוד מצווה טאנץ לעומת ליטאים.

אבל גם לא נכון, שכל אחד מאישי החסידות, מקטנם עד גדולם, שמח וקופץ עד השמים, רק בגלל אמונה שבשעת הריקוד קורה משהו עלום ורזי דרזין. בסופו של דבר יש כאן גם אווירה מלכדת של הפעילות הקבוצתית, שבחלקה היא רוחנית אך בחלקה יש גם הנאה גשמית. כאשר הקבוצה שלך, קופת החולים שלך, עושה איזה אירוע, וזה מפואר ומרגש. אז כולם רוקדים וסוערים. בלי לפלפל הרבה באמונות בשורש הדברים.

דומה הדבר לריקודים בעת הכנסת ספר תורה, כל החוגים במקהלות ישראל ששים ושמחים על הפן הרוחני שבריקוד. אך ברור שאותה קהילה, או משפחה, שמכניסה את הספר תורה לבית הכנסת, רוקדת שבעתיים, לא בגלל הרוחניות של הספר תורה נטו, אלא גם בגלל שזה 'אירוע שלי' על כל המשתמע מכך.

אשרי להם לישראל, שבמקום לרקוד ב'אירוע שלי' במשחק כדורסל קבוצתי, הרי האירועים הרוחניים הם המשמחים ומתדלקים את רגשות השמחה שיש בקרבם.

תוקן על ידי יוחנןש ב- 04/06/2021 01:21:56