ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"והנה שלשה אנשים ניצבים עליו" (י"ח - ב')* בספר "ושלל לא יחסר" מביא הארה בשם רבי משה אהרן רוזנטל, רב שכונת רוממה. הפרשה מתחילה במעשה גדול של הכנסת אורחים, ומסיימת במעשה גדול, פרשת העקידה. בשני מעשים אלו לא היה בכלל מעשה טוב בפועל, אלא רק רצון וכוונת הלב לעשות טוב, איזו הכנסת אורחים היא זו וכי מלאך צריך לאכול? או מים לרחוץ רגליו? מילא להאכיל עני יש בזה מצוה, אבל מהאכלת המלאכים אין שום ענין, הרי המלאכים רק "נראו כאוכלים", ובפועל הכל נשרף! אין כאן שום "מקבל" שיפיק תועלת מהעניין. אלא ש"רחמנא ליבא בעי", וכאן היה רצון וכוונה טובה, וזה רצונו יתברך. כך גם בענין העקידה, אמת, איש לא נשרף על גבי המזבח, אלא היה כאן רצון לקיים את רצון ה' במסירות נפש, ואת ליבו הקריב לבוראו, הרי זו עקידה לתפארת. (שלל לא יחסר) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך. (כד, יז)* _לפי שראה שעלו המים לקראתה רש"י_ יש לתמוה על אליעזר, אחרי שראה את המופת הגדול שעלו המים לקראתה, לאיזה צורך הוסיף לבדוק עם הסימן "הגמיאיני נא מעט מים מכדך"?. ברם, למדים אנו מכאן שעיקר מבחן האדם הוא לא במופתים אלא במידות טובות, ולא בחן אליעזר את נדיבות לבה של רבקה במעט מים שנתנה, כי כל אחד יכול לקחתם חינם מן הבאר, אלא עיקר כוונתו היה לראות אם תעשה את הדבר בשמחה ובזריזות, כמו שאמר: "והיה הנערה אשר אומר אליה" אין 'והיה' אלא לשון שמחה (ויק"ר יא, ז). ואכן כן עשתה רבקה שנאמר: "ותמהר ותורד כדה"; "ותמהר ותער כדה", הכל בזריזות בחשק ובשמחה, כי בזאת ייבחן האדם אם הוא שש ושמח לעזור לזולת. ועל כך אמר העבד: "אותה הוכחת לעבדך ליצחק" שהיא ראויה לעבדך העובד את ה' בשמחה, בחינת יצחק מלשון: "צחוק עשה לי אלקים" (דברי ישראל ממודזיץ') שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *אברהם הוליד את יצחק. (כה יט).* פרש"י שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' לכן עשה הקב''ה שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאברהם. יש להקשות למה נרמז העניין הזה כאן כשיצחק היה בן שישים. וי''ל ע''פ ב''מ פז. שעד אברהם לא היתה זיקנה בעולם ומי שהיה רוצה לדבר עם אברהם היה מדבר עם יצחק כי היו נראים אותו הדבר בדיוק, וביקש אברהם רחמים על הדבר כדי שיכירו בינו ובין יצחק, ונהיה אברהם זקן. והנה כשהזקין אברהם הוא כבר לא היה כ"כ דומה ליצחק כי נהיה זקן וא'''כ שוב ליצני הדור פערו את פיהם, אבל כשיצחק נהיה בן 60 שוב נהיה דומה לאברהם כי תנן באבות בן 60 לזקנה, ולכן הוזכר כאן שוב העניין הזה שקלסתר פניו דומה ליצחק. (עדות ביוסף.) חודש טוב שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (לב, י)* שבא אליפז ולקח את כל ממונו. לכאורה תמוה, למה לא הרג יעקב את אליפז, שאין ספק שיעקב שעמד כנגד כל מלכי כנען, והסיר האבן מעל הבאר כמסיר פקק מבקבוק, לא היה קשה לו להרוג את אליפז, ומן הדין היה מותר, שהרי אליפז בא להרגו, ובכלל, איזו שטות זו שאליפז אמר לו "אבא שלח אותי להרגך". אבל נראה פשוט מכיון דיכול יעקב להתפשר עמו ע"י שיתן לו את כל ממונו, לא הרגו, ודו"ק שהוא מוסר גדול, שגם כשההלכה אינה מעכבת, לא צריך להשחית. והבן איש חי זיע"א תירץ שראה שיצא ממנו אונקלוס הגר, וזה תוספת התעוררות על הנז', שכאשר כועסים ומזיקים ואפילו כדין, א"א לדעת אילו חורבנות יצאו בסוף, ואשרי מי שמאריך אף, והולך בדרכי ה'. (תפארת תורה) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים" (לט, ט)* תמה השפת אמת, מנין ידע יוסף לקבוע בודאות כי מעשה זה הוא חטא לאלקים? והלא אמרו חז"ל, שאשת פוטיפר לשם שמים נתכוונה, שראתה שעתידה להעמיד בנים ממנו. ומן הסתם אמרה גם ליוסף ראיה זו, וכך גם "כדברה אל יוסף יום יום" היינו שניסתה לשכנעו בדבריה יום יום בכשרות המעשה וכנותו, וא"כ מהיכן ידע יוסף וקבע במסמרות ש"חטאתי לאלקים"?! וביאר השפ"א זצ"ל, שמתוך הראיות הרבות שהביאה, והשכנועים שלה שחזרו ונשנו יום יום, ידע יוסף נחרצות שאינן אלא דברי יצה"ר, משום שהיצר טוב, איז נישט קיין נודניק...!(אינו נודניק) ומכיון שהטרידתו בראיותיה יום יום, ידע אכן שזהו יצה"ר. וואס לאזט ער נישט אפ און האלט אין איין נודען.. (שאינו מרפה לרגע). יסוד זה מבואר ג"כ בהגר"א (רות א, יח) בזה שהסכימה נעמי שתלך עמה רות, מחמת ש"ותרא כי מתאמצת היא ללכת" ופירש הגר"א, שהרוצה לבחון את המעשה אשר הוא עושה אם הוא מגיע מצד יצר הטוב או מצד יצה"ר, יבחין אם בעת עשיית הענין איבריו נשמעים לו או שכבדים הם, דאם איבריו נעים ונדים בזריזות לעשיית המצוה מסתמא הוא מעצת היצה"ר, כי איך יוכל להיות שאיברי הגוף הכבדים אשר מעפר יסודם יזדרזו לעשות רצון ה'? אין זה כי אם עצת יצה"ר, כדי שילכד אח"כ ברשתו. ומכיון שראתה נעמי כי רות בהליכתה עמה מתאמצת היא, שלא קל עליה המלאכה, סימן הוא שיצה"ט הוא, ולכן מכביד יצה"ר את האיברים ומקשה עליה ההליכה. עיי"ש. (לב שלום) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם..." (מא, א)* בספרים רבים מחפשים את הקשר שבין ימי החנוכה לפרשת מקץ שקוראים בימים אלו. חשבתי לומר כך: ימי החנוכה מהווים חיזוק באמונה בה' פרסום ניסי ה' מחזקינו באמונה בו ובהשגחתו יתברך. מלבד זאת, הניצחון במלחמה עם היוונים יכול להיות מכשול וטעות של מחשבת "כוחי ועוצם ידי", אשר כידוע שלכן כמעט ולא מזכירים את נס הניצחון לעומת נס מציאת פח השמן. משום כן יש ענין לקרוא את פרשת מקץ בימי החנוכה, שכן בפרשה זו מסופר מה שנגזר על יוסף להשאר עוד שנתיים ימים בבית האסורים רק מחמת שתלה את בטחונו בשר המשקים שיזכיר אותו אצל פרעה וכו'. להזכירנו! אל תבטחו בנדיבים! אל תחשבו שיש משהו בעולם שפועל מכח איזה אדם, כי הכל רק מאת ה'. אוסיף בזה מה שהביא הגאון רבי שלמה לוינשטיין שליט"א על מה שאומרים בהלל "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם" שבדרך רמז יש כאן הסבר מדוע אנשים עצבניים ולחוצים? כי הם חושבים שכסף וזהב זה מעשה ידי אדם, וחושבים שככל שיותר ירדפו אחרי הכסף כך ירוויחו, אך אינם מכירים בזה שהכל מאת ה' ומה שנגזר על האדם את זה ורק את זה הוא יקבל... (מתוך עלון הגישמקע ווארט) שבת שלום וחנוכה שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ויאמר פרעה אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה" (מז, כג)* יש להבין קצת מה ראה יוסף על כך לשעבד את כל עם מצרים לפרעה, עד כדי כך שאף יהיו עבדים לפרעה, ובמה שהעביר את העם מאדמתם איכא טעמא בדבר כדפרש"י (כ"א) כדי שלא יראו אחיו כגרים במצרים, וא"כ אף הכא טעמא בעי למה הוצרך לעשותם עבדים לפרעה. ונראה דהרי איתא בסנהדרין (צ"א.) שבאו המצרים להתדין עם ישראל שלקחו את ממונם בצאתם ממצרים, והשיבו להם שישלמו תחילה לישראל כל שכר העבודה שעבדו בהן בפרך, ולכן בדין מגיע להם ממון של מצרים כתשלום עבור עבודתם, ולכאורה יקשה הלא נטילת ממון מצרים היתה מהעם, ואילו השכר העבודה הרי הגיע להם מפרעה, וא"כ מה תשובה היא זו לחייב את עם מצרים בחיובי פרעה. אמנם י"ל דזהו גופא טעם הדבר לכך שיוסף הקנה את כל העם לפרעה, דעי"ז נמצא דהממון שנטלו מעם מצרים ה"ז ממון פרעה, דמה שקנה עבד קנה רבו, ושפיר נטלוהו ישראל כדינא כמבואר בגמ' הנ"ל. (משאת המלך) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם. (מט.א) ביקש לגלות את _הקץ ונסתלקה ממנו שכינה,רש"י_ ויש לשאול אם היה רצונו יתברך שלא לגלות להם הקץ הו"ל להודיענו מן השמים לבל לגלות הקץ, אמנם יובן הדבר על פי מאמר חז"ל מאי דכ' אני ד' בעתה אחישנה, זכו אחישנה לא זכו בעתה, והנה איזה קץ יכול יעקב אע"ה לגלות להם, אם הקץ של אחישנה הלא זה תלוי בזכו, וע"כ היה צ"ל הקץ של בעתה, והוי לא זכו ואם כן ח"ו היה מגנה את ישראל ומשום זה נסתלקה ממנו שכינה. (אילנא דחיי) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וימת מלך מצרים.(ב כג.) וברש''י נצטרע. ומנלן לרש''י שלא מת אלא נצטרע? וי''ל ע''פ הגמ' על הפסוק ויקרבו ימי דוד למות ומקשה ע''כ הגמ' למה לא כתוב המלך דוד כמו בכל מקום. ומתרצת הגמ' משום שאין מלכות ביום המוות, וכיוון שהוזכרה מיתה לא כתוב המלך על דוד. והנה כאן הרי כתוב וימת מלך מצרים ואם מת ממש אמאי כתיב מלך, אלא מכאן הראיה של רש''י שלא הכוונה למיתה ממש אלא שנהיה מצורע. (רבי יונתן אייבשיץ) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (ו, ו)* ר' בונים מפשיסחה אומר: "סבלות" מלשון סבלנות... הגלות הגרועה מכול היא זו שחדלו לחוש בה, שנעשו מורגלים בשעבודה, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" אם אכן הגעתם למצב, שאתם סובלים ונושאים את הגלות, התרגלתם לסבול, ואין הדבר מטריד אתכם כלל, והנכם חושבים שאין מצב יותר טוב אסור לשהות עוד, הגיעה השעה להוציאכם משם. משל למה הדבר דומה? לבן מלך שלא הלך בדרך הישר, ואביו נתמלא עליו כעס וכעונש על אורח חייו הבזבזני שילחו אל בין קבצנים, שיהא חש טעמו של עוני, יושב בן המלך בין הקבצנים, עד שהיה כאחד מהם, ונשכח ממנו מוצאו. לימים נתעוררו עליו רחמי אביו המלך, ושלח לשאול, מה מחסורו ומה בקשתו, השיב בן המלך בשמחה, שהוא מבקש תרמיל של קבצנים חדש, הואיל ותרמילו הישן נתבלה. אף אנו היהודים, עד כך שקענו בגלות שלעיתים קרובות אין השגותינו מגיעות אלא עד כדי תפילה לתרמיל חדש, ורק משתבוא הגאולה, לכשניגאל, נרגיש ונדע, שיש דברים נעלים יותר, שהיינו חסרים בגלותנו המרה. (חידושי הרי"ם) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם... ויקד העם וישתחו" (יב כו-כז)* _רש"י על מה ויקוד העם וישתחווה, "על בשורת הגאולה ועל בשורת הבנים" שיהיו להם._ וקשה, אכן בשורת הגאולה היא בשורה גדולה, שהרי כמה צרות וסבל סבלו במצרים וענוי השעבוד, ועל כן מובן שצריכים על בשורה כזו ליקוד ולהשתחוות, אבל על "בשורת הבנים" מה היה להם כ"כ לשמוח והלא אין לך דור שנתברך בבנים כדור יוצאי מצרים שהיו יולדות ששה בכרס אחד, וא"כ מה היא בשורת הבנים שעליה נאמר ויקוד העם ושיתחוו?. ואפשר לבאר, שהנה כשאנו מתבוננים בדורנו זה אין אנו רואים אבא שמוליד בן, אלא אנו רואים אבא שמוליד אבא. הוא מוליד אדם עצמאי החי וגדל לו בתא נפרד, עורך מחשבות לעצמו ומגיע למסקנות משלו, לא את האב מעניין מה עושה בנו ולא את הבן מעניין מה עושה אביו, התא המשפחתי נהרס. האב מהנדס והבן עורך דין, כל אחד יכול להצביע למפלגה שונה, אין כפיה, וכפי שאומרים העולם הם נפגשים בשמחות. כאן, התורה אומרת "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם", דהיינו שהבן מתעניין במנהגי אביו, חשוב לו להבין דרכי האב ולהתהלך בדרכיו, אם כן זהו אכן דור של "בנים". ועל כך ויקוד העם וישתחווה וכפי שמביא רש"י "על בשורת הבנים". (מראש אמנה - להגרא"מ שך זצוק"ל) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'"* הגמרא במסכת מגילה מביאה: ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!" מה ההבדל בין בני ישראל למלאכים?! מדוע למלאכי השרת לא ניתנה רשות לומר שירה ואילו לבני ישראל ניתנה הרשות? מתרץ בספר "כלי חמדה": בני ישראל לא אמרו שירה על האסון של המצרים, אלא על תשועת עצמם. כפי שהם שרו: "ויהי לי לישועה". אבל המלאכים הרי לא נשתעבדו במצרים, ונמצא שכל השירה שלהם הייתה על אחרים ואין אומרים שירה כשיש גם אסון של אחרים... (הרב נפתלי וסרמן) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"וישמע יתרו כהן מדין, חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל" (יח, א)* כל העולם כולו שמע את מה שיתרו שמע ובכל זאת, היה יתרו היחיד שבא למדבר סיני. מה הניע דוקא אותו, את הכומר הראשי של מדין, להצטרף לאומה הישראלית, יותר מכולם?את התשובה נותן לנו הפסוק בעצמו: יתרו היה מצד אחד כהן מדין, ומאידך חותן משה. האם אנו מודעים למשמעותה של עובדה זו? הלא ידוע, שכל מי שיש לו מעמד נכבד בחברה, משתדל לקחת לעצמו חתן שהולם את מעמדו. וכל שכן ראש הכמרים של מדין בודאי שכל שאיפתו היא לבחור את בחיר הכמרים כחתן לבתו. וגם אם לא ירצה, הלא נימוסי המדינה יחייבו אותו לפחות מבחינה מוסרית. איך ניתן, איפוא, להבין את העובדה, שיתרו בחר לו חתן כמשה רבינו, שלא רק שאינו כומר, לא רק שאינו מאמין בעבודה זרה, אלא עוד להיפך כופר בה בכל מאודו?? בהכרח עלינו להסיק מכך, שיתרו היה אמנם כומר לעבודה זרה, אבל היתה לו מעלה אחת הוא היה אדם עם ראש פתוח, ששמע בקול שכלו בלבד, ולא היה איכפת לו מתגובת הסביבה. אם משה רבינו מצא חן בעיניו, בגלל תכונותיו הטובות והטהורות, לא התחשב בשום לחצים, אלא לקח אותו כחתן לבתו... מעלה זו עמדה לו גם עכשיו, כששמע על מה שאירע לעם ישראל. כולם שמעו את מה שהוא שמע, אבל יצרם לא הניח להם להסיק את המסקנה הנכונה. הם היו שבויים ביד יצרם וביד סביבתם. לא כן יתרו הגם שהיה עובד ע"ז, אבל היות שאף פעם לא התחשב רק בשכלו בלבד, ולא בלחצי היצר והסביבה, היה חופשי להחליט כרצונו ואם כן התבקש מאיליו מה שהחליט: שעם ישראל הוא העם הנבחר, ועליו להדבק בו! (ע"פ אור החיים הק') שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וסבי מורי ר' מרדכי דוד בן הקדוש ראובן ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"וחג האסיף בצאת השנה באספך את תבואתך מן השדה."(כג טז.)* וקשה כאן קושיה עצומה, חג האסיף הוא חג הסוכות, וכתוב כאן שהוא בצאת השנה, היינו באלול, ולהלן בפרשת כי תשא כתוב חג האסיף לתקופת השנה ופרש''י בתחילת השנה הבאה? וי''ל, ע''פ המדרש הידוע (ילקוט פרשת פנחס), שמעיקרא הקב''ה רצה לעשות ר''ה בחודש תמוז, יו''כ בחודש אב, וסוכות בחודש אלול, ובגלל שעשו חטא העגל הקב''ה ביטל הכל, ובתשרי נתפייס ופרע להם את כל החגים הנ''ל בחודש תשרי. וא''כ בפרשתנו שהיתה קודם חטא העגל סוכות היה אמור להיות באלול, ואילו ב'כי תשא' שהיה אחרי חטא העגל סוכות נהיה בתחילת השנה. (אור שמח) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי.(כה ב.)* הנה פתח הכתוב בלשון תרומה, וסיים תרומתי, ולכאו' היה צריך לומר אשר ידבנו ליבו תקחו את התרומה? ועוד מדוע נכפל פעמיים עניין תרומה, היה אפשר לכתוב 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי ולא היה צריך לכתוב ויקחו לי תרומה בהתחלה? וי''ל דהנה פסק הרמב''ם (יד יב מעשה ה קרבנות) בנדרים ובנדבות אינו צריך להוציא מפיו כלום, וברגע שחושב בליבו לתת תרומה הוא חייב, שנאמר כל נדיב לב יביאה, והיינו שע''י נדיבות לב הוא מתחייב להביא. לפי''ז הפסוק מתפרש היטב, 'ויקחו לי תרומה' היינו שיקחו תרומה מישראל שירצה לתת. ויש עוד! גם 'איש אשר ידבנו ליבו' היינו שרק חשב בליבו להביא תרומה, תקחו את תרומתי כי זה כבר תרומה שלי ברגע שחשב. (חשב סופר.) שבת שלום