ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ראשון לחשבון עוונות* מפני מה דוקא יו"ט סוכות נחשב כראשון לחשבון עוונות הסבר נפלא על כך אמר הרה"ק בעל תפארת שלמה זי"ע בימי הדין בשעה שהשטן מקטרג על ישראל ומפרט חטאיהם מתייצבים כנגדו כל מליצי יושר וטוענים כי כל מה שחטאו במשך השנה היה באונס כי היצר פיתה אותם בדברי תרמית והוא שגרם להכשילם משיב השטן כנגדם וכי גם בעסקי ממונות מניחים היהודים לרמותם והרי אם יבוא מאן דהוא לרמות לחבירו בפרוטה אחת תיכף ומיד יעצור בעדו ולא יניחנו כלל ולמה רק בדבר עבירה אפשר לבוא עליהם בערמה בתור פשרה בין שתי הטענות יצאה החלטה להמתין עוד כמה ימים ונראה מה לעשות בדינם והנה בשעה שישראל כשרים תיכף ומיד במוצאי יום הכיפורים תרים לחפש אחרי ארבעת המינים' מהודרים במחירים מפולפלים ללא שום משא ומתן הרי בכך נסתם טענת היצר והראיה שמשלמים טבין ותקילין על מה שגוי לא ישלם יותר מכמה פרוטות אם כך נאמנים הם שגם בעבירות נכשלו בתרמית היצר ויצאו זכאים בדין לכן ביום טוב סוכות כשנוטלים הלולב והאתרוג לברך עליהם מוכח מכך שצדקו טענת המליצי יושר ונמחקו כל העוונות ומכאן ואילך מתחיל חשבון חדש ורישום מחדש (הגדה של פרשה) שבת שלום וחג שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" (ד, טו)* במדרש מובא, ר' אבא אמר 'כלב' מסר לו, טעם הדבר לפי המסופר שם, שהבל היה גיבור מקין והתגבר עליו הבל תחילה והפילו ארצה להמיתו, והתחנן קין לפני הבל שירחם עליו ולא יהרגהו, ולאחר שהניחו קם עליו ויהרגהו. רואים אנו שקין היה לקוי במידת "הכרת טובה", ולא זכר את חסד אחיו שחמל עליו כשהיה מסור בידו. והנה ידוע שהכלב מדתו להכיר טובת בעליו עמו בספקו מזונותיו המועטים, ועל כן הוא נאמן לבעליו ושומרו ביום ובלילה, לפיכך מסר הקב"ה לקין 'כלב', שילווהו תמיד ויזכירהו מדת הכרת טובה... מכאן לכל אדם לזכור תמיד טובת מיטיבו ולהכיר טובה להקב"ה על חסדיו עמו, שאם לא כן הרי הכלב כבר עדיף ממנו בזה (בשם החפץ החיים) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *הבט השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם (טו, ה)* ומיד אח"כ כתוב שהקב"ה אמר לו "כה יהיה זרעך". הרה"ח רבי מאיר שפירא הסביר זאת במתק לשונו, שהקב"ה הוציא את אברהם אבינו מעל לכדור הארץ ואומר לו: ספור את הכוכבים! והנה כל אחד מאתנו היה משתומם ונבהל הייתכן כזאת? לספור כוכבים? הן ידוע מראש שזו היא משימה שלא ניתן לעמוד בה...! אך אברהם אבינו אינו משתהה ואם רבש"ע אומר לספור, אז סופרים! אפילו שזה נוגד לכאורה את ההיגיון והמציאות! אומר לו הקב"ה ברוב נחת: כה יהיה זרעך. כאלה אני רוצה שיהיו גם בניך, כך אני רוצה שיראו בני ישראל באחרית הדורות, שמקיימים את ציווי השם גם אם לא ממש תמיד מבינים אותו, ובמיוחד אם נראה לך ש"מה יש לי להתחיל הן אני בוודאי אכשל" אך אברהם אבינו אבי כל העם הזה מלמדנו, אם הקב"ה אומר עושים! מה יהיה אחר כך תשאיר את זה לו... קודם תתחיל! (פרי עמלינו) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וגו' (יח, ב).* וברש"י הקשה מדוע כתוב בפסוק שתי פעמים לשון 'וירא' ? לכאורה ה'וירא 'השני נראה מיותר?, וביאר לפי דרכו. והגרא"מ שך זצקו"ל מתרץ תירוץ נפלא שהתורה באה ללמדנו, שקיום מצות צדקה הוא לא רק בנתינת צדקה לעני המבקש מאתנו, אלא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה, לחפש את מי שנצרך לצדקה כדי לעזור לו, וזוהי כוונת התורה שכתבה פעמיים את המילה 'וירא'. ה-וירא השני בא ללמדנו, שאברהם התבונן לראות האם האורחים שבאו לקראתו נצרכים הם להכנסת אורחים וצדקה, הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלתות אוהלו לבקש צדקה, אלא ברגע שנשא את עיניו "וירא והנה שלשה אנשים," מיד התבונן לראות האם הם צריכים אוכל ושתיה "וירא וירץ לקראתם". ובזה ביאר את לשון המשנה מהו לשון באבות:כל המעלים עיניו מן הצדקה "המעלים עיניו," היה לו לכתוב "המונע ידו מן הצדקה," אלא שזהו יסוד מצות הצדקה, שלא די בנתינת צדקה לעני המזדמן, אלא שיש חיוב מיוחד, שלא להעלים עין, ולבדוק ולהתבונן מי נצרך לצדקה, ובזה מקיים את פסגת מעלת מצות הצדקה. (מראש אמנה) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (כ"ג - ב')* לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה. [רש"י] רבי שלמה קלוגר שואל, מדרש זה היה על רש"י להביא על המילים "ותמת שרה", ומדוע רש"י אמר זאת על המילים "לספוד לשרה"? אלא מחדש רבי שלמה קלוגר שהביאור הוא ההיפך מהפשט, שרה לא נפטרה מהפחד שאולי ימות יצחק, אלא שרה שידעה כי אברהם הולך בציוויו של הקב"ה לשחוט את בנם, חששה שלא יעמדו הבעל והבן בניסיון הקשה. כאשר בישרו לה שאברהם ויצחק חוזרים בריאים ושלמים, פרחה נשמתה, כי חשבה שלא עמדו בניסיון. שבח גדול זה באמונת שרה בהקב"ה היה גוף ההספד של אברהם כשהספיד את שרה אשתו, ושיבח אותה על גודל אמונתה, ועל שכל כך חרדה שלא עמדו בניסיון, ולכן פרחה נשמתה, וזאת הסיבה שרש"י מביא זאת על המילים "לספוד לשרה", כי זה היה גוף ההספד. (מדשן ביתך) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ואחרי כן יצא אחיו וידיו אוחזת בעקב עשיו (כ"ה כ"ו)* ווארט נפלא שמעתי מהרבי מלעלוב: יעקב ועשיו כל אחד מהם רצה לצאת ראשון, כדי להיות הבכור. לבסוף, יצא עשיו הראשון וזכה בבכורה. אם כן, לשם מה אוחז עדיין יעקב בעקבו של עשו, מה זה מועיל לו? אלא, זו דרכם של צדיקים, גם לאחר שהצדיק נוכח לדעת שלא עלה בידו להשיג את מבוקשו, הוא לא אומר לעצמו: 'טוב, אני את שלי עשיתי, ניסיתי, לא הצלחתי והולך לדרכו.לא! לא כך נוהג הצדיק .גם לאחר שלא עלתה בידו, הוא לא מסוגל להשלים עם הכישלון. הדבר ממשיך להסעיר את רוחו והוא אינו נותן מנוח לנפשו.יעקב רואה את עשיו יוצא ראשון, ובכך הוא זוכה לבכורה, עם כל המעלות הרוחניות הגדולות הנלוות לה. יעקב אינו משלים עם הדבר. הוא כל כך משתוקק לבכורה, נפשו יוצאת להשיגה, וכשלא עלה בידו הוא ממשיך לסעור בקרבו. אחיזתו בעקב עשו הם פעולה טבעית של מי שאינו מסוגל להשלים עם הדבר ידו מושטת באופן אינסטנקטיבי אל עקבו של עשיו לעצור אותו, למרות שהוא יודע היטב שאינו יכול לשנות את המציאות ולמנוע מעשיו לצאת ראשון (יחי ראובן) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ויירא יעקב מאד ויצר לו (לב, ח)* כתב רש"י "ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים". אפשר לבאר על פי מעשה שמביא רבינו ה' בן איש חי' , שפעם היה במלך צרפת, שהיה לו יועץ חכם חוזה בכוכבים ובקי באצטגנינות, והיה מגיד לו תמיד נסתרות ועתידות, והמלך היה מאמין בו מאד לרוב חכמתו, ויעשירהו ויכבדהו, והנה יום אחד נהפך לב המלך עליו, על ידי הולכי רכיל שדיברו לשון הרע על היועץ מרוב קנאתם בו, שכאילו קשר היועץ קשר עם אויבי המלך להדיחו ממלכותו, ותיכף גזר אומר להביא לפניו את היועץ ועלה בדעתו להיכנס עמו בדברים טרם יהרגנו כדין מורד במלכות. והנה כאשר הובא החוזה בכוכבים לפני המלך, פנה המלך בשאלה, האם יש בידך לחזות מה צפוי לך בעתות כאלה? ויאמר החוזה יש ויש, אמר לו המלך, אם כן הגידה נא לי יום מותך, ויבהל החוזה מאד שהרגיש כי רעה נגד פניו, ויתבונן לחשוב במשטר הכוכבים בלוחות שלפניו, ויעש כן בחכמה למראה עיני המלך כאילו הוא רואה במשטר הכוכבים והמזלות, ואחר איזה רגעים השתנו פניו והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר למלך: אדוני המלך, הכוכבים גילו לי כי סכנה גדולה מרחפת על ראשי, אולם צר לי מאוד כי על ידי הכוכבים נודע לי שיום מותי יהיה לפני יום מותו של המלך ג' ימים, ולא על עצמי אני דואג אלא על אדוני המלך, כי קרב קצו וקץ ממלכתו האדירה... וישתומם המלך למשמע אזניו, כי דברי החוזה הטילו עליו אימה ופחד, ויירא לנגוע בו, ואז הוציא לאור משפטו ויצא זכאי לפני המלך, ואדרבה, שם המלך משמר ללוות את היועץ בכל אשר ילך, כי האמין שדברי חזונו יבואו באחרית הימים, ועל זה נאמר קהלת ז' י"ג "החכמה תחיה בעליה". והנמשל, הנה ידועים דברי חכמינו (סוטה י"ג) שרבקה נתנבאה שיעקב ועשו ימותו ביום אחד כמו שנאמר "למה אשכל גם שניכם יום אחד". לכן פחד יעקב שמא יהרוג את אחרים שאם יהרוג את עשיו, הרי גם הוא ימות. (לבוש יוסף בשם הגר"ע יוסף זצוק"ל) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"אלה תולדות יעקב יוסף" [לז, ב].* מפני מה כותב הפסוק ש'תולדות יעקב' הם 'יוסף' על פי הפשט, כל מטרת יציאתו של יעקב אבינו לחרן הייתה על מנת לשאת את רחל, שממנה יצא יוסף, והקב"ה גזר שיינשא לארבע נשים, נמצא שעיקר תולדותיו היה יוסף. אך יש בעניין באור עמוק יותר עד כה סבל יעקב מצרות שונות עשו שנא אותו, אחר כך לבן רימה אותו, לאחר מכן נאבק בדרך עם המלאך, ואחרי כן ארעה לו הצרה הגדולה עם דינה. כשסיים עם כל הצרות הללו, ארעה לו צרה חדשה בתוך ביתו עם יוסף. זו הייתה הצרה הקשה מכל, שכן עם אויבים מבחוץ אפשר להסתדר איכשהו, בזכות העידוד והעצה הטובה שמקבל האדם מהסובבים אותו, אך צרה בתוך ביתו פוגעת באדם יותר מכל. דוד המלך כותב בפרק ב' בתהילים על מלחמת גוג ומגוג: "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק, יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו", ובפרק ג' מנה את צרותיו בתוך ביתו שבגללן נאלץ לברוח מאבשלום בנו, ואומר: "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי", רק אז הוא אומר: 'רבים קמים עלי, ללמדנו שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. יעקב אבינו רואה את השנאה שיש בתוך ביתו. בניו עוינים איש את אחיו. על יוסף נאמר: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", והאחים שנאו אותו בשנאה שהלכה והחמירה: בתחילה "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" הם לא יכלו לדבר עימו, אחר כך "ויוסיפו עוד שנוא אותו", לאחר מכן נוספה גם קנאה, ולבסוף "ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו" כבר מרחוק רצו להרוג אותו. צרה זו קשה ליעקב אבינו מכל, ועל כן כשמפרטת התורה את תולדות יעקב, היא פותחת ביוסף בצרה הגדולה שארעה לו בתוך ביתו עם יוסף ואחיו (דורש ציון) שבת שלום וחנוכה שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (מ"ב א')* פירש"י "...ולי נראה כפשוטו למה תתראו, למה יהו הכל מסתכלין בכם סך הרב גלינסקי שליט"א: כאשר נכנסתי פעם לרבינו הגרא"מ שך זצ"ל וביקש ממני לומר רעיון כלשהו, נענתי ואמרתי: הגמרא (ברכות דף ה ') מספרת שרבי אלעזר חלה. עלה רבי יוחנן לבקרו. ראה מתגורר בבית אפל. "גליה לדרעיה ונפל נהורא" = גילה את זרועו ונתמלא הבית אורה שהיה בשרו מבהיק. ויש לשאול וכי פניו של רבי יוחנן לא קרנו כזרועו? ואם כן מדוע כשנכנס לבית לא הואר הבית מאור פניו ? אלא-תירץ הגר"י גלינסקי-"מוכח מכאן שרק מה שמוסתר הוא זה שמאיר! והוסיף הרב גלינסקי: רש"י כותב (במדבר א, ב) למה נסמכה פרשת המנורה להקרבת הנשיאים לפי כשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו. אמר לו הקב"ה: חייך שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות. ויש לשאול: במה גדולה הדלקת הנרות מקרבנות הנשיאים אלא שהקורבנות היו על המזבח החיצון ובפרסום, ואילו ההדלקה נעשתה בפנים ובחשאי! מסופר בגמרא (עבודה זרה דף יח) על רבי חנינא בן תרדיון ששאל את רבי יוסי בן קיסמא, "מה אני לחיי העולם הבא "? והשיב: "כלום מעשה בא לידך" אמר לו: "מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים ". אמר לו: "מחלקך יהא חלקי" .. והיום, אף שעשה רבי חנינא דברים נשגבים בחייו, שהרביץ תורה במסירות נפש וכו ', אף על פי כן אין כמו מעשה זה שנעשה בו המצוהמבשלימות ככל מה שאפשר, שהיה בצינעא ולא היה בזה פירסום כשאר המצוות, לכן יש בו כח להבטיח חיי עולם הבא. (והגדת) שבת שלום וחנוכה שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ועתה אל תעצבו...(מ"ה, ה')* טעמי המקרא על תיבות הללו המה "מונח מונח רביעי", יוסף אמר לאחיו, ועתה אל תעצבו - עכשיו אין לכם כלום מה לדאוג, כי עתה לא תקבלו שום עונש, אלא, "מונח מונח רביעי" - העונש שלכם הוא "מונח" ושמור לאלף ה"רביעי", כידוע שהעשרה הרוגי מלכות אשר חיו בסוף האלף ה"רביעי" היו גלגולי עשרת השבטים. וזהו שאמר "ויבךְ עליהם" (מ"ה, ט"ו) ראשי תיבות: ו'ראה י'וסף ב'הם כ'י ע'תידין ל'היות י' ה'רוגי מ'לכות. "עליהם " אותיות - על י' ה'רוגי מ'לכות. (ה"אמרי אש" מאונגוואר) צום קל ושבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה (מח, כ).* כתב רש"י: הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה'. מנהג ישראל שההורים מברכים את ילדיהם בערב שבת, ויש הנוהגים רק פעם בשנה, ואומרים "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". ולכאורה, מנהג זה הוא נגד גמרא מפורשת (מגילה כח, א) שכל פסוק שמשה רבינו לא חילק אותו, אנו לא יכולים לחלקו. כיצד, אם כן, מברכים בחצי פסוק? צריכים היו לומר את הפסוק בשלימותו! שלמה המלך אומר: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל" (משלי ו, ו-ז) והכונה שהעצל ילך ויראה שהנמלה אוגרת כמות אוכל לפרק זמן הגדול ממשך חייה, וזאת על אף שאין לה עולם הבא. ואתה שיש לך עולם הבא, מדוע שלא תאגור לעצמך תורה ומצוות! הגמרא מספרת שרב משרשיא החליט לבדוק זאת לבדו, הלך ביום קיץ חם כשהנמלים בתוך הקן שלהם, האפיל עם מעילו מעליהן. יצא נמלה אחת החוצה, רב משרשיא תפס אותה וקשר לה חוט אדום. שחרר אותה והיא חזרה לקן, הודיעה לכולם שיש צל, כולן יצאו ואז הסיר רב שרשיא את מעילו, התרגזו הנמלים על אותה נמלה ששיקרה שיש צל בחוץ, התנפלו עליה והרגו אותה. אמר רב משרשיא: באמת אין לה קצין ומושל. שהנה הרגו אותה בלי משפט! וצדק שלמה המלך בדבריו.שואלים שם התוספות איך עשה כן רב משרשיא? הרי הגמרא מספרת שרבי יוחנן אמר שיהיו אבני ענק של יהלום בשערי ירושלים, אמר איזה תלמיד לעצמו שודאי זו גוזמא כי מהיכן ימצאו אבנים בגודל כזה? יום אחד הפליג התלמיד בים וראה מלאכי השרת שחוצבים יהלומים גדולים מאוד, שאל אותם עבור מה היהלומים וענו לו שהם בשביל שערי ירושלים לעתיד לבא. חזר אל רבי יוחנן ואמר לו: צדקת בדבריך. אמר לו רבי יוחנן: "ועד עכשיו לא האמנת?" נתן בו את עיניו ועשאו גל של עצמות! שואל, אם כן, תוספות אם התלמיד שלא האמין לרבי יוחנן נענש, איך יתכן שרב משרשיא לא האמין לשלמה המלך? התוספות מתרץ את השאלה, אבל המהר"ם שיף כתב שאין כאן שאלה כלל! הלא שלמה המלך בעצמו אמר "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". וזה בדיוק מה שעשה רב משרשיא, הלך אל הנמלה וראה את דרכיה! גם כאן בפסוק שלנו אומר רש"י שהמילה "לאמור" נראית, לכאורה, מיותרת: ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". ועל זה אומר רש"י: " הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה' כלומר התורה עצמה אמרה בעצמה שהבא לברך את בניו יאמר" ישימך אלקים כאפריים וכמנשה", ושוב לא שייך כאן הכלל ש'כל פסוק שלא פסקו משה אנן לא פסקינן. (ומתוק האור) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו" (ב' - י')* הגמ' בסוטה [י"ב.] אומרת, "ותרא אותו כי טוב הוא", תניא, רבי יהודה אומר טוביה שמו, מדוע א"כ זכתה בתיה שדווקא השם שהיא בחרה היה שמו הנבחר לדורות ולא שם שקראו לו הוריו? מתרץ ר' חיים שמואלביץ, השם משה משמעותו להוציא מ... וזו היתה הרי תכלית חייו, להוציא את ישראל מצרותיהם. תירוץ נפלא נוסף מובא בספר "להגיד" מהמגיד רבי שבתאי יודלביץ'. מסופר על המהרי"ל דיסקין, שלבד מגדלותו בתורה היה בעל חסד עצום והיה מגדל יתומים בתוך ביתו, וגם הוא וגם הרבנית טיפלו בהם במסירות. דרכה של הרבנית היתה לרחוץ את היתומים כל לילה לפני השינה. אמנם כל ילד רגיל לפעמים לבכות כשרוחצים אותו, אבל אחד היתומים היה מרבה לבכות בכי מר לאחר כל רחיצה, תוך כדי קריאות אימאל'ה, אימאל'ה. יום אחד ניגש הרב דיסקין, דובב אותו ושאל אותו, מדוע אתה בוכה כל כך? ענה לו היתום, אני נזכר באימאל'ה שלי, שאחרי כל רחיצה הייתה מחבקת ומנשקת אותי. ואכן, מאז הייתה הרבנית מקפידה לחבק ולנשק את הילד לאחר כל רחיצה. ואולם, ברור לנו, שכמה שהיא תשתדל לחבק ולנשק, זה אף פעם לא יהיה כמו חיבוק של אמא. אומר רבי שעפסל יודלביץ, אצל בתיה נאמר "ויגדל הילד וכו' ויהי לה לבן, " לא נאמר כבן, אלא לבן, בתיה גידלה את משה כאילו היה זה בנה ממש. אמר הקב"ה, בתיה, את הענקת יחס אימהי כזה לבן שלי, לכן השם שלך יהיה שמו שייזכר לדורות. (מדשן ביתך) שבת שלום