מצדרביעי
| קלעפער כתב: |  | כל החשיבות זו השראת השכינה וקיום המצות. לא רואה היכן נכנסת כאן הלאומיות. במחילה, קצת היסטוריה. זו אינה המצאה של האקדמיה, לא היה מושג לאום (במובן היום. זה שאנחנו מדביקים את התפיסה המודרנית לעבר נקרא אנכרוניזם).
זה ודאי תקף לעליות החרדים בכל הדורות המושגים לאומיות וציונות וריבונות כשלעצמה ולא כרצון לקיים התורה לא היו קיימים, זה אנכרונזים פר אקסלנס.
ראה אפילו את הויכוח בין ר צבי הירש לערען לבין רבנים שונים במטרה לעליה ארצה. הוא טען שזה רק ללימוד תורה ולכן לא רצה אפילו לפתח מקומות עבודה. והרבנים, חלקם, חלקו עליו, מן הטעם שאם אין קמח אין תורה. אבל איש לא חלם על משהו מעבר לכך.
כל השפה הזו מאוחרת לציונות. |
|
אמרתי כבר שטענה זו נכונה בערך באותה מידה שהטענה שהאורתודוקסיה היא דבר חדש נכונה, אמנם נכון שאולי מוטיבים מסוימים ולא מהותיים הם חדשים (כמו באורתודוקסיה), אבל הבסיס עדיין קיים...
לגבי מהות ארץ ישראל - המחלוקת שהבאת מעניינת (למרות שאינני מכיר את שמות הרבנים), אבל דווקא החת"ס אומר לא ככה (וגם כמעט כל רוח התנ"ך שלצערנו לא לימדו אותנו מספיק במוסדות החינוך), כדלהלן:
בביאור למסכת סוכה (לו, א)ד"ה דומה לכושי תנן : נראה לעניות דעתי, רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין [בה], שהעבודה בקרקע גופה מצוה[2] משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם הכֹל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיפה עבודת ה' חורבן[3], מודה רבי ישמעאל לרשב"י.
ועל זה אנו סומכים על רבי נהוראי במתניתין סוף קידושין: "מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", היינו בחוץ לארץ וכנזכר לעיל. והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי, אפילו אינו נדמה אלא כושי ממש, דהיינו רשב"י וחבריו האמיתיים, מכל מקום הא לן והא להו, לבני בבל – כשר, ולבני ארץ ישראל – פסול, דבעינן ישוב ארץ ישראל על ידי ישראל. ובביאורו לתורה בפרשת שופטים ד"ה מי האיש: אנו סומכים על ר' נהוראי סוף קידושין שאמר "מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", והיינו כדברי רשב"י ראש פרק כיצד מברכין (ברכות לה, ב). ור' ישמעאל הקשה, הא כתיב 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ'? ונראה לי, בזמן שישראל שרויים על אדמתם מצוה לאסוף דגנך לא לצורך פרנסתו, דצדקו דברי רשב"י ודברי ר' נהוראי, אלא משום מצות ישוב ארץ ישראל, ומשום הכי היה בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשר צמדים לפניו. ולא לבד עבודת קרקע אלא לימוד כל האומנות[5] משום ישוב וכבוד ארץ ישראל, שלא יאמרו לא נמצא בכל ארץ ישראל סנדלר ובנאי וכדומה ויביאום מארצות רחוקים, על כן היה לימוד כל האומנות מצוה, ורשב"י ור' נהוראי מיירי כשאנו מפוזרים בין האומות, ויש בהם אומנים מרובים ולא צריך לנו, והעוסק בהם הוא להמציא לו פרנסתו, על כן מניח אני כל אומנויות ואיני מלמד בני אלא תורה. ועל כן כשעושים רצונו של מקום, שנטיעה אינו לפרנסה אלא למצוה, על כורחך בית קודם לכרם[6] אבל בתוכחה, שאינם עושים כרשב"י, והכרם הוא לפרנסתם, היה להקדים כרם לבית, אלא שבשיגעון ינהג, והכל מהופך.
אוחזר מכאן:
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=50&id=1488
לסיכום: יש מקורות מבוססים מאוד לרעיון שבארץ ישראל יש צורך ב"פיתוח גשמי" של חקלאות ושאר אומנויות, יש את הרמב"ן שציטטו לך המדבר על הצורך לכבוש את הארץ, משהו נוסף לתת שירות?:)
נ.ב. באופן כללי קצת צורמת לי הגישה הליטאית משהו שמצמצמת את הערכים הרוחניים לשאלה של "כן מצווה או לא מצווה", אמנם נכון שרוב רובם של הדברים החשובים ביהדות מוגדרים גם כמצווה, אבל אין מטרת היהדות "קיום מצוות" אלא יצירה רוחנית המשנה את האדם ואת העולם וכמו שנכתב על כלב בעצמו "כי רוח אחרת הייתה עמו" ולא "הוא קיים את ההלכות בדקדוק הדין על פי שיעור חזון איש"...
(אם תתווכח, אביא גם על כך מקורות, אפשר להתחיל באבן עזרא שמות פרק ל"א פסוק י"ח)...
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 06/06/2021 20:46:48
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 06/06/2021 20:49:05
|
|
