ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *והדגה אשר ביאור מתה (ז, כא)* "אמר ר' אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל" (שמות רבה, פרשה ט') המקום שבו בחר ר' אבין לדרוש את דרשתו על שהעשירו ישראל הוא פלא. איזה קשר, לכאורה, יש בין דרשה זו לבין ממכת הדם "והדגה אשר ביאור מתה" יישוב חריף בדרך פלפול, מובא על כך בשמו של הגאון רבי נפתלי הירץ, אב"ד לבוב: יש מקום לחקור כיצד היתה מכת הדם: האם היאור עצמו הפך לדם, אולם כאשר יהודי בא למלאת נהפכו המים ששאב לתוך כדו שוב למים או שמא להיפך: היאור עצמו לא נהפך כלל לדם, רק כאשר בא המצרי למלאת, נהפכו המים ששאב לתוך כדו לדם, ואילו לישראל נשארו המים במציאותם הטבעית? נוכל לפשוט את הספק מהפסוק שלפנינו. כי לכאורה יש מקום פשיטא, לתמוה: למה לו לפסוק לומר "והדגה אשר ביאור מתה" שהרי על אופן שכזה בדיוק נוכל לומר "פסיק רישא ולא ימות"? ומכיון שהמים שביאור נהפכו לדם, בלי ספק מתו הדגים! אלא בודאי שהיאור עצמו לא נהפך לדם, רק המים ששאבו המצרים, ואם כן היה כאן נס נוסף: שאף על פי שהמים שביאור לא נשתנו כלל בכל זאת מתו הדגים. אולם על כך יהיה קשה, שהרי כלל נקוט בידינו "למעט בניסא עדיף", ואם כן מדוע נעשה הנס בכדי המצרים, שהיו רבים, ולא בכדי בני ישראל, שמספרם היה מועט ממספר המצרים שהרי נאמר "ושלישים על כולו"? על כך בא ר' אבין ומתרץ "ממכת דם העשירו ישראל", ולכן נעשה הנס בידי המצרים. משום שלו נעשה הנס בידי הישראלים, היו מים אלו (שהפכו מדם למים על ידי נס) בגדר של "מעשה ניסים", שאסורים בהנאה, ולא היו יכולים למוכרם למצריים. משום כך עשה הקב"ה שיתרחש נס שינוי המים לדם בכדי המצרים, ואם כן המים ששאבו הישראלים מהיאור לא היו "מעשה ניסים" ואפשר היה ולהתעשר... (ליקוטי שושנים, מתוך כמוצא שלל רב) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו וגו' (י כג)* החושך הכי גדול כשהאחד לא רואה בצרת חבירו ולא עוזר לו "לא ראו איש את אחיו" אם הוא לא רואה בצרת חבירו הסוף הוא שהוא בעצמו לא יכול לזוז "ולא קמו איש מתחתיו" (ליקוטי הרי"מ) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ויבואו בני ישראל בתוך הים (י"ד כ"ב)* בדברי חז"ל מבואר, שבקריעת ים סוף נבקע הים לשנים עשר שבילים. לכל שבט היה שביל משלו, מסלול משלו, אולם המחיצות בין השבטים היו שקופות וראו אלו את אלו. ולכאורה, מדוע היה צריך שהים ייבקע לשנים עשר שבילים, וכי לא עדיף שכולם ילכו בשביל אחד, יתפללו ב'נוסח אחיד' ומנהג אחד יהיה לכולם? למה כל אחד לבד? אומר הרב לנדא זצ"ל: אדרבה, כבודו של הקב"ה הוא, שכל שבט יהיה בנפרד, כל שבט יצעד בדרך אבותיו וינהג במנהגי אבותיו, יתפלל בנוסח שלו וישיר את הזמירות והתשבחות המקובלות לו מאבותיו. "מנהג אבותיו בידו". מאידך, אל לו לאדם לומר: 'אני שבט יהודה ולא מעניין אותי כלום מאחרים, זה המנהג שלי, זה האנ"ש שלי, זה הרב'ה שלי, זה השטיב'ל שלי... לכן המחיצות בין השבטים היו שקופות וראו אלו את אלו, ללמדנו שיש לראות גם את השני, להיות מודע למנהגיו ואורחותיו ולכבדו. (יחי ראובן) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל, אמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל, סבי זקני ר' מרדכי דוד בן הקדוש ראובן ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ומשה עלה אל האלוקים (יט , ג)* מדרש רבה (שמו"ר כח, א) בשעה שעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע בו, צר הקב "ה קלסטורין של משה דומה לאברהם, אמר להם אי אתם מתביישין הימנו לא זה הוא שירדתם לתוך ביתו ואכלתם אצלו, יעיין שם בארוכה דברי המדרש. הקב "ה השיבם בזה תשובה נצחת, שלא להם ראוי ליתן התורה רק לישראל שיש להם מידות טובות תורניות, וזה אין בכם המלאכים, כשאתם ירדתם לתוך ביתו קיבל אתכם בסבר פנים יפות ,ונתן לכם לאכול, כדרך הכנסת אורחים בסבר פנים יפות ובשמחה רבה, ואתם כשבא בשר ודם למרום אליכם תקנאו בו ותירצו לפגוע בו, ניכר מזה שאין בכם כח מידות התורניות ולזה לא ראוי ליתן לכם את התורה ולית לכם שייכות בגוה. (ישמח ישראל ריש פר ' וירא בשם אביו הרה"ק ר"י מאלכסנדר) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א)* לפניהם ולא לפני עבדי כוכבים (רש"י) שאל שר אחד את הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע"א, אצלנו מי שיש לו תביעה על חברו מגיש כתב תביעה והשופט קובע תאריך למשפט. בינתיים יש לשופט שהות לעיין בדבר, וכשמגיע זמן המשפט מעמידים שני הצדדים עורכי דין, דנים ומתווכחים, ואחר כך מוציא השופט פסק דינו, ויש גם אפשרות לערער וכו'. ואילו אצלכם היהודים, באים פתאום לרב, מציעים את הטענות, והרב כמעט תמיד פוסק מיד. היתכן שיש בנוהל שכזה משפט צדק? ענה לו הרבי מאפטא: אמשול לך משל, פעם רדף זאב אחרי שה והשיגו, כשעמד לטרפו הגיע פתאום הארי והוציא את השה מידו. טען הזאב, הרי זו גזילה ממש! הלכו שניהם להתדיין לפני השועל. פסק השועל, יחלוקו, חצי לארי וחצי לזאב. ומי יחלק את השה כדין? נמנו וגמרו שהשועל יחלק! התחיל השועל מחלק את השה לשניים וקובע שאין החלקים שווים, נשך קצת מאותו החלק שנראה לו יותר גדול כדי להשוותו לשני, אלא ששוב נראה לו שעכשיו זה קטן מדי, ונשך מהשני, וכך נשך כל פעם מחלק אחר, עד שלא נשאר כלום בשביל בעלי הדין... כך אצלכם, אמר הרב מאפטא, אתם מתדיינים ומתדיינים, מעמידים עורכי דין ומערערים, ובסופו של דבר, ההוצאות ושכר הטרחה של ה"שושבינים" אוכלות את הכל, ולא נשאר כלום בשביל בעלי הדין... אבל אצלנו משתדל הרב לפסוק מיד, או לעשות פשרה, וכך נאה ויאה לא לקפח את שני הצדדים גם יחד! (אוצר חיים) שבת שלום וחודש טוב

עדיף מאוחר מלעולם לא לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *'ועשית שנים כרבים', (כה, יח)* ותמהו המפרשים למה כתיב שנים היה לו לומר 'שני כרבים'. לשון שני מורה על שני דברים שהם ממש שוים, אבל שנים מורה כי יש איזה חילוק ביניהם, ובא לרמז שלכל אחד יש מדה אחרת וכמו שאמרו חז''ל כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה כך אין דעתם שוין זה לזה, וכאשר אחד מבטל עצמו לשני, ופניהם איש אל אחיו, הוא זוכה להשראת השכינה. (אמרי אמת) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"מחצית השקל בשקל הקדש" (ל, יג)* העירו המפרשים, לשם מה כפל הכתוב לשונו, והרי יכול היה לומר 'מחצית שקל הקודש' מיישב בעל ה"מנחת יצחק": שנינו במשנה הראשונה במסכת שקלים: "באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאים", וכבר תמהו רבים מה הקשר בין 'שקלים' ל'כלאים'. בספר "דברי יהונתן" לרבי יהונתן אייבשיץ ביאר, שישראל הצטוו להביא מחצית השקל דווקא, לא להרבות ולא להמעיט, לרמוז שכל אחד מישראל אינו אלא מחצית הגוף ורק בהתחברו עם כלל ישראל נחשב הוא לגוף שלם. ברם עליו להתחבר ולהתאחד רק 'מין במינו', ולא עם אנשים שאינם הולכים בדרך הישר. לפיכך משמיעה המשנה 'על השקלים ועל הכלאים' כאחד. לפי זה אפשר לפרש את כפל הלשון. הציווי להביא "מחצית השקל" מורה על מעלת האחדות בישראל, אולם יש להישמר ולהיזהר שיהיה זה "בשקל הקודש", שהאחדות של ה'שקל' תהיה ב'קודש', ולא עם מין שאינו מינו. (שנים מקרא) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה': (לה. כב)* מה כוונת הפסוק 'ויבואו האנשים על הנשים'? הסיבה שהקב"ה שיתף את עם ישראל לתרום לבניית המשכן, היא כתשובת המשקל למה שתרמו למעשה העגל. והנה בחטא העגל השתתפו רק האנשים אבל הנשים סירבו לתת את הזהב שעליהן (פרקי דר"א מ"ה) ואמרו חז"ל (ברכות לד:) "אמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים אינן עומדים". ועל כן כששבו האנשים בתשובה על חטא העגל הם נסקו לדרגה גבוהה יותר מהנשים הצדקניות שלא חטאו בעגל. וזהו "ויבואו האנשים על הנשים" על ידי התשובה התעלו במעלתם על הנשים. (חידושי הרי"ם) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה והקטיר הכהן את הכל המזבחה. א.ט חז''ל בתורת כהנים דרשו והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות הגידים הקרניים והטלפיים. והנה יש להקשות על הפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר שמות יט יג אומר רש''י שהיובל הוא שופר של האיל של יצחק. וא''כ קשה הרי אילו של יצחק הוא עולה כדכתיב ויקח את האיל ויעלהו לעולה. ובעולה צריכים להקריב גם את הקרניים וא''כ איך נותרו קרני האיל הנ''ל? וי''ל דחיוב הקרבת הקרניים הוא רק בהקדיש בהמה לעולה שאז מחוייב להקטיר את כולה. משא''כ אצל יצחק לא הקדיש לעולה את האיל אלא את יצחק והאיל רק החליף את יצחק ובכזה מקום אינו מחוייב להקריב את מה שלא היה ביצחק וביצחק לא היה קרניים. ומשלה''ד למקדיש פר ואח''כ החליפו באיל לא יהיה מחוייב להביא נמי את הקרניים. ר' שלמה קלוגר. שבת שלום