| נשלח ב-19/6/2026 12:13 |
 |
| |
פרשת חוקת
*וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם (כ, יא-יב)* ידועה קושית האור החיים הק' מדוע נענש משה רבינו על שהכה בסלע ולא נתקדש שם שמים ע"י דיבורו אל הסלע, הרי גם בהכאת סלע ויוצאים מים יש קידוש השם גדול מאוד, היכן שמענו כזאת, ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעיינו מים, מה לי עם דיבור, מה לי עם הכאה, אין לך נס גדול מזה? ולמדים מזה מוסר גדול, יש מחנכים שחושבים שיש ילדים שאפשר לחנך אותם ע"י דיבורים, ויש ילדים קשים שלבם קשה כאבן ואי אפשר לחנך אותם כי אם ע"י הכאה בלבד. הדיבור לא יפעל כלום עליהם, ולכן אינו מדבר עמם רק מכה בהם. ולא כן הוא, שהרי בפרשתנו רואים שאם היה משה מדבר אל הסלע, היו יוצאים ממנו מים, היו יכולים גם לדבר אל הילד שלבו כסלע. וזה היה רצון ה' שידברו גם אל ההסלע כמה נאה היה אם לא היו צריכים להשתמש עם המקל לחנך, הגם שצריך להכות לפעמים כדי לחנך, ושלמה המלך קיבל הכאות מאמו בת שבע על שישן מאוחר ואיחר זמן ק"ש וזמן תפילה כמ"ש במדרש משלי, חושך שבטו שונא בנו, וגמ' מכות אמרו להכות אע"ג דגמיר, ואכן יש ילד שיודעים שיכו בו ויצא יצרו ממנו, וכל זה כיון שלא דיבר משה אל הסלע. והגם שאמר הקב"ה למשה 'קח את המטה', אכן אחד מהכלים של המלמד הוא מקל, אלא שמספיק שהמקל נשאר על השולחן ואין צריך להכות בו בילדים, רק ודברתם אל הסלע (דרש משה)
שבת שלום
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2026 18:37 |
|
| |
בלק
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וסבתי מרת חנה רחל ב"ר אברהם מנחם מנדל ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה
*"ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני וכו' כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (כב, ו)* יש להבין בפסוק זה א. למה ביקש בלק מבלעם שיבא לקלל את ישראל ולא בקש ברכה לעצמו. ב. למה שינה את לשונו לומר "את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר" היה צריך לומר ואשר תאור "מואר" כמו "מבורך", או יאמר אשר תברך "יבורך" כמו "יואר". "כי לעולם ברכת בלעם כברכת חמור", שבלעם לא היה לו שום כח לברך. רק לקלל יכול מצד היותו רע עין, ומצד מה שהיה יודע לכוון לרגע של זעם. ומי שבא אצלו לבקש ברכה, היה בלעם מסתכל במזלו שהרי היה גם קוסם, ובאם רואה שלפי מזלו עתיד הוא להתעשר ברכו ברכת עושר, והמתברך חשב שנתעשר מחמת ברכתו של בלעם. וזה גם מה שעשה לבלק כשברכו למלוך, שראה במזלו כך. ובזה מיושב היטב, כיון שבלק הרי היה קוסם יותר מבלעם, וידע שבלעם "מברך" רק לפי מזלו של אדם, לכן לא בקשו שיבא לברכו אלא שיבא לקלל, כיוון שכוחו של בלעם הוא רק בלקלל וכשמו כן הוא לשון של "בלע" וחורבן. וזהו אומרו "ואני ידעתי" שאני בלק מכיר את כוחותיך ש"את אשר תברך מבורך" – "מבורך" לשון עבר שהוא כבר מבורך עומד מפני מזלו ורק את – "אשר תאור יואר" "יואר" – לשון עתיד שבאמת כוחך הוא לקלל בלבד. (אור החיים הק' וכלי יקר) שבת שלום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2026 12:05 |
|
| |
פנחס
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה
*בני גד למשפחתם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני (כו, טו)* ואפשר לבאר פסוק זה בדרך רמז למצוות הצדקה, 'בני גד' מרמז למצוות הצדקה כדאיתא בגמ' "ג' ד' גמול דלים " ובא הפסוק לעורר על ג' נקודות בזהירות מצוות הצדקה, האחד, שיתננה בצנעה ובהסתר כדי שלא לבייש את העני, המעלה השניה, ליתנה בפנים מאירות ובשמחה "ולא ירע לבבך וגו'", והשלישית, עוד יש בחז"ל 'נתון תתן לו' שיתן ויחזור ויתן . וג' דברים אלו מרומזים בפסוק זה כך, "בני גד" ר"ת ג'מול ד'לים, "לצפון משפחת הצפוני" היינו שיש ליתנה בהסתר ובצנעה לשון צפון, " לחגי משפחת החגי" לשון חג ומועד שיתנה בפנים שמחות, "לשוני משפחת השוני", שיתן וישנה שוב ושוב (מאור ושמש)
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2026 11:33 |
|
| |
מטות מסעי
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה
*איש כי ידר נדר לד' (ל, ג)* במדרש: הדא הוא דכתיב "ימינו כצל עובר" בביאור מדרש זה כתב בספר הקדוש "קדושת לוי", עפ"י הגמ' נדרים (י, א) שאסור לומר "לה' קרבן" רק יאמר "קרבן לה'" והטעם, שמא ימות אחרי שיזכיר שם ד' קודם שיאמר "קרבן" ויוציא ח"ו שם שמים לבטלה, לפי זה אמר כאן הפסוק "נדר לה'" ולא כתוב "לה' נדר" כנ"ל שמא ימות קודם, וזה מה שבא המדרש ליישב, למה כתב בסדר זה? ומתרץ הדא הוא דכתיב ימינו כצל עובר וא"כ יש חשש שלא יספיק לסיים את המילה קרבן. בהקשר לזה, ישנה פנינה נפלאה בספר "שם משמעון" על התורה, בשם הרב הגאון החסיד מו"ה יצחק פרענקל זצ "ל האבד"ק טיסמניטץ שהקשה על מנהג העולם כשנותנים שלום זה לזה, שהמקדים שלום לחבירו אומר "שלום עליכם" וחבירו משיבו "עליכם השלום" וקשה למה לא משיבו ג"כ "שלום עליכם" ולמה הופך מילותיו? ותירץ הגאון ז"ל דהטעם הוא דמצינו ש"שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה כמו שנאמר בספר שופטים "ויקראו לה' שלום", לפי זה יש לבאר שלכן עונה חבירו "עליכם השלום" ולא "שלום עליכם" מטעם דחיישינן שמא ימות ח"ו ונמצא שם שמים מתחלל, ואם תשאל איך יכול הראשון לומר מקודם "שלום" ואחר כך "עליכם" ולמה לא חיישינן שמא ימות התשובה: מטעם דאיתא בחז "ל "כל המקדים שלום לחבירו מאריכין לו ימיו ושנותיו" א"כ ליכא למיחש כלל שמא ימות דאדרבא מאריכין לו ימיו ושנותיו... (תפארת יוסף)
שבת שלום
|
|
|
|
|
|
